המשכורת הראשונה שלי

מה חסר להם בחיים- לילדים שלנו?

צעצועים עד בלי סוף, ספרים כיד המלך, אוכלים בחוץ, נוסעים לטיולים (כולל חו"ל בגיל המוקדם של 3 חודשים!)

פינוקים מכל עבר

אני אמנם מנסה לשמור עליהם מכל ה"טוב" הזה, שילמדו מהי עבודה קשה ויעריכו, אבל בואו, זה העולם שלנו היום.

ואם אני לא אפנק, לא חסרות סבתות, דודות, חגים וימי הולדת שיפנקו אותם במקום.

למרות כל ההקדמה הזו, ינאי החליט שהוא רוצה להקים דוכן ולמכור משהו.

זה לא היה בשביל הכסף, בטח לא בעיקר.

הוא רצה להוכיח משהו, כנראה לעצמו- שהוא יכול.

הוא רצה לעשות משהו שונה, הרפתקני, מיוחד ולהצליח בעצמו.

אז לפני כמה שבועות הוא הודיע לי שהוא רוצה להקים דוכן ולמכור משהו.

אין בעיה- עניתי, קח מחברת ותתחיל לתכנן.

להפתעתי, הוא אכן לקח מחברת והתחיל לכתוב- מה הוא ימכור, בכמה, מה הוא צריך להכין וכו'

מסודר ומאורגן- בכל זאת, הבן שלי…

בתימחור קצת עזרתי, היה צריך להוריד אותו לקרקע בעניין המחירים.

בכל זאת, מדובר בדוכן בגן הפלסטיק, לא בחנות גורמה מפונפנת…

וכך, הוחלט על הכל- הדוכן ימכור לימונדה ועוגיות חמאה.

ערב קודם הכנו עוגיות. אני על הבצק וינאי עם קריצת הצורות. הוא החליט ללכת על חותכני סנאי ושבלול והאמת- בצדק.

הם היו הצלחה מסחררת

ינאי דאג להכין ארגז עם כל הנדרש, הכין שלטים צבעוניים ומזמינים עם תמחור הסחורה ודאג להכל עד הפרט האחרון- מפיות לקונים כמה עוגיות (היה מבצע לוהט- עוגיה אחת בשני שקלים ושלוש עוגיות בחמישה שקלים!)

וכך, ביום שישי לאחר סיום הלימודים הגענו לאסוף אותו מבית הספר.

כל המצרכים לדוכן (לפי בקשתו ורשימותיו) היו באוטו.

הוא היה נרגש על גבול העצבני (איזה שיקוף של אמא שלו בשעת לחץ…) ובריצה התחיל לסדר את הדברים.

כשהדוכן היה מוכן ומסודר הוא נרגע לרגע ומיד נלחץ שוב- אמא, מה יקרה אם לא יבואו ילדים לקנות?

בניגוד לבדרך כלל- אורי היה פסימי ואני אופטימית.

ידעתי שיהיה בסדר והרגעתי את ינאי. אורי לעומת זאת חשש שלא יהיו קונים וניסה להכין אותו לגרוע מכל- לא נורא אם לא יקנו, העיקר שניסית…

ראשונות להגיע היו כמובן החברות שלי שגייסתי מבעוד מועד על ילדיהן וחבריהם.

הן נעמדו בתור וקנו.

ינאי היה מאושר.

אבל הגל נרגע, הדוכן התרוקן ושוב צפו הדאגות – אמא, לא יבואו עוד ילדים?

אחרי כמה דקות הגיעו ילדים נוספים סקרנים- חלקם ביקשו עוגיות ולימונדה וינאי עמד בפרץ והסביר- זה למכירה, תצטרכו להביא כסף.

ואכן, רובם חזרו עם כמה שקלים שקוששו מהוריהם.

ושוב הדוכן התרוקן, ושוב התמלא

ילדים קטנטנים, הורים סקרנים, חברים וזרים- כולם התעניינו, חייכו, הביעו התפעלות מינאי וקנו בכמה שקלים משהו טעים וחיוך מאושר של ילד.

בסוף, היו אלו הילדים הגדולים שהשתלטו על שארית העוגיות וחיסלו אותן.

וכך, אחרי שעה וחצי הכל נמכר!

