המשכורת הראשונה שלי

מה חסר להם בחיים- לילדים שלנו?

צעצועים עד בלי סוף, ספרים כיד המלך, אוכלים בחוץ, נוסעים לטיולים (כולל חו"ל בגיל המוקדם של 3 חודשים!)

פינוקים מכל עבר

אני אמנם מנסה לשמור עליהם מכל ה"טוב" הזה, שילמדו מהי עבודה קשה ויעריכו, אבל בואו, זה העולם שלנו היום.

ואם אני לא אפנק, לא חסרות סבתות, דודות, חגים וימי הולדת שיפנקו אותם במקום.

למרות כל ההקדמה הזו, ינאי החליט שהוא רוצה להקים דוכן ולמכור משהו.

זה לא היה בשביל הכסף, בטח לא בעיקר.

הוא רצה להוכיח משהו, כנראה לעצמו- שהוא יכול.

הוא רצה לעשות משהו שונה, הרפתקני, מיוחד ולהצליח בעצמו.

אז לפני כמה שבועות הוא הודיע לי שהוא רוצה להקים דוכן ולמכור משהו.

אין בעיה- עניתי, קח מחברת ותתחיל לתכנן.

להפתעתי, הוא אכן לקח מחברת והתחיל לכתוב- מה הוא ימכור, בכמה, מה הוא צריך להכין וכו'

מסודר ומאורגן- בכל זאת, הבן שלי…

בתימחור קצת עזרתי, היה צריך להוריד אותו לקרקע בעניין המחירים.

בכל זאת, מדובר בדוכן בגן הפלסטיק, לא בחנות גורמה מפונפנת…

וכך, הוחלט על הכל- הדוכן ימכור לימונדה ועוגיות חמאה.

ערב קודם הכנו עוגיות. אני על הבצק וינאי עם קריצת הצורות. הוא החליט ללכת על חותכני סנאי ושבלול והאמת- בצדק.

הם היו הצלחה מסחררת

ינאי דאג להכין ארגז עם כל הנדרש, הכין שלטים צבעוניים ומזמינים עם תמחור הסחורה ודאג להכל עד הפרט האחרון- מפיות לקונים כמה עוגיות (היה מבצע לוהט- עוגיה אחת בשני שקלים ושלוש עוגיות בחמישה שקלים!)

וכך, ביום שישי לאחר סיום הלימודים הגענו לאסוף אותו מבית הספר.

כל המצרכים לדוכן (לפי בקשתו ורשימותיו) היו באוטו.

הוא היה נרגש על גבול העצבני (איזה שיקוף של אמא שלו בשעת לחץ…) ובריצה התחיל לסדר את הדברים.

כשהדוכן היה מוכן ומסודר הוא נרגע לרגע ומיד נלחץ שוב- אמא, מה יקרה אם לא יבואו ילדים לקנות?

בניגוד לבדרך כלל- אורי היה פסימי ואני אופטימית.

ידעתי שיהיה בסדר והרגעתי את ינאי. אורי לעומת זאת חשש שלא יהיו קונים וניסה להכין אותו לגרוע מכל- לא נורא אם לא יקנו, העיקר שניסית…

ראשונות להגיע היו כמובן החברות שלי שגייסתי מבעוד מועד על ילדיהן וחבריהם.

הן נעמדו בתור וקנו.

ינאי היה מאושר.

אבל הגל נרגע, הדוכן התרוקן ושוב צפו הדאגות – אמא, לא יבואו עוד ילדים?

אחרי כמה דקות הגיעו ילדים נוספים סקרנים- חלקם ביקשו עוגיות ולימונדה וינאי עמד בפרץ והסביר- זה למכירה, תצטרכו להביא כסף.

ואכן, רובם חזרו עם כמה שקלים שקוששו מהוריהם.

ושוב הדוכן התרוקן, ושוב התמלא

ילדים קטנטנים, הורים סקרנים, חברים וזרים- כולם התעניינו, חייכו, הביעו התפעלות מינאי וקנו בכמה שקלים משהו טעים וחיוך מאושר של ילד.

בסוף, היו אלו הילדים הגדולים שהשתלטו על שארית העוגיות וחיסלו אותן.

וכך, אחרי שעה וחצי הכל נמכר!

הלימונדה הייתה הצלחה מסחררת ביום חם שכזה ונגמרה ראשונה,

העוגיות היו טעימות וילדים רבים חזרו לקנות עוד ועוד לנשנוש,

וינאי היה בעננים

אמא! הצלחתי! הכל נמכר! ותראי כמה כסף יש לי!

ואכן, בקופת איקאה הקטנה שלו היו 130 שקלים והוא היה כל כך גאה בעצמו

קיפלנו את הדוכן וחזרנו הביתה כשינאי לא מצליח להירגע מההישג הצנוע אבל כל כך משמעותי עבורו.

עוד באותו רגע הוא החליט שבכסף הזה הוא רוצה לפנק את המשפחה שלו ולקחת אותנו למסעדה לאכול ארוחת ערב שבת על חשבונו- נדיב שכזה!

בערב, במסעדה, הוא הזמין מנה (פסטה ברוטב עגבניות, אלא מה) וגם קינוח וביקש חשבון בעצמו וגם הסביר למלצר (שהייתה לו סבלנות לשמוע!) שהוא בעצמו משלם את החשבון עם הכסף שהרוויח לגמרי לבד.

ו

כמה שמח הוא היה להניח את כל השטרות והמטבעות על השולחן ולהרגיש זה שמשלם חשבון פעם ראשונה

מה המסקנה?

כן, יש לילדנו הכל מבחינה חומרית אבל תחושת ההישג, ההעצמה הזו, להצליח לבד- זה פרייסלס…

צ'או בינתיים!

מורן

איפה הייתי ומה עשיתי

זה לקח לי חודש לעכל מה היה

ועכשיו סופסוף אני מתפנה לכתוב על זה

מאיפה להתחיל לתאר כזו חוויה?

אז אתחיל מהסוף-

גרסייאס גואטמלה!

