הילדים בשגעת, הבית בטרפת, אני מחכה לאורי שיגיע מהעבודה כדי שאוכל להישכב על הספה באפיסת כוחות
חם, חם ועוד קצת חם. אחרי כמה חודשים של למידה, הילדים הפנימו את התלונות שלי וכשאנו מסתובבים בחוץ הם מדווחים- איזה חום! אש! זה כמו לבה! אני נמס, אני שלולית, אני רוצה חורף… טוב, לפחות אי אפשר לומר שהם לא מקשיבים לי…
אז עדיין חם אש לבה רותחת אבל לפחות הגענו בשעה טובה למסגרות
המצאי:
אחד לכיתה א' (הבכור! זה מרגש!)
אחד לגן חובה (המממ… נניח שמרגש קצת)
אחד תינוקי למעון (הקטן! זה מרגש! אבל בצורה כזו עצובה וחוששת…)
אז כמובן צריך לחגוג את סיום החופש ואצלנו בבית חגיגה= מזון, רצוי מסוג קינוחי
ואז הגיע הרגע הגדול- קמנו מוקדם, התארגנו ובעיקר הצטלמנו (עד שלילדים נמאס- נו אמא דייייי!)
בינתיים מבסוט…התמונה המסורתית מאחור כמובןBFF
פה התרגשתי…תשורה קטנה למורה/גננת/מטפלת
קופסת האוכל. אני בסופר התלהבות על זה. מדובר בילד מאוד בררן… איזה אתגר! להכין לו משהו שיהיה טעים לו וגם בריא ומגוון ויצטלם טוב (לא באמת נו…). אז עד עכשיו אני עוד ממש משקיעה וחושבת מה להכין ומצליחה להפתיע אותו לטובה. כמה זמן אתם נותנים לי עד שיימאס לי? שבוע? חודש? מבטיחה לעדכן!
שתהיה שנה מוצלחת לכל הקטנטנים והגדולדולים שמתחילים !
אז כדי לא לפספס, נחזור אחורה בזמן לחופש הגדול (רק בדמיון, לא להיבהל). במקום לצאת לעוד חופשה קונבנציונלית (כי כאלה אנחנו, נון-קונפורמיסטים) החלטנו, בפעם לראשונה, לעשות חילופי בתים.
משפחה חמודה תבוא להתגורר אצלנו ברחובות (למה להם? לא ברור…) ואנחנו נתגורר אצלם בקיבוץ נווה איתן. אתם בטח תוהים איפה זה… יפה, זה בעמק המעיינות. נכון נשמע פסטורלי? מדמיינים את עמק המומינים? רגוע ושליו? אז כזה, רק בחום גיהינום.
אז ארזנו את עצמנו, השתדלנו להשאיר בית מסודר ונעים והצפנו לאזור בית שאן.
הגענו, התמקמנו, הזענו ומה אז? אז הבנו שאם לא יהיו פה כמה מעיינות מהר מהר נהפוך לפיתה. וככה יצא, שבמשך שבוע שלם קמנו בבוקר ויצאנו לצוד מעיינות. הסברנו לילדים שהמעיינות הם קטנים ונסתרים, אין דרך מסודרת, צריך קצת לנחש, לגשש, לסמוך על האינטואיציה כדי למצוא מעיין שכזה. ואם מצאנו? או, עכשיו מתחיל הכיף. הילדים קופצים למים ברעש וצלצולים. צורחים כי קר להם וכי כיף להם, רוצים לצאת ואז שוב להיכנס, לא רוצים לצאת בכלל עד שהם הופכים לדגים. אבא אורי משתף פעולה, זורק אותם לכל עבר, גבוה במים, משחק בהשפרצות ובאופן כללי נהנה כמעט כמוהם. תינוקי קטני מזיע בחוץ, מתפלש באדמה הבוצית, נכנס לטבילה במים ונהנה מאוד ואז יוצא ונרדם מאושר. ואמא מורן? מתרוצצת בחוץ, כן, אני ממש רוצה להיכנס! רק שנייה אני מארגנת, הנה אני באה, טובלת בוהן במים, וואה!!! זה קפוא! כן, כן, כבר נכנסת רק קצת מתרגלת… ועוד ועוד. בסוף נכנסת, קצת נחרדת (מהדגים במים- כן חמודים זה בסך הכל דגים קטנטנים, אהההה! משהו נגע בי!! יוצאת בהיסטריה) קצת נגעלת מהבוץ והלכלוך אבל הכי- נדהמת מהיופי. מעיינות באמצע אוגוסט- אתם הדבר!
להלן קצת תמונות (טוב, הרבה…) מכל מיני מעיינות שונים. אגב, באינסטגרם שלי יש את שמות המעיינות ככה שניתן למצוא בוויז כתוב ליד כל תמונת מעיין!