הלימונדה הייתה הצלחה מסחררת ביום חם שכזה ונגמרה ראשונה,

העוגיות היו טעימות וילדים רבים חזרו לקנות עוד ועוד לנשנוש,

וינאי היה בעננים

אמא! הצלחתי! הכל נמכר! ותראי כמה כסף יש לי!

ואכן, בקופת איקאה הקטנה שלו היו 130 שקלים והוא היה כל כך גאה בעצמו

קיפלנו את הדוכן וחזרנו הביתה כשינאי לא מצליח להירגע מההישג הצנוע אבל כל כך משמעותי עבורו.

עוד באותו רגע הוא החליט שבכסף הזה הוא רוצה לפנק את המשפחה שלו ולקחת אותנו למסעדה לאכול ארוחת ערב שבת על חשבונו- נדיב שכזה!

בערב, במסעדה, הוא הזמין מנה (פסטה ברוטב עגבניות, אלא מה) וגם קינוח וביקש חשבון בעצמו וגם הסביר למלצר (שהייתה לו סבלנות לשמוע!) שהוא בעצמו משלם את החשבון עם הכסף שהרוויח לגמרי לבד.

ו

כמה שמח הוא היה להניח את כל השטרות והמטבעות על השולחן ולהרגיש זה שמשלם חשבון פעם ראשונה

מה המסקנה?

כן, יש לילדנו הכל מבחינה חומרית אבל תחושת ההישג, ההעצמה הזו, להצליח לבד- זה פרייסלס…

צ'או בינתיים!

מורן

Winter is coming…

הלוואי והיינו מהמשפחות האלה שיש להן מסורות ארוכות שנים ומפנקות:

בקיץ אנחנו נופשים במלדיביים

בסתיו אנחנו חייבים קצת ניו יורק לנשמה

ובחורף?? אין חורף בלי איזה חופשת סקי ספורטיבית ומפנקת באנדורה

אבל

אנחנו לא

אולי כשנהיה גדולים

אבל איכשהו, גם ככה נוצרה מן מסורת

של חופשת קיץ וחופשת חורף משפחתיות

זה לא יוצא תמיד

וכמובן מתחשב בתקציב שנע בין מוגבל למאוד מוגבל

אבל זה תמיד משאיר חוויות משפחתיות מיוחדות כל כך, ומה יותר חשוב מליצור חוויות טובות לילדים שלנו?

אנחנו אוהבים לנסוע בסביבות האביב לחופשה בדרום. המדבר אהוב עליי במיוחד. יש משהו כל כך שליו בנוף הקדמוני הזה שכמעט לא משתנה…

לחגוג את חג פסח במדבר זה פשוט משתלב מכל הבחינות- במזג האויר המושלם שמאפשר טיול רגלי וטבילה במעיינות קרירים, בשקט המרגיע שנותן הפוגה מהיומיום הרועש שלנו וכמובן- מה יותר טוב מפגישה עם גמל במדבר כשקוראים על בני ישראל שיצאו ממצרים? (דיינו!)

בחורף אנחנו אוהבים להצפין, לראות את הירוק במלוא תפארתו

להרגיש באירופה עם הערפל הכבד והכבישים המתפתלים של הגולן

להתכרבל יחד מול נופים מושלגים (טוב, קצת נסחפתי…)

זה לרוב חופשה מרוכזת של לילה או שניים, במקומות לא מפוארים שקרובים לטבע ומכבדים אותו ונותנים לנו ליצור זכרונות משפחתיים נעימים, מרגשים, מפתיעים ותמיד מאוד מצחיקים

אז ארזנו את עצמנו ונסענו לחופשה שהוזמנה כבר מראש בצפון

היעד- מושב שאר ישוב לצורכי לינה

טיולים מסביב ברמת אינטנסיביות בינונית עד נמוכה

משך בזמן- שלושה ימים בסופשבוע

המטרה- מפגש בלתי אמצעי עם שלג Aka הר החרמון מבלי לעמוד בפקק 4 שעות בכניסה להר (ספוילר- לא הצלחנו להימנע מהפקק)

וכך יצאנו לדרך

הילדים הגדולים היו מאושרים מהעובדה שהם מפסידים יומיים של לימודים

אורי שמח תמיד לראות את נופי הצפון

גוני שמח להיות עם המשפחה

ואני מתפללת חזק חזק שארזתי את כל מה שצריך

התחנה הראשונה- יוקנעם סיטי. קפה מארומה לנו ושוקו חם בתרמוס לילדים עם טיול רגלי קצרצר ביער יוקנעם כולל מפגש מרגש עם סבא יעקב שהצטרף בספונטניות

כן, אנחנו תאומי מכנסיים. יפה, לא?