לפני חודש טסתי לגואטמלה. זה היה במסגרת העבודה (הו! לא חשבתי שייצא לי להגיד את זה… "טסתי מהעבודה"…)

לחברה שאני עובדת בה יש עמותה שנקראת Hear The World והם מאמצים פרוייקטים בעולם ממקומות נחשלים במטרה לעזור ולקדם את תחום השמיעה. עיקר העניין הוא התאמת מכשירי שמיעה לילדים וסינוני שמיעה בבתי ספר.

וככה, בהתראה יחסית קצרה, קיבלתי הודעה שנבחרתי ואני נוסעת לגואטמלה במסגרת העמותה!

בצוות היו עוד 2 אודיולוגים- ארון מקנדה ופיליפ מגרמניה וגם לורה משוויץ מטעם העמותה.

ילד מגניב בן 12 בשם אייזיה הצטרף גם. הוא מרכיב מכשיר שמיעה באוזן אחת ומושתל עם שתל כוכלארי באוזן השנייה. המוכשר הזה כתב ספר על החוויות שלו עם המכשירים, אייר אותו (!) ומכר אותו באמאזון. את הרווחים הוא תרם לעמותה למען מכשירי שמיעה לילדים שזקוקים להם בגואטמלה והייתה לו משאלה- לראות ילד מקבל מכשיר שמיעה ושומע לראשונה. אז העמותה הזמינה אותו ואת אמא שלו הגאה מאוד להצטרף לביקור בגואטמלה.

הצוות עם אייזיה ואימו המהממת- טיי

עוד דמות בסיפורנו היא דר' פאטי קסטליאנוס שהיא האודיולוגית היחידה בכל גואטמלה! והיא מפעילה קליניקה להתאמת מכשירי שמיעה בגואטמלה סיטי שרוב הכנסותיה נתרמות למען שיקום שמיעה של ילדים מיעוטי יכולת. פאטי והצוות שלה הצטרפו אלינו ותמכו בכל הפעילות שלנו.

דר' קסטליאנוס בפעולה
וזה כבר כל הצוות המורחב

אז מה היה?

20 שעות טיסה ובסופן נחיתה והיכרות עם הצוות

יום מרגש בקליניקה- התאמתי מכשירים ל-3 בנות מתוקות (איך ידעו לסדר לי 3 בנות?? חגגתי עם נצנצים ורודים וסגולים) שקיבלו מכשירים לראשונה בחייהן

רואים את ההתרגשות של האמא מאחור?

אמא מרוגשת שהבת שלה שומעת אותה, כנראה לראשונה בחייה (היה קשה שלא לבכות, אבל החזקתי מעמד והתחפשתי למקצוענית קרת רוח)

וגמגום בספרדית, לראשונה אחרי 15 שנים שזנחתי את השפה הזו- מיאמור, לו סיינטו!

הימים הבאים היו גדושים בחוויות-

נוסעים לבתי ספר קרובים או רחוקים, מתמקמים, מתחילים לבדוק אוזניים קטנטנות, לפעמים יש אוצרות (OMG – לא לבעלי לב חלש וקיבה רגישה), עושים בדיקות סינון שמיעה וגם מוצאים כמה חמודים שלא שומעים טוב. ממשיכים בבדיקות ואם מגלים קושי אמיתי- כבר מתקדמים לעבר התאמת מכשירי שמיעה.

מנקים אוזניים… באופן מפתיע- עבודה עם סיפוק!

בודקת אוזניים לחמודון שהתחפש, הם בדיוק חגגו חג גואטמלי חביב

היו ילדים שאמרו מראש- כן, האוזן הזו לא עובדת, אף פעם לא שמעה! היו אמהות ששמעו על בואנו והביאו את כל המשפוחה לבדוק את השמיעה, היו מורים שביקשו בביישנות להיבדק גם

ובעיקר היו כל כך הרבה ילדים מתוקים מתוקים, מנומסים כל כך שביקשו אישור כדי לשבת ואמרו תודה כל כך יפה שהתרגשתי… (יש מצב שהתנפלתי על אחד או שניים בחיבוקים, היה קשה שלא ואני הייתי בחסך חיבוקים מקטנטנים, אל תשפוט, אל תשפוט)

זה כנראה הרס"ר של בית הספר… חה חה חה!

אני מנסה לשחק בבאולינג המאולתר (אפילו פגעתי באיזה כדור!)

ואחר כך, אם נשאר קצת זמן, יצאנו לגלות את גואטמלה. מסעדות מיוחדות, סיבובים בשוק המקומי והרבה הרבה צילומים עם הניקון היפה שלי (כי לא מצאתי מה לקנות…!)

בשוק המקומי

אנטיגואה היפה

וואו איזו חוויה!

אז, תודה גואטמלה –

מקווה שגם אני תרמתי לך קצת כמו שאת תרמת לי…!

צ'או, בסוס!

או – לה – לה

הו פריז

כמה חלמתי עלייך

20181122_195037.jpg

אייפל, רומנטיקה, קרואסונים

כן כן, הכל נכון

אבל אני חלמתי בעיקר על

שינה רצופה בלילות

יקיצה טבעית בבקרים

התעוררות איטית משנת לילה מתוקה

ארוחת בוקר שקטה ורגועה

אז נכון, יכולתי לעשות את כל זה גם בהולידיי אין אשקלון

אבל אז על מה הייתי כותבת בבלוג? ואיזה תמונות הייתי מפרסמת באינסטוש??

לאאא, זה היה חייב לקרות בסטייל

ולפריז יש סטייל, בכמויות!

אז החלטנו, אורי ואני, ז'תומרת החלטתי אני, די לבדי, שלכבוד יום ההולדת שלי אחדש ימי כקדם ואחגוג באירופה הקפואה (אלזה שכמותי, ילדת שלג נובמברית).

הזמנתי כרטיסים הרבה מראש, בחרנו מלון שווה (טוב נו, אורי בחר), שריינו סבתות מכל העדות וקדימה- אל עיר האורות והבאגטים!

