פוסט הודיה

זהירות, פוסט פילוסופי!

לכבודה של השנה החדשה ובהשראת אילת מ- make my day החלטתי לערוך רשימה של דברים להודות עליהם. להיות במצב של הודיה זה דבר מאוד לא שכיח לצערי. רובנו רוב הזמן עסוקים בלחשוב על "מה עוד צריך". מה הדבר הבא שנעשה, מה החפץ הבא שנרכוש, לאן עוד נתכנן חופשה, איזה עוד מטלות עלינו להספיק.

פחות מדי חושבים על מה שכבר יש לנו. כמה הספקנו, מה כבר יש לנו, איפה כבר היינו. להנות מהקיים, להוקיר תודה על כל מה שיש לנו. אני מתכוונת ממש להיות במצב נפשי של עכשיו. אני נהנית ממה שסביבי כרגע, מודה על כל מה שיש. הרי, אם נעשה רשימה, נראה שיש לנו כל כך הרבה. אפשר לקרוא לזה חשבון נפש, מיינדפולנס, זן, מדיטציה, הו'אופונופונו, נחמן מאומן. מבחינתי הכל קשור לתודעה שלנו שרוצה להיות בטוב, רגועה ושלווה. ואנחנו מילדות הרגלנו אותה לחשוב "מה עוד צריך".

זה יכול להימשך לפוסט פילוסופי על תמצית קיומנו אבל אני רוצה להיות יותר מעשית אז נעבור לרשימה- 10 דברים שאני מודה עליהם השנה:

1. לפני כמעט שנה נולד בני השלישי. ילד שלישי זה משהו אחר. אני בתור אמא כבר מגובשת ובטוחה בעצמי (כמה שאמא יכולה להיות בטוחה בעצמה), הוא נולד לתוך משפחה מובנית ומקבל תועפות תשומת לב מכל עבר. זה כאילו כל הפסיליטיז החומריים אבל בעיקר הנפשיים כבר קיימים ולך נשאר רק להנות ולחוות את הרגש האימהי פורץ במלוא עוצמתו.  אז שחררתי את האמא שבי והיא מילאה אותי כמעט עד תום. 
2. בהמשך לסעיף הקודם ובקשר ישיר לאמהות לקחתי לי שנה שלמה לחופשת לידה. זה נכון, המילה חופשה היא מתעתעת. לא נפשתי בטן גב בחופשה הזו אבל הזמן הזה היה אוצר. הייתי פנויה לתינוקי, לראות אותו גדל, לגדולים שלי שבילינו יחד זמן רב, לבית שהיה רגוע ושליו מתמיד, לאורי שלי שקיבל אישה רגועה וחייכנית ולעצמי גם שהצלחתי לפנות את הזמן לדברים שאני אוהבת ונהנית מהם.
3. תחביבים. כבר כתבתי בפוסט הזה על תחביב ואיזה כיף זה. זה כיף טהור כי זה משהו שעושים רק למענך ועושים בהנאה מהדרך. התוצאה לא חשובה והיא בונוס. זמן של שקט עם עצמי. אז יש את התחביב של רקמת האיקסים שעדיין פעיל על אף שהוא זז מאוד לאט (ושוב אני מזכירה לעצמי, זה לא הלהגיע, זה להינות מהדרך!) ויש גם תחביב העציצים שלי שאני מטפחת בבית. אין מה להגיד, לא ניחנתי באצבעות ירוקות כמו אבא שלי ולרוב העציצים המסכנים שלי לא מחזיקים מעמד. אבל פעם בכמה עציצים יש אחד שנתפס וזה כיף ממש לראות אותו גדל ומתפתח. יש עוד כמה תחביבים אבל נשאיר משהו לפוסטים אחרים…

   

4. בגילי כבר לא פשוט למצוא חברות אמת חדשות. יש את החברות "מהבית" ויש את החברות שפוגשים "על הדרך" בעבודה או דרך הילדים. ופעם בכמה זמן, אם את ממש בת מזל, נקרית בדרכך חברה אמיתית שנכנסת ללב. אז קרה נס ונוצרה חמישייה שכזו. עוד ארבע חברות שהתקבצו "על הדרך" ונכנסו עמוק ללב. לא אשתפך פה על כמה זה כיף ונעים וחשוב להיות מוקפת בחברות טובות אבל אגיד את זה- זה שדרג לי את החיים משמעותית!