ממשיכים לתחנה השנייה-

מקום הלינה- מושב שאר יישוב. כאמור, לא מפואר אבל בהחלט עונה על הצרכים ו- היי! יש גם גן שעשועים מעבר לכביש!

(עברנו קודם בבית הלל כי התבלבלנו, אז על הדרך הכנסנו גם ביקור ברפת המקומית)

קיבלתי המלצה מקומית לנסות את הפיצה בקיבוץ דפנה

כמה דקות נסיעה קצרצרות והגענו

גם גווינדין (ככה גוני קורא לו) רצה פיצה

מקום מדליק וטעים עם שפע דשא להשתוללויות. עצרנו בכולבו (מכולת, צרכנייה?) להצטיידות בכמה מצרכים ופינוקים

בלילה ניסינו לצפות בכוכבים עם הטלסקופ שינאי קיבל מתנה מתנה מסבתא כרמלה אבל לא הצלחנו להבין איך מפעילים אותו (עזרה מישהו? יש אסטרונום בקהל?)

ל

למחרת בבוקר ארזנו מוקדם מוקדם את עצמנו על ציודנו הכבד ויצאנו לחרמון

וויז מסר- שעה וחצי

הכביש פתוח, נוסעים חלק

ממשיכים

ממשיכים

תיכף מגיעים

פה חשדתי

הגענו לכביש העולה לחרמון, אההההה

נסיעה של שעה(!)

ובסיומה- לבן מכל עבר

הילדים היו בעננים- לא אשקר- גם הגדולים

ישר ניגשנו למלאכה- עמידה בעוד תור לעלייה לרכבל

בכל ספסל יכולים לשבת 2 אנשים

אנחנו חמישה

זה לא מתחלק (ניסיתי, באמת שניסיתי בכל מיני דרכים לחלק את זה)

מה עושים??

ינאי הגיבור מתנדב לשבת לבד

אני שואלת אותו שוב ושוב, מוודאה טוב טוב שהוא בטוח, שהוא מבין. הוא בשלו- אמא, הכל בסדר, אני אשב לבד

לב האמא שלי דופק מהר מהר

כל הנסיעה – יערי ואני מלפניו, אורי וגוני מאחוריו- בודקים איתו, אתה בסדר, הכל טוב?

והוא, כזה גיבור, מרגיע אותנו ומחייך

עולים ומטפסים ועוד- עד שמגיעים למעלה

קפואים ורועדים נכנסנו להתחמם ובנס גם מצאנו מקום לשבת

אחרי שהתחממנו מספיק מתחיל הכיף- שכרנו מזחלת קטנה ובתורות הילדים גלשו

הם כל כך נהנו שלא יכולנו לעצור אותם

חוץ מגוני שרצה רק על הידיים

אז אורי חזר איתו פנימה ותוך דקה, הוא פשוט נרדם, מתוק כמו תינוק

אחרי שהפכתי לקרחון

התחלפתי עם אורי

עוד קצת שלג

עוד נסיעה ברכבל

ניסיון לתמונה משפחתית

וכמובן התמונה המסורתית עם שילגי

(סיפרתי לילדים שגם כשאני הייתי ילדה הצטלמתי איתו! הם לא התרשמו במיוחד…)

עייפים ומרוצים זללנו ארוחה טעימה במג'דל שמס וכך תם לו היום השני.

למחרת בבוקר, קצת פחות מוקדם, ארזנו ונסענו לאגמון החולה

כבר זמן מה שאנחנו מתכננים לצפות בציפורים שם וסופסוף הסתדר לנו, ובול בעונת העגורים

הצטרפנו לסיור בעגלת מסתור- מומלץ ביותר!

בכלל, לאחרונה אני חובבת סיורים מודרכים מאשר לטייל לבד, לומדים ככה כל כך הרבה יותר!