עשינו כמה דברים חכמים  (וגם כאלה שלא…) ועל זה רציתי לדבר איתכם! אז לענייננו:

חברות שואלות אותי: מורן, איך את עושה את זה?? ואני עונה להן- מראש, הרבה מראש! (סתם, לא באמת שואלות אותי…) נכון, ספונטני זה כיף אבל בשלב זה בחיים זה פשוט לא קורה.

אז אנחנו מזמינים כרטיסי טיסה הרבה מראש. זה כיף כי יש למה לצפות, זה זול יותר ואפשר לשריין סבתות על בסיס מקום פנוי. אף אחת לא תוכל להגיד שיש לה תוכניות חצי שנה מראש ואז ברגע שהטיסה מתקרבת סיכויי ההברזה נמוכים במיוחד. נסו תיהנו…

עוד חוכמה- הזמינו מלון מפנק ובאווירה מקומית. נכון, זה בעיקר למקלחת ושינה ולא כזה חשוב שהוא יהיה יפה, אבל! לשהות במקום שמעביר לך את האווירה המקומית, שכיף ונעים לך לישון בו (כבר אמרנו ששינה הייתה אחת ממטרות הטיול, לא?) והמיקום שלו מעולה- ככה מתחילים כל יום טיול ברגל ימין.

להיט נוסף- חישבו על ערך מוסף, ההיי לייט של הטיול. משהו שייחד את הטיול הזה על פני סתם טיול.

אצלנו זה היה הסיור הקולינרי של שרון היינריך.  שרון היא קונדיטורית ישראלית שחייה בפריז עם חיים מרתקים ותשוקה אינסופית לקולינריה ולאנשים. אחותי עשתה אצלה סיור וחזרה מרחפת על ענני בריוש. אז נרשמנו לסיור והופ- היה לנו עוד משהו לחלום עליו לקראת הטיול.

הסיור אכן היה כל מה שחלמנו עליו ועוד

לא אעשה לכם ספויילר ואפרט יותר מדי (תלכו! תרוצו!) אבל בוא נגיד שיצאנו גם חכמים וגם מלאים בהשראה (וגם מפוצצים…)

אמנם אני הייתי בפריז לפני אי אילו שנים אבל אורי לא היה ויחד, זה הרגיש כמו לראות אותה בפעם הראשונה

כמובן שהייתה קצת קלאסיקה

אייפל

לובר

סיין

אבל לא רצינו לרוץ ממקום למקום יותר מדי

אז נסענו במטרו

והיה קר, קר, קר

אז נאלצנו לאכול בשביל התחמם

אל תאשימו אותי! הייתי חייבת לאכול עוד מקרון בשביל לשרוד! יש לי שלושה ילדים!

אז אולי הסוד הוא במינונים

קצת מכל דבר

אם אני רוצה אמנות בלובר

אז להקציב לזה בוקר

רגוע, בכיף

אבל לדעת שלא נוכל להיות שם שעות, כי הרגל של אורי כבר קופצת והוא צריך החוצה

(אגב, התחשבתי בו גם בתחום השופינג ולא קניתי כלו-ם! לעצמי… לילדים ברור שכן!)

ואם אורי רוצה להסתכל מקצה האייפל על הנוף

למרות שקפוא ברמות של שלג

אז אני מפרגנת (עד שהאצבעות עומדות לנשור, שם כבר אמרתי סטופ)

מזל שבענייני מזון שנינו תמימי דעים וגם דביבונים חובבי פחמימות

וככה, הסיור של השרון באמת היה אחד הדברים הטובים ביותר בטיול הזה

לאכול לא נמאס אף פעם

ולדבר על אוכל זו הנאה בפני עצמה

שיכולה להימשך עוד ועוד…

ואכן הסיור ארך ארבע שעות שעברו כמו חמש דקות

אז על הסיור הקולינרי אני ממליצה מכל הלב!

אבל לא הכל היה מושלם, נפלנו גם עם המלצה אחת.

זאת דוגמה טובה לאיך חוויה של אדם אחד (או שניים- אחותי ובן זוגה!) שהייתה נהדרת, אצלנו הפכה לסיפור בלהות

מדובר במסעדה שהיא משהו בין מלכודת תיירים לבין הצלחה מסחררת.

הגענו אליה ומרחוק כבר ראינו את התור שהלך והתארך והתארך… מה לא נעמוד? 

אז עמדנו

שעה וחצי

בקור המקפיא של לילה פריזאי

רעבים ועייפים

ומצפים… או או כמה ציפינו

ומה מקבל מי שמצפה?

סטייק

הכי פושטי

עם צ'יפס

הכי סתמי

ומחיר- משהו ז'ונגלר!

מזל שיש לנו הומור בריא ולאורך כל החוויה הזו הרגשנו שאנחנו הולכים לעבור משהו שיהפוך למור"ק

סיפור שיעבור מדור לדור-

איך חיכינו וחיכינו, קפאנו והמתנו ובסוף אכלנו ת'לב

אז לא, אל תלכו לאכול ב-ל'אנטריקוט 

אז פריז, תודה

השארת לנו טעם של עוד

ולגמרי נחזור שוב בקרוב

וסליחה על הפוסט הגדוש בתמונות, ניסיתי לבחור בפינצטה, אבל היה ממש קשה

וממש תיכף כותבת עוד פוסט על האהבה החדשה שלי והמתנה השנייה ליומולדת- משהו שישדרג אותי ואת הבלוג הזה לגבהים חדשים! מנחשים מה?

צ'או, מורן

 

חופש גדול 2018- אנחנו מתחילים!

עבודה, בית, חברים

אני מאוד עסוקה לאחרונה

אבל הנה, לאט לאט נשרו מאיתנו המסגרות והקייטנות והאפטר קייטנות והפוסט קייטנות והגיע הרגע האמיתי-הילדים בחופש!

תכל'ס, אני אוהבת את החופש הגדול- אין לחץ מסגרות, אין דד ליינים לבי"ס או לגן ואין דרישות. אמנם כולם מתחרפנים אבל לפחות עושים את זה בצ'יל וביחד!