   

5. את היוגה גיליתי בגיל ממש צעיר. תרגלתי און ואוף כל השנים. היו לי מורים רבים. חלקם השאירו בי חותם שלא יימחה. בשבילי יוגה זה לא סוג של ספורט. זו דרך חיים, זה חיבור גוף ונפש, זה אויר לנשימה. כבר הרבה זמן שלא תרגלתי יוגה באופן רציני. לא שלא רציתי, פשוט לא מצאתי מקום שיענה על הדרישות שלי- שארגיש מחוברת. וממש ככה, כמעט בטעות, הגעתי למורה חדשה. זה היה זה. קצת שונה, קצת אחר, לא מושלם אבל מכירים את זה שאתם רואים את החתיכה האחרונה של הפאזל מתחברת ויש כזה אנחת סיפוק? אז כזה. חזרתי הביתה יוגה אהובה- תפתחי את הדלת! 
6. אמנם השנה היינו בצמצום כלכלי בשל העובדה שלא עבדתי אבל כן הצלחתי להוציא לפועל כמה פרוייקטים שרציתי בבית. יש לי חזון עיצובי עתידי של הבית ואני חותרת להשגתו צעד צעד. שדרוג שידה של איקאה, סידור החדר של הבלגן והפיכתו לחדר עם ייעוד, מינימליזם ריהוטי (כל מה שאינו נחוץ- החוצה), מילוי קירות ריקים ועיצוץ הבית (תוספות ירוקות לכל פינה אפשרית). כל צעד כזה ממלא את הלב בשמחה. אני אוהבת להיות בבית וכיף לי שנעים בעיניים. אמנם הטעם שלי משתנה מעט במהלך השנים אבל אני מרגישה שהוא מתחדד ונעשה מדוייק יותר וככה גם בחירת הפריטים שאני מכניסה הביתה. זאת עבודה שלא נגמרת אבל אני נהנית ממנה כל כך!

   

   

   

7. להיות שנה בבית היה מספק מכל כך הרבה בחינות אבל אין ספק שקריירה וויז- לא התקדמתי לשום מקום. לקום בבוקר לעבודה, להתאפר, להתלבש, ללכת למשרד… וואו, קצת התגעגעתי! ובעיקר לתחושה של הפעלת המוח- במסגרת טפשת ההריון כבר נראה ששכחתי להשתמש בו- אתגרים מעניינים, התפתחות מקצועית, כיוונים חדשים. כל זאת ועוד, חזרתי רק עכשיו ואני מלאת מוטיבציה להמשך! אז תודה שיש לי את המקצוע הרב גוני שלי שמאפשר לי לשנות ולהתחדש וגם לקבל המון סיפוק 
8. רבות כבר סופר בפוסטים קודמים ובטוח עוד יסופר בעתיד על אהבתנו לטיולים. אז השנה, למרות שהיינו עם תינוק מתחילתה, טיילנו המון. צפון, דרום, קרוב ורחוק. בשבתות בחגים ומתי שרק אפשר. כל כך פשוט, כל כך מתבקש, כל כך מגבש ומשפחתי ופשוט כיף. שרק ימשיך ככה

   

   

9. מכירים את הספר אלוף בטלות של טום הודג'קינסון? אז מומלץ… קראתי אותו כבר לפני שנים ולאט לאט התחדד בי הצורך לסתם זמן פנאי של בטלות. אז נכון, לא היה לי הרבה כזה אבל בין לבין הצלחתי למצוא קצת זמן לעשות כלום. כן, אני לא מתביישת להודות, זה כיף לעשות כלום. וזה לא כל כך קל כמו שזה נשמע. כי תמיד יש מה לעשות וכשלא עושים אז מרגישים אשמה. אז לעשות כלום ולהרגיש טוב? צ'לנג' אקספטד! ובאותו עניין, גם לקרוא קצת אודות תנועת ההאטה ולנסות להכניס אלמנטים ממנה לחיים שלנו, הצלחתי קצת השנה וכולי תקווה שאצליח עוד בשנה הקרובה!
10. אז נכון שזה קצת מוזר להודות על זה ששברתי את האצבע של הזרת בכף הרגל אבל גם על זה אני מודה. כי אני כבר תיכף בת 36 וזה הפעם הראשונה שאני שוברת עצם בגוף, כי גיליתי שיש כל כך הרבה אנשים שנחלצים לעזרתי כשאני צריכה, כי גם הילדים יצאו מגידרם כדי לעזור לי בטירוף וכי הערכתי כל צעד שהצלחתי לעשות בדרך להחלמה. בריאות היא הדבר החשוב ביותר אין ספק והלוואי וגם השנה נצא בנזק מינימלי שכזה מבחינה בריאותית! אמן

    

    זהו, זאת הרשימה שלי. עצם הכתיבה גרמה לי לשהות יותר במצב ההודיה וזה כאמור מומלץ. וגם לחפש את הדברים הטובים בחיים ולהתמקד בהם שזה דבר בעיניי הוא משדרג חיים ולכן אני מנסה ללמד גם את הילדים. ממליצה לשבת כמה דקות בשקט ולערוך רשימה- על דף, בראש- לא חשוב, העיקר להיזכר ולהודות. ואגב לא משנה למי מודים, העיקר הפעולה עצמה.

שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה!