מינימ-לי

זה יהיה פוסט קצת שונה

לא עוד חוויה

פעילות

אירוע

אלא משהו מעצמי, שלי, פרטי שיוצא החוצה

זה לא סוד למעשה, זה גלוי למי שמכיר אותי. ואולי זה גם לא כזה חידוש. במקור תכננתי לכתוב את הפוסט הזה לקראת פסח… אבל , החיים, יו נואו…

אז אחרי כל הבילט אפ שעשיתי- מה זה?…

אז אני יוצאת מהארון הוירטואלי- אני מורן ואני מינימליסטית

כן כן, אוהבת דברים כשהם *מעט*

מעט בגדים

מעט חפצים

מעט רהיטים

מעט דברים לקחת לארוז

מעט דברים לקנות

מעט תוכניות לתכנן

ועוד הרבה *מעטים*

הרעיון מתגבש בי ותופס צורה כבר שנים. כמובן שזה גם טרנדי ותופעה שהולכת ומתפשטת אבל אני חייבת להודות שזה תמיד היה בתוכי. מיעוט חפצים, הסתפקות במועט, להצליח להסתדר עם מינימום- זה תמיד גרם לי אושר…

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, רואה מסביבי מבוגרים אורזים כמויות של דברים לכל מקום- החל מפיקניק יומי וכלה בחופשה שבועית. ומבטיחה לעצמי- אני לא אסחב כל כך הרבה- אני אארוז לי תיק קטן וקליל. רואה אנשים קונים כמויות וסוחבים שקים כבדים (היוש אמא!) ואומרת לעצמי- אני לא אעמיס כל כך הרבה- אקנה רק מה שצריך.

וכשגדלתי ונסעתי לטיול של אחרי צבא- כמה אושר היה בתיק גב שלי. שהיה מינימליסטי כי אין ברירה. וכמה כיף זה שכל הדברים שלך- כל הציוד שלך- הבית הייתי קוראת לזה- נמצא על הגב שלך וזהו. אתה חופשי.

וכשגדלתי עוד יותר וחברה ביקשה ממני לעזור לה לסדר את הבית שלה והתחלנו לחשוב- את השידה הזו צריך? את הארון הזה רוצים פה? וככה לאט לאט העפנו טונות של ציוד מהבית ופתאום היה מרווח ונעים ולה היה כל כך כיף- אושר טהור בהתגלמותו.

אז רציתי לשתף בדרך שלי שהיא כמובן בתהליך והולכת ומתגבשת לאיטה…

זה נוגע בכל תחומי החיים ואני אנסה לעשות קצת סדר ולהפנות למקורות שנותנים לי השראה או ידע חדש.

אז יש את האישה והתופעה- ביאה ג'ונסון שממנפת את טרנד ה-זירו וויסט הום (בית ללא אשפה/בזבוז?) למקסימום. היא ומשפחתה מצליחים להכניס אשפה ביתית של שנה (!) לצנצנת קטנה איתה ביאה מסתובבת בעולם ומרצה על הנושא.

אני אוהבת את המוטו שלה שמתמקד בחמישה R לפי הסדר:

Refuse- לסרב! לקבל, לקחת דברים שלא זקוקים להם. תתפלאו כמה כאלו יש…

Reduce- להפחית! לקנות ולהשתמש רק במה וכמה שצריך

Reuse- להשתמש שוב! בכל דבר, תתפלאו כמה דברים אפשר לתקן ולהשמיש במקום לזרוק ולקנות חדש…

Recycle- למחזר! כן, רק עכשיו, אחרי כל הנ"ל מגיע המיחזור כי הוא לא בחירה מועדפת אלא רק אם אין ברירה

Rot- קומפוסט! אפילו בעציץ הביתי אפשר להניח קליפת בננה

מה שחשוב הוא הסדר וההבנה שזה שקנינו מלא מלא ובסוף העברנו הלאה או שמנו במיחזור לא פוטר אותנו. צריך להתחיל מההתחלה ולא לצרוך כל כך הרבה. כן, צנצנת אשפה למשפחה בשנה זה קיצוני, אבל אני מאוד מתחברת לדרך

ההשראה השנייה שלי היא מעצבת קנדית חמודה בשם ניקול  מוונקובר שגרה בלופט מהמם עם בן הזוג שלה ונמצאת בתהליך מתמיד של מינמול החפצים שלה ובכלל התמקדות בדברים הפשוטים והטובים בחיים. אה, ויש לה טעם מעולה!

השראה נוספת היא המלבישה הלא היא שלי גרוס. כותבת, מעצבת, עורכת. אמנם הבלוג הוא על מוצרים חדשים לקנייה אבל מה שאני אוהבת שם הוא הדיוק. אפשר להסתכל על דברים חדשים גם *בלי* לקנות אותם, רק לקבל השראה. ואם כבר קונים ומתחדשים- לבחור את המדויק לי ביותר. מה שאני צריכה. מה שיפה לי וישרת אותי הרבה זמן בקיצור- איכות במקום כמות.

בלוג מעניין ובעצם דרך חיים הוא תנועת ההאטה. קשה להסביר בקצרה על הנושא הרחב הזה אבל בקצרה ובדגש על הנושא שלי- הוא מדבר על מינימליזם מחשבתי, התמקדות בדבר אחד בכל פעם (בדומה למיינדפולנס- קשיבות בעברית) ועל חיים של פשטות מרצון.

המרחק בין תקתקנות ומולטיטאסקינג- תכונות מעולות כביכול, שאני מצויינת בהם ובין היכולת להתמקד ולעשות כל פעם דבר אחד – הוא עצום ועל הפער הזה אני מנסה לגשר

ויש עוד השראות שעולות בדרך. בשורה התחתונה- זה מגיע מבפנים. כמה נעים זה כשהכל מסודר- לכל דבר יש מקום. בחדר, בבית, במשרד, בראש.

אז מתחילים צעד צעד וכל פעם משתלטים על חלקה נוספת. זהירות, זה ממכר!

אגב, כל התמונות משמורת תל דן. הן התחברו לי לרעיון כי גם הטבע מינימליסטי. לכל דבר תפקיד והוא מסודר ונותן השראה…

צ'או בינתיים!