אז בלי תוכנית מסודרת אבל עם שיר בלב התחלנו לסקור את האטרקציות הקיימות:

הדרישה כרגיל בחודשים האלו היא- משהו שיעניין קטן וגדול (טווח גילאים של כמעט שנתיים, כמעט שש, שבע וחצי), במזגן או בילוי רטוב.

אז ההמלצה הקבועה שלי כרגיל היא מוזיאון ישראל. הוא גדול, הוא ממוזג, הוא מעניין ותמיד יש משהו חדש! אה, וילדים חינם באוגוסט, כבר אמרתי שזה כדאי?

אז באגף הילדים והנוער יש תערוכה חדשה בנושא של תקשורת- הילדים עפו על זה

20180804_132455

כל מיני תצוגות של וידאו, מול מצלמה

ופה למטה- רוקדים עם הצל של עצמם

20180804_135310

20180804_135305

לובשים יחד סוודר, איך זה מרגיש להיות בעל שני ראשים?

20180804_134125

ואיך אפשר בלי תמונה על רקע הקיר האהוב עליי?

20180804_14062620180804_140611

עוד מוזיאון שהספקנו לדגום היה מוזיאון הטבע החדש בתל אביב. הוא ממש חדש ורק נפתח ועדיין בהרצה. אצלי הילדים משוגעים על חיות- כל הילדים כאלו לא? ולראות את כל הפוחלצים האלו ממש עניין אותם! יערי כל כך אוהב חיות- הוא בהתחלה ממש כעס ואמר- למה היה צריך להרוג את כל החיות האלו רק כדי לשים אותם במוזיאון מטופש?? הוא התרצה אחרי הסבר כמובן אבל איזה לב רחב יש לילדון הזה…

IMG-20180809-WA0026

IMG-20180809-WA0025
תראו את הפרצופון הזה!

יש גם סרטונים מעניינים

IMG-20180809-WA0020

IMG-20180809-WA0023
זה  אמיתי! בעעעעע

IMG-20180809-WA0022IMG-20180809-WA0018IMG-20180809-WA0024

כל כך הרבה פרפרים- פשוט מהמם!

וגם זה קרה לאחרונה-

גונגון כל כך גדל, הוא רוצה לעשות הכל כמו האחים הגדולים שלו. גם לאכול פסטה. אז הוא "קצת" מתלכלך… אבל כך כך מתוק!

20180807_16092820180807_160937

20180807_160930

והאם לגיטימי לאוכל שעועית ירוקה לארוחת בוקר? אני שואלת- למה לא?…

20180805_071121

ועדכון אחרון בגזרת התחביבים. מזמן לא העלתי תמונה של עבודה שלי ברקמת איקסים. אולי בגלל שלא סיימתי עד עכשיו…זה לקח המון זמן, לא כי זה מסובך אלא כי אני לא התפנתי. ועוד יכולתי להמשיך להתעסק עם זה עוד אבל החלטתי- better done than perfect!

וזה ניתן במתנה לחברה טובה למשרד הביתי שלה. הכי כיף להכין מתנות.

20180803_141027 (1)

הרעיון לרקמה הבאה כבר מוכן…

זהו לבינתיים…

יש עוד סקירות בקנה, החופש רק מתחיל… ושיהיה לנו בהצלחה חה חה חה!

קפוצ'ינו גדול על סויה בלי קצף

עד גיל 29 לא שתיתי קפה

ס'תומרת, עד גיל 20 לא טעמתי שום דבר שקשור בקפה

גם לא עוגת קפה

גם לא סוכריות קפה

גם לא טירמיסו

ואז, בגיל 20, שתיתי קפה שחור

זה היה ממש לא טעים לי, אבל הייתי צריכה להתעורר

וככה, פעם בכמה חודשים, כשלא הייתה ברירה, הכרחתי את עצמי לשתות כמה שלוקים של קפה בוץ. ההשפעה עליי אגב, היממה אותי. זה היה זריקת מרץ ואדרנלין שלא תתואר.

כשגדלתי וכולם סביבי עברו לנס קפה, אני עוד הייתי בשוקו. הייתה גם פאזה די ארוכה של תה בחלב.

כשגדלתי יותר התחלתי לקנא בטקס הזה- של שתיית קפה. לקחת פסק זמן, להכין לך כמו שאתה אוהב, בכוס שאתה אוהב, לקחת שלוק איטי כזה ואז- המממממ…. איזה כיף.

עם תה אי אפשר לעשות כזה טקס, שוקו זה לחורף כשמתכרבלים, בקיצור, אף משקה לא עונה על הצורך הזה. אז אילפתי את עצמי. רציתי לאהוב קפה. זה לקח המוןןןןן זמן. בהתחלה שתיתי הפוך חלש חלש חלשלוש עם המון סוכר. לאט הצלחתי להגביר את טעם הקפה ולהפחית את הסוכר. ועם הזמן באה האהבה, זחלה לתוכי עד שאפשר להגיד שאני- אוהבת קפה. מאוד, אולי אפילו זקוקה לו!

ולא נס קפה, לא. את זה אני לא מסוגלת לשתות. בשבילי קפה אמיתי בבקשה. קפוצ'ינו, לאטה, הפוך. תקראו לזה איך שתרצו.

IMG_20180223_084103_BURST001_COVER

בבית קפה- כמובן (רצוי עם איזה מאפה שווה ליד!). אם יש מכונת קפה- זורמת. אבל בבית אני משקיעה בעצמי, לוקחת את הזמן ומכינה במקינטה

IMG_20180424_084505

זה לוקח זמן, בהחלט. אבל זה הרעיון לא?

IMG_20180424_084551

לקחת פסק זמן

להשקיע בעצמך

IMG_20180424_084958

שייצא טעים!

ואז לשבת ולהתענג, הממממממ. איזה כיף

IMG_20180424_085134

מודה, אני לא מאוד אנינה בנוגע לאיזה פולי קפה לטחון (ניסיתי כמה תערובות, ההבדל לא מורגש בעיניי) ואיזה טחינה ואיזה טמפרטורה ואם קצת נשרף. אבל אולי גם זה יגיע. בינתיים טעים לי.

IMG_20180424_084358
זאת התערובת שאני שותה בימים אלו. וניס-אמורה להיות קצת מתקתקה. 

ועכשיו גם אני, כמו בן אדם בוגר יכולה להגיד- יואו, אני חייבת קפה!

ואני אכן אומרת, בכל הזדמנות!

אגב, כבר דיברתי על אהבתי לקפה כאן.  מוזמנים!

שתמיד נשתה את הקפה שלנו חם! אמן!

 

 

מינימ-לי

זה יהיה פוסט קצת שונה

לא עוד חוויה

פעילות

אירוע

אלא משהו מעצמי, שלי, פרטי שיוצא החוצה

IMG-20180407-WA0048

זה לא סוד למעשה, זה גלוי למי שמכיר אותי. ואולי זה גם לא כזה חידוש. במקור תכננתי לכתוב את הפוסט הזה לקראת פסח… אבל , החיים, יו נואו…

אז אחרי כל הבילט אפ שעשיתי- מה זה?…

אז אני יוצאת מהארון הוירטואלי- אני מורן ואני מינימליסטית

כן כן, אוהבת דברים כשהם *מעט*

מעט בגדים

מעט חפצים

מעט רהיטים

מעט דברים לקחת לארוז

מעט דברים לקנות

מעט תוכניות לתכנן

ועוד הרבה *מעטים*

הרעיון מתגבש בי ותופס צורה כבר שנים. כמובן שזה גם טרנדי ותופעה שהולכת ומתפשטת אבל אני חייבת להודות שזה תמיד היה בתוכי. מיעוט חפצים, הסתפקות במועט, להצליח להסתדר עם מינימום- זה תמיד גרם לי אושר…

IMG-20180407-WA0046

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, רואה מסביבי מבוגרים אורזים כמויות של דברים לכל מקום- החל מפיקניק יומי וכלה בחופשה שבועית. ומבטיחה לעצמי- אני לא אסחב כל כך הרבה- אני אארוז לי תיק קטן וקליל. רואה אנשים קונים כמויות וסוחבים שקים כבדים (היוש אמא!) ואומרת לעצמי- אני לא אעמיס כל כך הרבה- אקנה רק מה שצריך.

וכשגדלתי ונסעתי לטיול של אחרי צבא- כמה אושר היה בתיק גב שלי. שהיה מינימליסטי כי אין ברירה. וכמה כיף זה שכל הדברים שלך- כל הציוד שלך- הבית הייתי קוראת לזה- נמצא על הגב שלך וזהו. אתה חופשי.

וכשגדלתי עוד יותר וחברה ביקשה ממני לעזור לה לסדר את הבית שלה והתחלנו לחשוב- את השידה הזו צריך? את הארון הזה רוצים פה? וככה לאט לאט העפנו טונות של ציוד מהבית ופתאום היה מרווח ונעים ולה היה כל כך כיף- אושר טהור בהתגלמותו.

אז רציתי לשתף בדרך שלי שהיא כמובן בתהליך והולכת ומתגבשת לאיטה…

זה נוגע בכל תחומי החיים ואני אנסה לעשות קצת סדר ולהפנות למקורות שנותנים לי השראה או ידע חדש.

IMG-20180407-WA0025

אז יש את האישה והתופעה- ביאה ג'ונסון שממנפת את טרנד ה-זירו וויסט הום (בית ללא אשפה/בזבוז?) למקסימום. היא ומשפחתה מצליחים להכניס אשפה ביתית של שנה (!) לצנצנת קטנה איתה ביאה מסתובבת בעולם ומרצה על הנושא.

אני אוהבת את המוטו שלה שמתמקד בחמישה R לפי הסדר:

Refuse- לסרב! לקבל, לקחת דברים שלא זקוקים להם. תתפלאו כמה כאלו יש…

Reduce- להפחית! לקנות ולהשתמש רק במה וכמה שצריך

Reuse- להשתמש שוב! בכל דבר, תתפלאו כמה דברים אפשר לתקן ולהשמיש במקום לזרוק ולקנות חדש…

Recycle- למחזר! כן, רק עכשיו, אחרי כל הנ"ל מגיע המיחזור כי הוא לא בחירה מועדפת אלא רק אם אין ברירה

Rot- קומפוסט! אפילו בעציץ הביתי אפשר להניח קליפת בננה

מה שחשוב הוא הסדר וההבנה שזה שקנינו מלא מלא ובסוף העברנו הלאה או שמנו במיחזור לא פוטר אותנו. צריך להתחיל מההתחלה ולא לצרוך כל כך הרבה. כן, צנצנת אשפה למשפחה בשנה זה קיצוני, אבל אני מאוד מתחברת לדרך

IMG-20180407-WA0024

ההשראה השנייה שלי היא מעצבת קנדית חמודה בשם ניקול  מוונקובר שגרה בלופט מהמם עם בן הזוג שלה ונמצאת בתהליך מתמיד של מינמול החפצים שלה ובכלל התמקדות בדברים הפשוטים והטובים בחיים. אה, ויש לה טעם מעולה!

IMG-20180407-WA0047

השראה נוספת היא המלבישה הלא היא שלי גרוס. כותבת, מעצבת, עורכת. אמנם הבלוג הוא על מוצרים חדשים לקנייה אבל מה שאני אוהבת שם הוא הדיוק. אפשר להסתכל על דברים חדשים גם *בלי* לקנות אותם, רק לקבל השראה. ואם כבר קונים ומתחדשים- לבחור את המדויק לי ביותר. מה שאני צריכה. מה שיפה לי וישרת אותי הרבה זמן בקיצור- איכות במקום כמות.