ראינו המון עגורים

גם ברווזים, קורמורנים ואפילו נוטריה חמודה שבאה לבקר

השקפנו במשקפות, צילמנו מליון תמונות

קינחנו בקפה ומשהו מתוק מהמרקט החמוד (ממש! מזכיר את שרונה בתל אביב) באגמון

קפיצה קטנה לביקור אצל סבתא כרמלה ושאר המשפחה בדרך דרומה

וחזרנו הביתה Home sweet home

עייפים אך מרוצים (עם כביסה שלקח לי שבוע להתגבר עליה).

אז אולי גם לנו יש מסורת בהתהוות –

"בחורף? אנחנו לא מוותרים על חופשה משפחתית בצפון! אי אפשר להעביר את העונה בלי קצת שלג ועגורים…"

חחח…

צ'או עד החופשה הבאה!

חופש גדול 2018- אנחנו מתחילים!

עבודה, בית, חברים

אני מאוד עסוקה לאחרונה

אבל הנה, לאט לאט נשרו מאיתנו המסגרות והקייטנות והאפטר קייטנות והפוסט קייטנות והגיע הרגע האמיתי-הילדים בחופש!

תכל'ס, אני אוהבת את החופש הגדול- אין לחץ מסגרות, אין דד ליינים לבי"ס או לגן ואין דרישות. אמנם כולם מתחרפנים אבל לפחות עושים את זה בצ'יל וביחד!

אז בלי תוכנית מסודרת אבל עם שיר בלב התחלנו לסקור את האטרקציות הקיימות:

הדרישה כרגיל בחודשים האלו היא- משהו שיעניין קטן וגדול (טווח גילאים של כמעט שנתיים, כמעט שש, שבע וחצי), במזגן או בילוי רטוב.

אז ההמלצה הקבועה שלי כרגיל היא מוזיאון ישראל. הוא גדול, הוא ממוזג, הוא מעניין ותמיד יש משהו חדש! אה, וילדים חינם באוגוסט, כבר אמרתי שזה כדאי?

אז באגף הילדים והנוער יש תערוכה חדשה בנושא של תקשורת- הילדים עפו על זה

20180804_132455

כל מיני תצוגות של וידאו, מול מצלמה

ופה למטה- רוקדים עם הצל של עצמם

20180804_135310

20180804_135305

לובשים יחד סוודר, איך זה מרגיש להיות בעל שני ראשים?

20180804_134125

ואיך אפשר בלי תמונה על רקע הקיר האהוב עליי?

20180804_14062620180804_140611

עוד מוזיאון שהספקנו לדגום היה מוזיאון הטבע החדש בתל אביב. הוא ממש חדש ורק נפתח ועדיין בהרצה. אצלי הילדים משוגעים על חיות- כל הילדים כאלו לא? ולראות את כל הפוחלצים האלו ממש עניין אותם! יערי כל כך אוהב חיות- הוא בהתחלה ממש כעס ואמר- למה היה צריך להרוג את כל החיות האלו רק כדי לשים אותם במוזיאון מטופש?? הוא התרצה אחרי הסבר כמובן אבל איזה לב רחב יש לילדון הזה…

IMG-20180809-WA0026

IMG-20180809-WA0025
תראו את הפרצופון הזה!

יש גם סרטונים מעניינים

IMG-20180809-WA0020

IMG-20180809-WA0023
זה  אמיתי! בעעעעע

IMG-20180809-WA0022IMG-20180809-WA0018IMG-20180809-WA0024

כל כך הרבה פרפרים- פשוט מהמם!

וגם זה קרה לאחרונה-

גונגון כל כך גדל, הוא רוצה לעשות הכל כמו האחים הגדולים שלו. גם לאכול פסטה. אז הוא "קצת" מתלכלך… אבל כך כך מתוק!

20180807_16092820180807_160937

20180807_160930

והאם לגיטימי לאוכל שעועית ירוקה לארוחת בוקר? אני שואלת- למה לא?…

20180805_071121

ועדכון אחרון בגזרת התחביבים. מזמן לא העלתי תמונה של עבודה שלי ברקמת איקסים. אולי בגלל שלא סיימתי עד עכשיו…זה לקח המון זמן, לא כי זה מסובך אלא כי אני לא התפנתי. ועוד יכולתי להמשיך להתעסק עם זה עוד אבל החלטתי- better done than perfect!

