הילדים בשגעת, הבית בטרפת, אני מחכה לאורי שיגיע מהעבודה כדי שאוכל להישכב על הספה באפיסת כוחות
חם, חם ועוד קצת חם. אחרי כמה חודשים של למידה, הילדים הפנימו את התלונות שלי וכשאנו מסתובבים בחוץ הם מדווחים- איזה חום! אש! זה כמו לבה! אני נמס, אני שלולית, אני רוצה חורף… טוב, לפחות אי אפשר לומר שהם לא מקשיבים לי…
אז עדיין חם אש לבה רותחת אבל לפחות הגענו בשעה טובה למסגרות
המצאי:
אחד לכיתה א' (הבכור! זה מרגש!)
אחד לגן חובה (המממ… נניח שמרגש קצת)
אחד תינוקי למעון (הקטן! זה מרגש! אבל בצורה כזו עצובה וחוששת…)
אז כמובן צריך לחגוג את סיום החופש ואצלנו בבית חגיגה= מזון, רצוי מסוג קינוחי
ואז הגיע הרגע הגדול- קמנו מוקדם, התארגנו ובעיקר הצטלמנו (עד שלילדים נמאס- נו אמא דייייי!)
קופסת האוכל. אני בסופר התלהבות על זה. מדובר בילד מאוד בררן… איזה אתגר! להכין לו משהו שיהיה טעים לו וגם בריא ומגוון ויצטלם טוב (לא באמת נו…). אז עד עכשיו אני עוד ממש משקיעה וחושבת מה להכין ומצליחה להפתיע אותו לטובה. כמה זמן אתם נותנים לי עד שיימאס לי? שבוע? חודש? מבטיחה לעדכן!
שתהיה שנה מוצלחת לכל הקטנטנים והגדולדולים שמתחילים !
פיה אורבנית 