IMG-20180407-WA0027

בלוג מעניין ובעצם דרך חיים הוא תנועת ההאטה. קשה להסביר בקצרה על הנושא הרחב הזה אבל בקצרה ובדגש על הנושא שלי- הוא מדבר על מינימליזם מחשבתי, התמקדות בדבר אחד בכל פעם (בדומה למיינדפולנס- קשיבות בעברית) ועל חיים של פשטות מרצון.

IMG-20180407-WA0024

המרחק בין תקתקנות ומולטיטאסקינג- תכונות מעולות כביכול, שאני מצויינת בהם ובין היכולת להתמקד ולעשות כל פעם דבר אחד – הוא עצום ועל הפער הזה אני מנסה לגשר

ויש עוד השראות שעולות בדרך. בשורה התחתונה- זה מגיע מבפנים. כמה נעים זה כשהכל מסודר- לכל דבר יש מקום. בחדר, בבית, במשרד, בראש.

IMG-20180407-WA0037

אז מתחילים צעד צעד וכל פעם משתלטים על חלקה נוספת. זהירות, זה ממכר!

אגב, כל התמונות משמורת תל דן. הן התחברו לי לרעיון כי גם הטבע מינימליסטי. לכל דבר תפקיד והוא מסודר ונותן השראה…

צ'או בינתיים!

 

 

 

 

מים מים בירושלים

אני ירושלמית.

מלידה, ובדם. זה כבר לא ישתנה גם אם היו שנים שניסיתי לברוח מזה וממנה. אמנם אני כבר שנים לא גרה בעיר אבל חוזרת אליה (ואל ההורים) די הרבה. היו פה הרבה פוסטים על מקומות שכדאי לבקר בירושלים. אחד מהם זה גן החיות התנ"כי. אמנם אני לא חובבת גדולה של חיות בכלובים אבל איכשהו שם זה יותר נבלע לי. החיות נראות מטופלות, אזורי המחיה נראים מותtnho ובגדול נראה שמפנקים אותם. ההורים שלי גרים ממש קרוב ואנחנו מרבים לבקר שם.

כבר זמן מה שיש שמועות על פתיחת אקווריום בגן החיות. ואכן, המקום נפתח. מביקור זריז באתר הבנתי שצריך להזמין מקומות מראש. הרבה מראש… וכל פעם שהסתכלתי- לא היו מקומות פנויים בזמנים שנוחים לנו. עד שקרה נס. בת דודתי האהובה הציעה לי שנלך יחד. היא כבר מצאה כרטיסים למרבה ההפתעה. מיהרתי להיכנס לאתר והופ!- קניתי את 4 הכרטיסים האחרונים! יש!!

וככה מצאנו את עצמנו נוסעים לשם בבוקר שמשי. המקום שייך לגן החיות אבל לא במרחק הליכה ממנו. נכנסים לחנייה וממשיכים ישר כמה דקות. תקשיבו, וואו.

מושקע, מעניין, לימודי וחוויתי. אצלנו הילדים (ואני!) התלהבו פלוס פלוס. גם הסיור הנלווה המודרך ע"י מדריכה מקסימה היה מעשיר ואיכותי.

הנה כמה תמונות-

IMG_20180302_130415
ג'ון ג'ון מגלה את סוד המצולות

IMG_20180302_130657
עוקבים אחרי הכריש (הפיצי! היחיד! בינתיים…)

IMG_20180302_132610
אנושי, אנושי מדי… (או שפשוט ראיתי יותר מדי "נמו")

IMG_20180302_132628
סוגי מדוזות. מאחורי הזכוכית הן פתאום נראות מעניינות ויפות

IMG_20180302_132829
עוד מדוזה. היא פצפונת! ונראית כמו תכשיט

IMG_20180302_133033
בוהים בשקט הזה

IMG_20180302_133509
ומתפננים

IMG_20180302_134121
וכמו בגן החיות התנ"כי גם כאן יש גומחות שניתן לזחול לתוכן ולהרגיש מבפנים. הילדים משתגעים על זה!

IMG-20180302-WA0024
זאת התמונה היחידה שלא אני צילמתי אלא אתי בתדודה האהובה שלי. רואים שהיא יותר מוכשרת. ואני גם צריכה להחליף טלפון דחוף. ויפה שעה אחת קודם…

IMG_20180302_131500
מלא מלא נמו קטנים. הם מקסימים!

IMG_20180302_142844

התמונה האחרונה צולמה בחוץ. המקום בגדול סגור וחשוך- קחו בחשבון. זה מעצים את תחושת המסתורין… בחוץ יש מדשאה גדולה ונעימה ומורדות של דשא להוציא אנרגיה ולהתגלגל. יש גם בריכת דגי קוי כמיטב המסורת במקומות מסוג זה. ואת הפסל המהמם הזה של סוס ים- אחת החיות האהובות עליי. אז אפשר לעשות פיקניק קטן לפני או אחרי החוויה.

מומלץ!

צ'או לבינתיים…

עכביש, אסטרונאוט ותרנגולת נכנסו לבר

מדצמבר אני יושבת על הילדים. נו, למה אתם רוצים להתחפש? התשובות נעות בין המצאות הזויות (למכונית מירוץ!) לבין שינוי דעתם כל שתי דקות.

הסברתי, הדגמתי, הפצרתי- אם אתם רוצים שאזמין לכם צריך לבחור עכשיו! ללא הועיל. הילדים לא היו בעניין של לבחור, והזמן עבר…

כמה שבועות לפני- כבר מאוחר מדי להזמין מחו"ל- ולאחר אינסוף חיפושים באתרי תחפושות, התחילה להתגבש החלטה.

צ'וצ'ו רצה לשחזר הצלחה וחלום- להתחפש שוב לאסטרונאוט (אולי בהשפעת יום ההולדת שלו). אוקיי, סביר. את רוב התחפושת יש, נצטרך ליצור רק את בלוני החמצן שעל הגב.