הגוזל טובל
גם אמא במים!מתכונן…מוכן…
.
קופץ!פרצופון כזה מתוק!בגני חוגה. מסודר, נעים ולמרבה הפתעה היה גם ממש לא עמוס!כן, יש פה ילד שקופץ, לא, הוא לא שלי (לשמחתי!), כן, זה מפחיד ביותר!מי טורקיז מדהימים בעין הנצי"ב
רואים את הלב? ואיך שהוא משתקף בצל? יצא מצחיק…וזאת הבריכה בקיבוץ בו התארחנו.
חולקים במבה, חה חה חה…השניים האלה! דומים וכל כך שונים
הפרצוף של קטני!
לאור הפיכתנו לטובלים רשמיים להלן מסקנותיי בהשוואה בין בריכה למעיין:
בבריכה המים צלולים ולכן ניתן לראות אם יש דגים, ולא, אין אף פעם דגים (לדיון נכנסים גם ראשנים, אצות, בוץ ומיני דברים בלתי מזוהים)
לבריכה ניתן להיכנס ולצאת בצורה פשוטה ועצמאית. בלי לטפס על אבן, ליפול על סלע או להשתכשך בבוץ
ליד הבריכה יימצא צל. באופן מסודר. ודשא. וכסאות. באופן מסודר כבר אמרתי?
בבריכה יש מציל!
אתה הולך לבריכה בידיעה שהיא תהיה שם. היא לא התייבשה פתאום, לא מצאת אותה, נתקע לך האוטו על השביל הלא מסודר בדרך אליה
אז למה בכל זאת מעיין?
וואו, זאת חוויה אחרת לגמרי!
במעיין אין כלור, יש מים כל כך נעימים. לפעמים הם צלולים, לפעמים עכורים אבל תמיד הרבה יותר נעימים הבריכה. אתה יכול להישאר עוד ועוד במים ולא נורא אם תבלע קצת מים בזמן ההשתוללות וכשתצא לא תריח את הריח הזה מהגוף שלך (כלור לא יורד גם במקלחת!)
במעיין יש הרפתקה! נמצא את המעיין? יהיו שם עוד אנשים? הוא יהיה עמוק? נקי? מוצל? נעים? מליון שאלות שמכניסות עניין ודרמה! מה יותר כיף מלצאת לטיול שאתה לא יודע איך ייגמר, קצת עניין בחיים!
ולסיום- ההרגשה הזו של טבילה. היא מזככת. אתה מתחבר לטבע וזה כל כך נעים וטבעי. הילדים השתוללו מהנאה. הם פחדו להיכנס, קפאו מהזרמים הקרים, התחממו בשמש וגם סתם ככה צפו להם בהנאה גמורה מסתכלים על כל החיים האלו שיש במקום בו יש מים. עצים, בעלי חיים, שמיים.
עוד דברים שעשינו בסביבה-
כחובבי טיולי לילה כמו בפוסט הזה ביקרנו בגן גורו בשעה מאוחרת יחסית. הגענו בשש והעברנו שעתיים בנעימים עד לסגירת הגן בשעה שמונה. היה נעים, לא עמוס ומעניין גם
מדגימים קפיצת קנגורו
מאכילים את הקנגורויש מי שמאכיל וקצת (מאוד) נגעל…קרוב קרובהילד הזה כל כך אוהב בעלי חיים…זה כבר אורי מצלם אותי מצלמת… מטא-צילום!הקנגורו הזה היה כל כך מצחיק, הוא שכב שם כמו איזה גבר שמתפנן לו על החוף…והיו גם מלא תוכים יפייפיים. כאן יש שלושה ואנחנו דמיינו שהם מתווכחים ביניהם- למה אתה תמיד לוקח לי את התפוח? למה את תמיד מאשימה אותי? את כזאת קשקשנית! זה היה מאוד מצחיק…כאן התוכי ממש מנג'ס לתוכית (מסקנה שלי, כן?)
והיה גם ביקור בקיבוץ ה-הו כה מטופח ונעים- שדה אליהו. ביקרנו את חברה שלי חני, למדנו יחד באוניברסיטה. זה היה כל כך מזמן שמאז התרחבנו לעוד שני מבוגרים (הבעלים) ועוד שמונה (!) ילדים. זה היה ממש מפגש פסגה בו סגרנו פערים (אנחנו) וטעמנו קצת מחיי הקיבוץ כולל הצגה לילדים (היה היסטרי!), ביקור בבריכה ושתי ארוחות בחדר האוכל!
להצגה קראו "הברווזון השונה" שזה בול כמו "הברווזון המכוער" רק בלי להעליב, חחח…כמעט כל הילדים… הספקנו גם לראות סרט!
החיים בקיבוץ נראים ממש מפתים! אולי לא מושלמים אבל בהחלט עושה חשק!
היה כיף ממש חנצ', תודה!
ולסיום, אכלנו ארוחת ערב במסעדת שף ממש טובה באזור בשם אילו'ש ברמת צבי, היה יאמי…
חזרנו הביתה אחרי שבוע שלם של חופשה משותפת לעוד כמה ימים של חופש בלתי נגמר…
אבל גם זה נגמר ובקרוב מאוד (אני מקווה) פוסט בעניין זה!
איך נכנסים אליו מבינים? -אה הא! לזה צריך כבר ממש תואר
3 פעמים לקח לנו לעבור ליד עד שהבנו איך נכנסים. הוויז בלבל אותנו ואז עזר לנו ואנחנו כבר התייאשנו אבל בסוף הצלחנו. תאמינו לי, רק בשביל להבין מה לעשות שווה לקרוא את הפוסט הזה…
בגדול- צריך לכתוב בוויז את שם בית הקפה שיש בגן הבוטני "קפית הגן הבוטני" ולהתעלם מהאינטואיציה שאומרת "זה לא מפה" (לפעמים להיות ירושלמית לשעבר זה מבאס!)
בקטן- הכניסה היא דרך תחנת הדלק שנמצאת על הכביש הראשי ולמרות שזה נראה שזה רחוק יותר מהכניסה זה בסדר כי יש כניסה תת קרקעית והחנייה אכן שם.
טוב, אחרי שעברנו את המשוכה הזו ונכנסנו לגן הבוטני בשעה 19:00 בלילה (!) עם שלושה קטנטנים (אחד ממש קטנטן ושניים יותר גדולים אבל כבר אמורים להתארגן לשינה בזמן הזה!) נבין למה הגענו- טיול לילי!
בחופש הגדול ובכלל בחופשים אנחנו לפעמים מעדיפים לצאת לטיולים דווקא בלילה. זה נגד תפיסת השגרה המחמירה שלי אבל כשחם ולנוכח התלהבות הילדים- לפעמים זה ממש שווה את זה! ברקורד שלנו יש טיולי אופניים וקורקינטים עם פנסים (אמנם בשכונה שלנו אבל בחושך זה לגמרי שונה!), טיולי עששיות במערת גוברין וטיולי ים בשקיעה.
אז כששמענו על הפעילות של לילות אפריקה בגן הבוטני, התלהבנו!
בשביל הילדים זה חוויה לכל החושים. אצל הילדים שלי, להיות בפעילות (!) מחוץ לבית (!) לאור פנסים (!) זה מרגש ברמות של כלה. טיולי הלילה האלו הופכים אצלם לזיכרון בלתי נשכח והם מרבים להיזכר בזה גם אחרי הרבה זמן ( -זוכרים איך היינו בטיול עם הפנסים אחרי שכבר מזמן היינו צריכים ללכת לישון??… -חה חה חה)
וכאן היה גם את כל העניין של אפריקה כמובן. אורי ואני היינו בירח הדבש שלנו בקניה וזנזיבר (טנזניה) ואוהבים מאוד את כל מה שקשור בה- החיות, המוזיקה, השבטים והאנשים. גם הילדים מאוד התלהבו מהנושא כמובן- ילדים ובעלי חיים הולכים טוב ביחד…
באתר המליצו להגיע מחופשים סטייל אפריקה. תחפושות זה הכי כיף בעולם, אמנם יש לנו בבית מלאי מכובד אבל דווקא בתחום האפריקני אנחנו קצת חלשים אז הילדים החליטו להתחפש לינשוף (עוד סביר) ולדינוזאור (לפני שהם נכחדו היו גם באפריקה!) זרמנו..
כשהגענו היה עדיין קצת אור
קיבלנו כתב חידה מהמלך של שבט הזולו ויצאנו לפתור את החידה
יש מסלול עם תחנות וצריך למצוא תשובה לשאלה בכל תחנה. הפעילות מותאמת לגילאי 2-6 (שאלות פשוטות יחסית) או 7 ומעלה עם שאלות קצת יותר מסובכות וצורך לכתוב. הגן עצמו מואר ומאובזר מקסים ממש ומכניס מיד לאווירה האפריקאית
מהר מאוד החשיך והאווירה התחממה עוד יותר (עם מזג האוויר המושלם של ירושלים, איך כל כך נעים שם באוגוסט? איך??)
בקתת בוץ של בני השבטהתחנה של הסוואהילור (מרפא שבטי)לא משנה כמה נתאמן על פוזת צילום (פסל! לעמוד כמו פסל!) הם תמיד ימשיכו לזוז ולזוז
פגשנו צ'יטה שהדינוזאור החליט לטרוף
ותינוק על זברה (!)
הילדים זחלו באיזו מערה ורצו שאזחל איתם אבל יש גבול גם להרפתקנות שלי…
ובסוף פגשנו את המכשפה (תכל'ס, הייתה מפחידה!) שכיוונה אותנו למסלול הסופי
סיימנו את המסלול ואפילו קיבלנו מתנה! הילדים היו בעננים ממש
מומלץ בחום, להבנתי האירוע הזה פועל על סוף אוגוסט
אגב, לירח הדבש שלנו היה פסקול שחזר על עצמו שוב ושוב, נחמד להיזכר…
אנחנו כרגע בקיבוץ נווה איתן בצפון. פוסט המלצות צפוי בקרוב אז אל תשכחו להתעדכן, צ'או!
אז קפצנו לשם בשבוע שעבר. הגענו באמצע השבוע וידעתי שיהיה עמוס אבל וואו היה ממש עמוס… הגענו בסביבות 12 בצהריים. כבר בחנייה היה תור ונאלצנו להמתין בערך עשר דקות. לא כיף אבל גם לא נורא. ייאמר לזכותם שכל העסק מאוד מסודר. אחד יוצא ואחד נכנס ולא צריך להסתובב ולחפש חנייה בעצמך. העומס בפנים (אחרי שכבר נכנסים) לא ממש מורגש מפאת גודלו של המוזיאון. בסך הכל סביר. הכניסה באוגוסט חינם לילדים עד גיל 17 (יאיי!) ככה שמשלמים רק על מבוגרים.
התחלנו באגף הנוער בתערוכה החדשה של כלבים וחתולים
פגשנו חבר מוכר ואהוב, מכירים?
היוש שאול החתול!
והעברנו את הזמן בנעימים
זה מתקן של חתולים אז רק טבעי ללכת כמו חתול ולילל על כל מי שעובר, לא?
ויש גם קריצות למבוגרים!
המשכנו לחצר הקסומה לאכול, לנוח ולטפס
(עם החולצה הצהובה, הנינג'ה)
ומשם עברנו להיכל הספר, שם הקרינו סרט נחמד על התקופה הקדומה שנקרא- מקדש אדם.
וככה עברו להם כמה שעות… כרגיל הספקנו מעט מאוד ממה שיש למוזיאון להציע – סדנאות מעניינות לילדים, תערוכות נוספות, יצירות, שעת סיפור ובכלל- הספרייה הנהדרת ועוד…
אז בטוח עוד נחזור בקרוב ואני אעדכן!
וכמה קטנות-
כבר מזמן שאורי רצה לקחת את הגדולים למשחק כדורסל, אבל זה תמיד בשעות מאוחרות מדי, יקר מדי או משולהב מדי. והנה השבוע, התקיים משחק הכנה של נבחרת ישראל נגד סלובניה, ביד אליהו, בשעה 16:00 הסבירה לחלוטין! אמנם הכרטיס לא זול- 55 שקלים וכו-לם משלמים אבל הזדמנות לא רעה.
אז התאבזרנו בהתאם
התאמנו על קריאות אל-אל- ישראל
וכנראה שזה ממש עזר כי בניגוד למצופה- ניצחנו!!
החמודים שלי התרגשו, צעקו, התלהבו והאמת שבסוף הם קצת השתעממו אבל תכל'ס, חוויה…
עוד משהו מרגש קרה- קנינו תיק לבית ספר! אני בטוחה שאני יותר התרגשתי ממנו (אבל זה לא חדש…)
הבכור שלי עולה לכיתה א'!!- אני סופר מתרגשת…
ולסיום- גם אתכם כבר מחרפן החופש? כי אצלנו שוברים שיאים של חירפון
נו טוב, תיכף זה נגמר…
והשבוע אנחנו מצפינים להרפתקה חדשה- כל המשפחה יחד עולים צפונה לקיבוץ נווה איתן… אבל זה כבר לפוסט הבא
ביום ההולדת שלי בשנה שעברה קיבלתי (אחרי שביקשתי) מצלמת פיתוח מיידי. אני חושבת שאני מפנטזת על המוצר הזה מאז שאני ילדה. לצלם ומיד לקבל תמונה ביד! וואו, סיפוק מיידי, אין לתאר!
נתקלתי במצלמה הזו כבר לפני כמה שנים וחלמתי עליה… אז בסוף, אחרי שביקשתי יפה, גם קיבלתי אותה ליום ההולדת. הרעיון הוא שמטעינים אותה בפילם מתאים, בכל פילם יש 10 תמונות. מצלמים, והופ! יוצאת תמונה! מגניב נכון? אז צריך כל פעם לקנות עוד פילם, שזה ההוצאה האמיתית כי המצלמה עצמה לא כזאת יקרה…
הנה היפה שלי:
כמה דברים שהבנתי מאז:
אמנם המצלמה זה רעיון יפה אבל לזכור לקחת אותה או לזכור לצלם בה– זאת החוכמה האמיתית!
צריך למצוא את האיזון בין קמצנות– כי הפילם לא זול (אני קונה באליאקספרס וזה לא מאוד יקר אבל עדיין לא זול), לבין בזבוז בלצלם שטויות. זה לא כמו בנייד שאנחנו מצלמים בלי הגבלה, אז צריך לתכנן מה נצלם, לבקש מהאובייקטים לא לזוז, לשים לב לתאורה וכו'… בקיצור- לא ספונטני. אז שוב- איזון!
כמות המוצרים שמתחשק לקנות בשביל המצלמה (אתם מבינים, קניתם לעצמכם מתנה ועכשיו המתנה דורשת מתנות לעצמה!) כמו כל מיני גאדג'טים מגניבים- היא אינסופית. לדוגמא- תיק נשיאה ושמירה על המצלמה (חשוב!), עדשה לצילום סלפי (נחוץ!), עדשות בצבעים שונים לפילטר (מגניב!), אלבום תמונות בגודל המתאים (מדליק!), מסגרות בגודל המתאים (שימושי!) , מדבקות למסגרות בגודל המתאים (טוב, קצת פחות הכרחי…). הכל בצבעים ודוגמאות מהממים שבא לקנות עוד ועוד. באמת בלי סוף…
לפעמים זה ממש מציל אותי! כמו שמבקשים תמונה משפחתית לגן, או תמונת פורטרט למשהו- אז לא צריך לרוץ לפתח ואפשר לצלם במקום.
זאת מזכרת נפלאה לאורחים. קרה כבר שחברים או משפחה באו לבקר, צילמנו תמונה מגניבה ונתנו להם אותה. סבים וסבתות מתים על זה (כמובן) אבל לא רק, תמיד כיף לקבל מזכרת שאפשר להחזיק ביד ולא רק לראות בנייד. ואם מדביקים את זה לכרטיס ברכה, בכלל שיחקנו אותה!
והנה היפה שלי עם חלק מהאקססוריז שפינקתי אותה בהם:
המצלמה בתוך התיק החום (נכון יפה?) זה תיק סופר מגניב כי אפשר לצלם מבלי להוציא אותה מהתיק ויש גם כיס קטן מאחורה וכיסים אצלי זה אהבה גדולה… יש גם חבילת פילם, מדבקות, עדשת סלפי ואלבום תמונות (בזהב, אלא מה?). כל האקססוריז הוזמנו מאליאקספרס.
הנה כמה תמונות שצילמתי ועפרון לקנה מידה
האיכות לא מדהימה אבל זה חלק מהקסם…
יש המון סרטונים ביוטיוב שמסבירים איך להשתמש ומה לעשות עם המצלמה והאקססוריז אבל התפעול הוא די פשוט וקל. נו, שכנעתי אתכם?? זה כדאי!
מה עניינים חוץ מזה?
אנחנו ממשיכים לשרוד את אוגוסט… במסגרת המאמץ אני מנסה לפנק את עצמי בארוחות שוות וטעימות שארגיש מושקעת ולא רק שוקעת… זה צריך להיות מהיר, בריא, לא משמין והכי חשוב- טעים. אז הכנתי את הסלט היווני המעולה של פתיתים. תקשיבו, וואו! התוצאה עולה על סך חלקיה, כל ביס בצבע!
ממש מומלץ! בכלל, אני סוגדת לבלוג הזה שבהרבה כישרון מצליח לדייק במתכונים ולהמציא מתכונים סופר מקוריים. לדוגמא- סלט בורגול עם מיץ גזר (להיט!), מרק מיסו מצויין, מרקים מקופסאות שימורים (מפתיע כמה שזה מוצלח!) ועוד ועוד. אגב, יש לבלוג כמה בלוגי-המשך קטנים שממוקדים בטיולים שעשה הכותב בעולם- מעניין ביותר.
ולסיום-
ללכת לים אחה"צ במקום בבוקר- זה להיט! אין חשש מהשמש הקופחת שזה הרבה, אצלנו תמיד מישהו נשרף… לא חם כל כך והשקיעה בים… מושלם!
זה חוף הבית שלנו- פלמחים
ובדרך הביתה הבכור רואה את הבניין הזה מהאוטו (קצת מטושטש ומלוכלך, תסלחו לי…)
ואז הוא אומר לנו- נכון שהבניין עם האדים זה הבניין שמתחממים בו? חה חה חה! ילד מצחיק וחכם שלי!
אחד הדברים שאני משתדלת לעשות עם הילדים בחופש הוא יצירה.
מה שבא בקלות בבתים אחרים אצלנו דורש היערכות. הם לא ייקחו סתם דף ויתחילו לצייר. צריך סיבה ומוטיבציה. לכן, כשאני נתקלת ביצירה מגניבה לילדים אני ישר בעניין!
מה הולך אצלנו?
הרבה גואש, טושים בכל מיני גדלים עם כל מיני טריקים (למשל אלו של איקאה עם החותמות בצד השני), צבעי עפרון, פלסטלינה, הכנת פונפונים (התלהבות שלא שיערתי!) והאהוב מכולם- הכנת עוגיות עם חותכנים שונים ומשונים (מי אמר איקאה שוב?…)
אז איפשהו נתקלתי בלשחק בענן וכשהיה מבצע מעניין התלהבתי והזמנתי
הערכות מגיעות עטופות בחן שזה כבר מרוויח נקודה אצלי. עם כל המרכיבים בפנים. צריך רק מספריים וסבלנות. אמנם העבודה כוללת תפירה ולי יש שני בנים לא גדולים אבל תכל'ס מה שחשוב זה שאני אהנה,לא? אז נהניתי! החבר'ה שלי (בני כמעט חמש ושש) תפרו מעט. בן דודה בן שבע תפר כמעט לבד ובת דודה בת 9 תפרה גם כמעט הכל בעצמה והצטרכה רק מעט הדרכה. התוצרים מקסימים וזה ממש מעביר את הזמן. בהחלט value for money
זאת האריזה:
ראשונה פתחנו את ערכת הגמדונים. קטנטנים, שומרים עלינו בשנתנו, אנתרופוסופיים כאלו…
הבכור מתרכז בלתפור
במיטת המרכזיויקרא שמו בישראל- נונו
אלו כבר בובות הגרב שהכנו. אחת יצאה גדולה והשנייה קטנטנה. זה כמובן תלוי בגודל שגוזרים מהגרב.
אותו קונספט- ערכה בה הכל כלול, דורש קצת יותר תפירה אבל חמוד כל כך!
מימין- נונה, משמאל- אנונימיתרואים את הפרצוף החמוד שעשינו לה? לא הצלחה גדולה אבל זה גם משהו!
מכירים עוד יצירות מגניבות?
אשמח שתשתפו אותי!
ואולי אפשר גם להירשם לדיוור פה מטה, אני עוד לא מבינה בזה אבל אם תצליחו, עדכנוני!
החופש כבר כאן וגם אני מחפשת מה לעשות עם הילדודס שכולל מזגן
נזכרתי בביקור שערכנו במוזיאון ישראל לפני כמה חודשים
היה מעולה!
למי שלא מכיר, המוזיאון נמצא בשדרת המוזיאונים בירושלים והוא סופר כיפי לילדים. פרוס על שטח ענקי עם שטחים פתוחים וגם ממוזגים, שמאפשרים לילדים להוציא אנרגיות. נכון שזה עדיין מוזיאון וצריך לשמור על הכללים אבל רוב התערוכות נוחות מאוד לטיול עם הילדים ומאפשרות להם להרגיש גדולים. יש תערוכות קבועות ומתחלפות ושווה לבדוק מראש מה מציג ולהתכונן בכלליות לביקור באתר הזה כי המוזיאון עצום בגודלו ואי אפשר להספיק הכל.
המטרה המוצהרת של הביקור הפעם היה אגף הארכאולוגיה בכלל והמומיות בפרט. בגן של הבכור דיברו השנה על תפקידו של ארכיאולוג בהקשר לנושא השנתי- 50 שנים לשחרור ירושלים. מכאן הדרך למומיות הייתה קצרה מאוד והסקרנות של הילדים גדולה מאוד! אז החלטנו לנסוע ולראות מומיה אמיתית במוזיאון, וואו, זו הייתה חוויה לילדים
האגף כולו מוחשך מה שמגביר את תחושת המסתורין והדרמה. זה הזמן לעבור ללחישות ולספר סיפורי מומיות, לדמיין איך מצאו את המומיה ומה עלה בגורל המוצא…
בחזרה למוזיאון, יש עוד אגפים מקסימים חלקם מתאימים לילדים וחלקם פחות אבל המרחב האינסופי כל כך נעים לטיול גם סתם ככה. בטיול הנוכחי באגף הילדים והנוער לא הייתה תערוכה כי עבדו על הקמה של תערוכה חדשה אבל היה מאוד כיף גם בלי זה… עוד קצת תמונות
חחח… ילדים מצחיקים שלי
הפרצופון הזה!
הם תמיד בתנועה…
לצלמים מוכשרים יש אפשרויות לתמונות נהדרות-
ויש גם את היכל הספר שהוא נהדר ומעניין אבל אסור לצלם שם כדי לא להרוס את ה… טוב, אני לא אעשה להם ספוילר, לכו תראו בעצמכם!
ועוד לא התחלנו לדבר על ה-בחוץ – גן הפסלים המהמם, המדרגות הנהדרות… אבל זה לא מומלץ באוגוסט כמובן
מקווה שעשיתי לכם חשק, בטוח עשיתי לעצמי ועוד השבוע אנחנו חוזרים לשם לביקור!
לאחרונה שמתי לב שאין לי תחביבים. זאת אומרת, היו לי בתור ילדה, אהבתי לרקוד ולקרוא וזה מילא לי את החיים. אבל איכשהו, מתישהו, מצאתי את עצמי עוברת מעבודה לבית לילדים למינהלות ובלי תחביבים. עדיין קוראת מדי פעם, רוקדת אולי בחתונות אבל בלי הדבר הזה שאתה עושה כשמתחשק לך זמן עם עצמך. אפילו ליוגה אהובתי אני לא מפנה זמן (אבל זה אולי בפוסט אחר…).
אז בחופשת הלידה האחרונה חיפשתי תחביב שימלא את יומי וייתן לי סיפוק ושקט בעשייה. זה היה חייב לעמוד בכמה קריטריונים: לא יקר, לא דורש יציאה מחוץ לבית, שייספק תוצרים ושאוכל לעשות תוך כדי הנקה 🙂
אז מצאתי! רקמת איקסים XXX.
התאהבתי! זה כל כך יפה שלא האמנתי שאוכל לעשות בעצמי… ראיתי את זה כבר מזמן אבל רק כשראיתי רקמות בלייב אצל חברה שלי מלי, והיא גם הציעה לי שיעור פרטי אצל אמא שלה המומחית, הרעיון התחיל לרקום עור וגידים (תרתי משמע…)
צריך בד מיוחד שקונים בחנויות תחביבים, בד כזה עם חורים קטנטנים. בנוסף קונים גם חוטים מתאימים ומחט ו…לעבודה! יש אינסוף דוגמאות רק צריך לבחור (וזה קשה!). לרוב, בספרים שאני נתקלתי בהם ובקיטים המוכנים שניתן לקנות, יש דברים קלאסים ומעט מיושנים.
אונליין ניתן למצוא דברים סופר מגניבים כמו צורות גאומטריות ודמויות עדכניות מסדרות כמו "משחקי הכס" !
אז קפצתי למים
בהתחלה רציתי לראות שאני מצליחה ולקחתי דוגמה פשוטה וקטנה של תות. צילמתי את השלבים כדי שאוכל לראות ולהראות (ולהשוויץ) בהתקדמות:
צבע ראשון:
צבע שני:
צבע שלישי:
צבע רביעי:
צבע חמישי:
צבע שישי ואחרון
נכון יפה??
אז תליתי במטבח את היצירה:
ובאמת הילדים מאוד התלהבו…
כמובן שזה עשה לי חשק לתותים אז מיד אפיתי עוגה מוגזמת שתתאים:
ואז הגיע הזמן ללכת על "הכסף הגדול" ולעבור ליצירה אמיתית. זה לקח המון זמן, המון חוטים, שעות של ריקמה מעל הראש של תינוקי יונק ומול הטלוויזיה. בסוף זה הצליח, התאהבתי בזה ואני גאה בעצמי!
הנה היצירה תלויה בחדר של הבייביז הגדולים:
יפה, נכון?
ואז הגיע הזמן ליצור משהו גם בשביל אהובי. זה כבר היה חצי פרי סטייל (לא לגמרי עם דוגמה מובנית). כדורסל כי הוא מכור לזה ומספר המזל שלו באמצע:
וככה זה נראה במשרד החדש שלו (שגם אותו עיצבתי מגניב לאחרונה ואולי עוד יהיה פוסט בנושא):
מה הלאה?
משהו לחדר השינה
משהו למשרד החדש של חברה אהובה
והשמיים הם הגבול
אגב, את הדוגמה לפו הדב וחבורתו קניתי באתר: https://cloudsfactory.net/
ואת הכדורסל מצאתי FREE ברשת
יש אינסוף דוגמאות מסובכותיותר ומסובכות פחות אונליין וכמובן בפינטרסט הכי כיף לחפש
אז תחביב אחד נחמד כבר יש
בדרך לתחביב הבא!