וזה ניתן במתנה לחברה טובה למשרד הביתי שלה. הכי כיף להכין מתנות.

20180803_141027 (1)

הרעיון לרקמה הבאה כבר מוכן…

זהו לבינתיים…

יש עוד סקירות בקנה, החופש רק מתחיל… ושיהיה לנו בהצלחה חה חה חה!

החיים לאחרונה…

כמו שכתבתי בפוסט ההודיה הזה אני מנסה לתרגל אושר מה"עכשיו". אז גם אם אין לי משהו גדול כמו טיול או חוויה מיוחדת עדיין החיים יכולים להיות יפים אם נתמקד בדברים הקטנים שעושים לנו טוב, נכון? אז אני מקווה להעלות מדי פעם פוסטים בסגנוןן שיגרמו לי (ולכם) להיזכר בכל הטוב שנמצא סביבנו אם רק נעצור להסתכל.

אז מה היה לנו לאחרונה?

ימי הולדת! יצא שיש לנו יליד ספטמבר (קיקי) יליד אוקטובר (בייבי גון) וילידת נובמבר (אני!). שרשרת אירועים ארוכה… לקיקי רק התחלנו לחגוג- כמסורת המשפחתית, להתעורר בבוקר לעוגה (ושוקו! בשקית!), נרות ובלון

IMG_20170911_064010IMG_20170911_063426

בקרוב נחגוג לו עם חברים, בגן ובצהרון, יש עוד חגיגות לפניו…

לתינוקי חגגנו יומולדת שנה. וואו, לא מאמינה שכבר עברה שנה והבייבי הקטן שלי כל כך גדל! הזמן פשוט טס, נכון?

 

הוא כזה גוזלון מתוק! כולנו במשפחה התאהבנו בו וזה כזה כיף לראות את אחים שלו הגדולים כל כך נמסים ממנו! הם משתגעים עליו והוא כמובן מעריץ אותם.

IMG_20171023_152023IMG_20171023_152427IMG_20171023_152444

וגם סתם אחה"צ בגינה יכול להיות נחמד כשכולם במצברוח טוב ומתנדנדים בנחת (לא מובן מאליו!)

IMG_20171016_161930

ולפני פיזור- לצ'וצ'ו שלנו נפלה שן ראשונה! זה קרה בביה"ס והמורה המקסימה שלו שכבר הייתה ערוכה למצבים כאלו, הניחה את השן בשקיק קטן עם פתקית הסבר. הוא התרגש מאוד ואנחנו התרגשנו איתו גם. השן המתנדנדת גררה שאלות אודות פיית השיניים- הוא אמר שאין דבר כזה פייה ובטח ההורים הם שקונים את המתנה… כשהוא שאל לדעתי עניתי לו שכל אחד מאמין במה שהוא רוצה. הוא יכול להאמין בפייה והוא יכול גם לא, זאת בחירה שלו…

הוא מאוד התלבט אם להאמין או לא אבל כשהשן סופסוף נפלה הוא החליט שיש פייה והיא אכן תבוא לתת לו מתנה. כנראה הוא הבין שעדיף להאמין ולקבל מתנה מאשר לא…

IMG_20171020_115010IMG_20171020_114958

לרוע המזל השן נפלה ביום שישי. צ'וצ'ו שאל אם בלילה תבוא הפייה ונאלצנו להסביר לו שפיות לא עובדות שישישבת (מטעמי דת או איגוד…). אבל כשהגיע יום ראשון הוא השאיר את השן בתקווה רבה מתחת למיטה. בבוקר הוא אכן גילה מתנה מתחת למיטה! אבל הו לא! זה היה פאזל!

IMG_20171023_082553

צ'ו'צ'ו התיישב מיד לכתוב לפייה מכתב: לפיה היקרה תודה רבה על הפאזל אבל אני לא אוהב פאזלים מינאי אני אוהב אוטו על שלט תודה

אוקיי, העלילה מסתבכת… אז אמרתי לו להשאיר את המתנה והמכתב מתחת לכרית ואולי אם הפייה תוכל היא תחליף לו… המשך יבוא!

זהו לבינתיים, מה איתכם? מוצאים את האושר בדברים הקטנים? מצליחים לעצור ולהודות עליהם? שתפו, שתפו!