אבל קיקי החליט לאתגר אותי וממש ממש ממש רצה עכביש. אהההמממ… טוב, נחפש. אז אקצר לכם- אין לקנות תחפושות עכביש מוכנות. האם אאכזב את המרכזי שלי? לעולם לא! יצאתי להרפתקה. ראיתי איזה הדרכה (בספרדית!) בפינטרסט, עליה הסתמכתי. רק מה, את החומר ממנו מכינים את רגלי העכביש- אין להשיג בארץ. לך תמציא את הגלגל. אורי אמר לי- עזבי את זה, אל תדאגי, זה יבוא לך. אמר וצדק. ההארה לא איחרה לבוא, צמר שחור בעובי משוגע ובתוכו מושחל חוט נחושת עבה אך גמיש מטמבוריה ומלופף בחוט תיל דק ו- וואלה! אחרי כמה שעות עבודה, היה לנו את זה!

לא עפה על עצמי בד"כ אבל זה יצא מטורף וגרר התפעלות של ילד העכביש עצמו וכל מי שראה אותו.

את בייבי גון פינקתי בתחפושת המסורתית שעברה כבר מאח לאח ועכשיו לעוד אח- הקוריצה המתוקה.

אז קדימה- תמונות!

נתחיל עם איש החלל המתוק

‏‏IMG_20180224_110056 - עותק

IMG_20180224_105747
"אמא תראי, אני לוחץ על הכפתור!"

IMG_20180227_073639

‏‏IMG_20180227_075133 (2) - עותק
עם משלוח המנות על חלל

העכבישון המתוקון

IMG_20180224_105833‏‏IMG_20180224_105846 - עותק‏‏IMG_20180224_110111 - עותק‏‏IMG_20180227_073315 - עותק

ולסיום התרנגול יפת כרבולת

‏‏IMG_20180227_072926 - עותק‏‏IMG_20180227_072929 - עותק‏‏IMG_20180227_082706 - עותק

וכמובן שהיה גם אפטר פורים. שם כבר התחפושות היו יותר קז'ואליות…

זה התחיל בביקורת של צ'וצ'ו האמיץ אצל רופא השיניים (זה התור שהיה פנוי! בפורים!) והמשיך בפלסטוש כמובן

‏‏IMG_20180301_081933 - עותק
המבט הקריפי…

IMG_20180301_092325
נינג'ה ודינוזאור נהנים משוקו ומאפה בשמש החמימה

‏‏IMG_20180301_083350 - עותק
בביקור אצל רופא השיניים (והוא היה גיבור!)

‏‏IMG_20180301_110134 - עותק‏‏IMG_20180301_110138 - עותק‏‏IMG_20180301_110227 - עותק

 

וזהו להפעם!

כבר התרעתי ששנה הבאה כל התחפושות קנויות. מעניין כמה זמן ייקח לי לשנות את דעתי הפעם…

חגשמח!

יומולדת 7 לצ'וצ'ו

לפני כשבע שנים הפכתי לאמא.

ליצור הזה, הנפלא. שהפך לילד כל כך מיוחד. הוא כמו קופסת פלאים. נוצצת מבחוץ, אתה חושב- וואו, איזו קופסא יפה! אבל אז פותחים ורואים הפתעה יותר יפה בפנים, ממשיכים ופותחים, ומגלים הפתעה עוד יותר יפה בפנים וככה הלאה.

והוא אח כזה טוב, אחיו הצעירים מעריצים אותו והוא נדיב אליהם (לרוב…).

אז רצינו לחגוג לו ככה שהוא באמת יהנה. אתם יודעים, כשהם פיצים אנחנו חוגגים להם בעיקר בשביל לציין לעצמנו שהם גדלו. ואז הם קצת גדלים ואנחנו חוגגים להם כמו שאנחנו חושבים שצריך וכדאי ועכשיו רציתי ממש להתחבר לראש שלו ולחגוג לו כמו שהוא רוצה, כמו שהוא היה בוחר לחגוג- רק בהפתעה!

אז זה התחיל במסורת שכבר התקבעה (אני אוהבת מסורות משפחתיות!). מכינים עוגה, בלונים ומתנות בלילה מראש ומשתדלים להתעורר קודם ולחגוג. אז כמובן שלא התעוררנו לפניו (אוף, הוא מתעורר ממש מוקדם!) אבל כששמענו אותו מתפעל ממה שהכנו ערב קודם, קפצנו מהמיטה וקמנו לחגוג ביחד.

IMG_20180207_063538

(כאן אני חייבת להכניס סיפור לא פשוט, זהירות- טריגר טרגדיה בעוגה. ניסיתי להכין לאסטרונאוט החובב שלי עוגת חלל כמו של שירה. זה היה נראה לי כמו עבודה קצת ארוכה אבל לא קשה או מסובכת מדי. הצלחתי להכין כדורים צבעוניים יפים, הצלחתי להכין בלילת שוקולד טעימה. הכל דפק כמו שעון. רק שאצלי אין דבר כזה שהכל עובר חלק. תמידדדדד בזמן אמת משהו מתפקשש. ואכן, לא איכזבתי. משום מה לא חישבתי נכון שעם בלילה של עוגה בינונית  ועוד מסה של כדורים *לא* כדאי להשתמש בתבנית הקטנה יותר. וכך, הבלילה גלשה לה, העוגה לא נאפתה מספיק באמצע, קרסה לתוך עצמה ובמקום חלל יצא לי חור שחור. מילא היה יוצא טעים, רק שילד יום ההולדת המנומס שלי אמר- אמא, לא בא לי, אבל אני לא רוצה להעליב אותך… כמובן שבאותו הרגע היא נארזה ונשלחה לעבודה של אורי. במשרד אוכלים הכל. וזהו. הבטחתי חגיגית לעצמי ולכל מי שהיה מוכן לשמוע שאני לא נכנסת יותר להרפתקאות האלה. מעכשיו, רק עוגות פשוטות בשבילי. מקסימום, מתפרעת קצת בקישוט- כמו שתראו תיכף. זאת אומרת- עד שאני אלמד ממש טוב איך להכין דברים כאלה. זאת אומרת- עד שהילדים יבקשו. זאת אומרת- עד היומולדת הבא… אני פשוט לא לומדת מטעויות!! ואגב- לא, לא טרחתי לצלם את הפיאסקו. אני משתדלת להדחיק כישלונות צורבים, לא לתעד אותם!)