אגב, למטה מסתבר שאפשר לכתוב תגובות, אז מוזמנות ומוזמנים לכתוב לי את דעתכם ואם יש לכם הצעות לפרויקט רקמה נוסף, ובכלל…
בסך הכל הפסקת חשמל, יזומה, מתשע בערב עד שש בבוקר (!) באדיבות חברת החשמל בחודש יולי הלוהט.
נסתדר בלי מזגן/ מאוורר/ אור/ טלוויזיה/ טלפון (לא הטענתי את הנייד!)/ מחשב וכו'?
נסתדר!
איך הסתדרו פעם??
כאילו לוקחים את כל מה שהסתמכתי עליו עד עכשיו ואומרים- ס'תדרו בלי
לפני 14 שנים גרתי במקום קטן שנקרא מנהטן. יום אחד התפנה לי קצת זמן בשעות הצהריים והחלטתי לצעוד לכיוון הקולנוע באיסט ווילג', מרחק הליכה קצר מהבית, לראות סרט.
פתאום התחילה איזו התרחשות ברחוב, משהו קורה, לא ברור מה… אנשים מתקהלים סביב מכונית ומקשיבים לרדיו. התקרבתי גם, על מה המהומה?
מסתבר שיש הפסקת חשמל רצינית בכל האזור. אמרתי לעצמי, טוב, נו, מה אני פראיירית? לא מבזבזת את הזמן הפנוי שלי!
רציתי סרט
הולכת לסרט! בטח החשמל תיכף חוזר…
בקולנוע ענו בסבלנות שאין חשמל ואני מוזמנת להמתין
אז המתנתי
והמתנתי
והמתנתי
ואז לאט לאט התחלתי להיבהל, אין חשמל!! מה יהיה??
חוזרת מהר מהר הביתה, ניגשת למכולת השכונתית שנראית כאילו נשדדה עם מדפים חצי ריקים ומוכר מבוהל. מה יש? קונה מה שיש. קצת מרק בקופסאות שימורים (יאמי!), קצת נרות וגפרורים, כמה בקבוקי מים.
חוזרת הביתה
הטלפון מצלצל, או!, משהו עובד! מזל! (אז היו עוד בעיקר טלפונים ניידים ולי היה בשירותים טלפון נייח!)
חבר מצפון העיר נתקע ולא יכול לחזור הביתה, אין רכבות "בוא לכאן מיד" אני אומרת והוא בדרך. עוד חברים מאזורים מחוץ למנהטן מתחילים להתקבץ אצלי ואני מרגישה איך מפעפעת אצלי התחושה של סוף העולם… אפוקליפסה!
מנהטן, ניו יורק, 2003 ואנחנו בלי חשמל! חבר שמגיע מהטיימס סקוור מספר על ההרגשה הזו הפנטסטית לראות את הרחוב הסמלי הזה מוחשך לחלוטין.
אז אנחנו מתקבצים יחד בדירתי הזערורית ומלקטים שאריות מזון, צוחקים ונחרדים לחלופין.
החלטנו לצאת לסיבוב בשכונה, בכל פינה שוטריה הגברתנים של ניו יורק, שומרים על הסדר
חה! כמה מטרים ולא תראו אותי בכלל בחושך הזה!
אין סדר ואין חוק, כאוס ואנדרלמוסיה
לתחושות אלו מוסיף קול של תוף שמישהו החליט לתופף בו, מעצים את תחושת הדרמה באויר.
בלילה, כל דיירי הבניין יוצאים החוצה לשבת על המדרגות בספונטניות מדבקת. כל אחד מביא מביתו- חטיפים, בירה, טקילה. גם אני יוצאת ויושבת איתם. בדירה שלי אחד החברים נוחר ואני לא נרדמת. מדברת עם הניורקרים האלו על 9/11, פילוסופיה, החיים ובכלל. גרים באותו בניין ולא החלפנו מילה עד עכשיו וכעת כולנו מקובצים על כמה מדרגות בחושך עם שקט כזה מסביב, מצליחים לראות כמה כוכבים בשמיי מנהטן ומהרהרים יחד על החיים שלפני. לפני החשמל והאור והדלתות הסגורות שמפרידות כל אדם לביתו.
למחרת זה לוקח קצת זמן אבל החשמל חוזר וגם החיים חוזרים למסלולם במהירות המתאימה לעיר הזו. חולצות I was in the big blackout 2003 מופיעות בכל פינה בעיר והעניין הופך לעוד חוויה.
ועכשיו, בביתי הקט, בעיר הסואנת רחובות, שוב הפסקת חשמל
הם תמיד בתנועה…
נכון יפה??
מה יש בהפסקת חשמל שגורם לי לתחושת סוף העולם?
פיה אורבנית 