החיים לאחרונה…

כמו שכתבתי בפוסט ההודיה הזה אני מנסה לתרגל אושר מה"עכשיו". אז גם אם אין לי משהו גדול כמו טיול או חוויה מיוחדת עדיין החיים יכולים להיות יפים אם נתמקד בדברים הקטנים שעושים לנו טוב, נכון? אז אני מקווה להעלות מדי פעם פוסטים בסגנוןן שיגרמו לי (ולכם) להיזכר בכל הטוב שנמצא סביבנו אם רק נעצור להסתכל.

אז מה היה לנו לאחרונה?

ימי הולדת! יצא שיש לנו יליד ספטמבר (קיקי) יליד אוקטובר (בייבי גון) וילידת נובמבר (אני!). שרשרת אירועים ארוכה… לקיקי רק התחלנו לחגוג- כמסורת המשפחתית, להתעורר בבוקר לעוגה (ושוקו! בשקית!), נרות ובלון

IMG_20170911_064010IMG_20170911_063426

בקרוב נחגוג לו עם חברים, בגן ובצהרון, יש עוד חגיגות לפניו…

לתינוקי חגגנו יומולדת שנה. וואו, לא מאמינה שכבר עברה שנה והבייבי הקטן שלי כל כך גדל! הזמן פשוט טס, נכון?

 

הוא כזה גוזלון מתוק! כולנו במשפחה התאהבנו בו וזה כזה כיף לראות את אחים שלו הגדולים כל כך נמסים ממנו! הם משתגעים עליו והוא כמובן מעריץ אותם.

IMG_20171023_152023IMG_20171023_152427IMG_20171023_152444

וגם סתם אחה"צ בגינה יכול להיות נחמד כשכולם במצברוח טוב ומתנדנדים בנחת (לא מובן מאליו!)

IMG_20171016_161930

ולפני פיזור- לצ'וצ'ו שלנו נפלה שן ראשונה! זה קרה בביה"ס והמורה המקסימה שלו שכבר הייתה ערוכה למצבים כאלו, הניחה את השן בשקיק קטן עם פתקית הסבר. הוא התרגש מאוד ואנחנו התרגשנו איתו גם. השן המתנדנדת גררה שאלות אודות פיית השיניים- הוא אמר שאין דבר כזה פייה ובטח ההורים הם שקונים את המתנה… כשהוא שאל לדעתי עניתי לו שכל אחד מאמין במה שהוא רוצה. הוא יכול להאמין בפייה והוא יכול גם לא, זאת בחירה שלו…

הוא מאוד התלבט אם להאמין או לא אבל כשהשן סופסוף נפלה הוא החליט שיש פייה והיא אכן תבוא לתת לו מתנה. כנראה הוא הבין שעדיף להאמין ולקבל מתנה מאשר לא…

IMG_20171020_115010IMG_20171020_114958

לרוע המזל השן נפלה ביום שישי. צ'וצ'ו שאל אם בלילה תבוא הפייה ונאלצנו להסביר לו שפיות לא עובדות שישישבת (מטעמי דת או איגוד…). אבל כשהגיע יום ראשון הוא השאיר את השן בתקווה רבה מתחת למיטה. בבוקר הוא אכן גילה מתנה מתחת למיטה! אבל הו לא! זה היה פאזל!

IMG_20171023_082553

צ'ו'צ'ו התיישב מיד לכתוב לפייה מכתב: לפיה היקרה תודה רבה על הפאזל אבל אני לא אוהב פאזלים מינאי אני אוהב אוטו על שלט תודה

אוקיי, העלילה מסתבכת… אז אמרתי לו להשאיר את המתנה והמכתב מתחת לכרית ואולי אם הפייה תוכל היא תחליף לו… המשך יבוא!

זהו לבינתיים, מה איתכם? מוצאים את האושר בדברים הקטנים? מצליחים לעצור ולהודות עליהם? שתפו, שתפו!