IMG_20180207_063518IMG_20180207_063639IMG_20180207_063641

IMG_20180207_063643

אז באותו בוקר התפרענו כמיטב המסורת בשוקו עם מרשמלונים, בלוני הליום, עוגה ועוד קצת ממתקים. היו גם מתנות מכו-לם. וטקס פתיחת מתנות.

IMG_20180207_063908

החגיגה המשיכה שביום שישי ילד היומולדת היה צריך להביא לכיתה עוגת יומולדת. הפעם לא הגזמתי והלכתי על עוגה צנועה

IMG_20180208_200115

טוב, אולי קצת נסחפתי בקישוט… אפילו המורה אמרה שהבאנו עוגת חתונה! אבל מ'כפת לי. הצ'וצ'ו שמח והילדים בכיתה חיסלו אותה! אחד מהם אפילו אמר לו- "אמא שלך ממש שפית!"- יסססססס! הנה לך עוגת חלל מרגיזה!

ביום שבת כבר הגיע הזמן להפתעה הגדולה. התעוררנו וזללנו פנקייקים לפי בקשת ילד היומולדת. אחרי התארגנות זריזה ונסיעה שכללה רמזים שונים לאן נוסעים (עם הצלחה חלקית בניחושים) הגענו לפלייבוקס. האסטרונאוט שלי עמד להתעופף.

IMG-20180210-WA0032

אם זה נראה שהוא קצת בלחץ, אז אכן, הוא נכנס ללחץ. ואפילו התחרט לרגעים. אבל צוות המדריכים המיומן והכל כך נחמד שיש שם הצליחו לשכנע אותו. והוא היה המאושר באדם.

אז לובשים סרבל וקסדה (הוא פונק בקסדת מדריכים!)

IMG-20180210-WA0028

IMG-20180210-WA0029
והפרצופון הזה לא חשב פעמיים כמובן. הסתער על המשימה ברוח קרב ונחישות.

IMG-20180210-WA0045

IMG-20180210-WA0044
מחכים בנימוס לתורם…

IMG-20180210-WA0030
תיכף תיכף נכנסים לאקווריום

IMG-20180210-WA0008

והנה הוא עף!! וואו, איזה חוויה מדהימה. יש לי תחושה שהתרגשתי יותר מהם

IMG-20180210-WA0002IMG-20180210-WA0006IMG-20180210-WA0007IMG-20180210-WA0016

IMG_20180210_120713

בסוף גם מקבלים תעודה!

 

IMG-20180210-WA0013IMG-20180210-WA0000

והמתוקי הזה שהסתכל על אחיו בהערצה והשתאות!… הם ממש פלא בעיניו, ההצגה הכי טובה בעיר! הוא יכול להתבונן בהם שעות.

אח"כ המשכנו לקצת קפיצות בטרנד טרמפולינות הנוכחי

IMG_20180210_132738IMG_20180210_134721

IMG_20180210_132938

IMG_20180210_133910
אולי לא בחרתי לעצמי בגרביים הכי מתאימות לאירוע…

סורי על התמונות המטושטשות… אני באמת צריכה כבר להתקדם למצלמה יותר מצ'וכללת

וככה נגמר לו היום הארוך, מעייף ומרגש הזה. תמו חגיגות יום ההולדת. מי הבא בתור?…

חג מנצנץ

חורף

חושך

נצנוצים צבעוניים

נשנושים טעימוניים

מי צריך יותר מזה?

מגיע דצמבר ומביא איתו את כל הנ"ל ובראשם- מסיבות חנוכה

אני יודעת שיש הרבה הורים שמתלוננים על המסיבות בגנים/ בתי הספר. אבל אני אוהבת את המסיבות ומחכה להם. לראות את הכוכב שלי משתתף ורוקד, או מתבייש ונצמד אליי. בכל מקרה זה 100% תשומת לב שמופנית אליו וזמן איכות שכולו שלנו (אני גם אוהבת את הקישוטים, מתרגשת מהשירים ומחכה בסקרנות למתנות- אבל אל תגלו…)

זה התחיל במסיבה של הברווזון המרכזי שלי

שכללה כמיטב המסורת ריקודים, שירים, תפאורה ושלל ריקוויזיטים מתחת לכיסאות הילדים. היא נגמרה בסופגנייה כמובן

IMG_20171208_094902IMG_20171208_094938

זה המשיך במסיבה לבונבון הצעיר, שם היו בעיקר הורים ששרו, ישבו על הרצפה וניסו להלהיב את הפצפונים בפנסים בחושך, גם שם זה נגמר בסופגנייה

IMG_20171208_110931IMG_20171208_110941IMG_20171208_111332

ולבסוף המסיבה לבכור, לראשונה בבית הספר, בלי שירים והופעות אלא עם יצירה משותפת- נחמד! נחשו איך זה נגמר…

20171210_18471720171210_18505920171210_185100

בבית היו גם 2 הדלקות נר חגיגיות, אחת עם חברים שכללה הרבה כיבוד, המון חנוכיות וכמובן- סופגניות (הפעם הום מייד ואפויות!)
IMG_20171218_185124IMG_20171216_171602IMG_20171213_171602

ועוד הדלקת נר אחת עם המשפחה שכללה שוב- המוןןןן כיבוד ו…. גם סופגניות כמובן אבל את מקום הכבוד תפסו הפעם- הספינג'!

IMG-20171216-WA0036IMG_20171218_184807IMG-20171216-WA0020

וכמו שניתן לראות בתמונות, אנחנו בעד פלורליזם. גם נרות וגם מנורות. גם חנוכייה וגם עץ חג המולד, גם כריסמס וגם חנוכה.  חנוכריסמיס!

כי בענייני חגיגות- אין דבר כזה "יותר מדי"!

חגשמח!