צ'ק או מתנה?

גם אני חשקתי בפוסט הדרכה אצלי בבלוג

ונכון שהתוצר לא חדש ואפילו כבר הכנתי כאלו קודם, החלטתי בכל זאת לפרסם כי מ'כפת לי ואולי זה אפילו ייתן קצת השראה למישהו/מישהי

זה התחיל בכלל בתהייה פילוסופית- לקראת סוף השנה נערכים בכל המסגרות למתנות לצוות. אני חברה בכל וועד אפשרי ולכן מעורבת בהחלטות.

הראש וחוסר הזמן מושכים לכיוון מתנות מסוגי התווי קנייה, שובר לפינוק וכו'.

הלב מתחנן- משהו אישי! משהו שמראה היכרות והערכה!

לפעמים הלב מצליח ולפעמים הראש.

ההדרכה הבאה היא ניצחון הלב ששכנע את הראש- נו, בקטנה, זה לא ייקח הרבה זמן, כבר עשית כזה קודם ויצא יפה, נו תשקיע קצת מגיע להן!

ובאמת, מגיע

הצוות בגן של גוני הצעיר שלנו- נתן אהבה והכלה ובעיקר שקט נפשי להורים בעולם של מטפלות מזעזעות… הכי מגיע להן בעולם!

אז מה היה לנו?

קונים ספלים, רצוי בצבע ניטרלי ובגזרה נאה

יש המון אפשרויות ציור וסגנונות שונים

הפעם בחרתי ליצור צורת תגית

מדביקים מדבקה בצורת תגית (אפשר למצוא בארץ בחנויות יצירה או להזמין מאליאקספרס החמוד שלי)

משתמשים בטוש פורצלן- טוש מיוחד שניתן לקנות בחנויות יצירה (אני קניתי ממש מזמן מ"נתנאלה" והוא משרת אותי כבר בהרבה יצירות)

ומתחילים לנקד

נקודות נקודות

בהתחלה צמוד למדבקה צפוף צפוף ואז פותחים רווחים גדולים יותר בין נקודה לנקודה

מותירים להתייבשות מלאה (ארבע שעות לפחות) ומקלפים את המדבקה

עכשיו נוכל לכתוב בפנים מה שנרצה- שם, כינוי, איחול וכו'

אני כתבתי את שמות המטפלות

שוב נשאיר להתייבשות

ואז לתנור, 190 מעלות לשעה וחצי

הספלים יהיו רותחים אז כבו את התנור והמתינו להתקררות

בוחרים במה למלא

אני בחרתי שוקולדים איכותיים

אריזה יפה

וסיימנו

ספל אישי ומתנה מתוקה

בעיניי זה מקסים, הייתם מעדיפים תווי קנייה?…

איפה הייתי ומה עשיתי

זה לקח לי חודש לעכל מה היה

ועכשיו סופסוף אני מתפנה לכתוב על זה

מאיפה להתחיל לתאר כזו חוויה?

אז אתחיל מהסוף-

גרסייאס גואטמלה!

לפני חודש טסתי לגואטמלה. זה היה במסגרת העבודה (הו! לא חשבתי שייצא לי להגיד את זה… "טסתי מהעבודה"…)

לחברה שאני עובדת בה יש עמותה שנקראת Hear The World והם מאמצים פרוייקטים בעולם ממקומות נחשלים במטרה לעזור ולקדם את תחום השמיעה. עיקר העניין הוא התאמת מכשירי שמיעה לילדים וסינוני שמיעה בבתי ספר.

וככה, בהתראה יחסית קצרה, קיבלתי הודעה שנבחרתי ואני נוסעת לגואטמלה במסגרת העמותה!

בצוות היו עוד 2 אודיולוגים- ארון מקנדה ופיליפ מגרמניה וגם לורה משוויץ מטעם העמותה.

ילד מגניב בן 12 בשם אייזיה הצטרף גם. הוא מרכיב מכשיר שמיעה באוזן אחת ומושתל עם שתל כוכלארי באוזן השנייה. המוכשר הזה כתב ספר על החוויות שלו עם המכשירים, אייר אותו (!) ומכר אותו באמאזון. את הרווחים הוא תרם לעמותה למען מכשירי שמיעה לילדים שזקוקים להם בגואטמלה והייתה לו משאלה- לראות ילד מקבל מכשיר שמיעה ושומע לראשונה. אז העמותה הזמינה אותו ואת אמא שלו הגאה מאוד להצטרף לביקור בגואטמלה.

הצוות עם אייזיה ואימו המהממת- טיי

עוד דמות בסיפורנו היא דר' פאטי קסטליאנוס שהיא האודיולוגית היחידה בכל גואטמלה! והיא מפעילה קליניקה להתאמת מכשירי שמיעה בגואטמלה סיטי שרוב הכנסותיה נתרמות למען שיקום שמיעה של ילדים מיעוטי יכולת. פאטי והצוות שלה הצטרפו אלינו ותמכו בכל הפעילות שלנו.

דר' קסטליאנוס בפעולה
וזה כבר כל הצוות המורחב

אז מה היה?

20 שעות טיסה ובסופן נחיתה והיכרות עם הצוות

יום מרגש בקליניקה- התאמתי מכשירים ל-3 בנות מתוקות (איך ידעו לסדר לי 3 בנות?? חגגתי עם נצנצים ורודים וסגולים) שקיבלו מכשירים לראשונה בחייהן

רואים את ההתרגשות של האמא מאחור?

אמא מרוגשת שהבת שלה שומעת אותה, כנראה לראשונה בחייה (היה קשה שלא לבכות, אבל החזקתי מעמד והתחפשתי למקצוענית קרת רוח)

וגמגום בספרדית, לראשונה אחרי 15 שנים שזנחתי את השפה הזו- מיאמור, לו סיינטו!

הימים הבאים היו גדושים בחוויות-

נוסעים לבתי ספר קרובים או רחוקים, מתמקמים, מתחילים לבדוק אוזניים קטנטנות, לפעמים יש אוצרות (OMG – לא לבעלי לב חלש וקיבה רגישה), עושים בדיקות סינון שמיעה וגם מוצאים כמה חמודים שלא שומעים טוב. ממשיכים בבדיקות ואם מגלים קושי אמיתי- כבר מתקדמים לעבר התאמת מכשירי שמיעה.

מנקים אוזניים… באופן מפתיע- עבודה עם סיפוק!

בודקת אוזניים לחמודון שהתחפש, הם בדיוק חגגו חג גואטמלי חביב

היו ילדים שאמרו מראש- כן, האוזן הזו לא עובדת, אף פעם לא שמעה! היו אמהות ששמעו על בואנו והביאו את כל המשפוחה לבדוק את השמיעה, היו מורים שביקשו בביישנות להיבדק גם

ובעיקר היו כל כך הרבה ילדים מתוקים מתוקים, מנומסים כל כך שביקשו אישור כדי לשבת ואמרו תודה כל כך יפה שהתרגשתי… (יש מצב שהתנפלתי על אחד או שניים בחיבוקים, היה קשה שלא ואני הייתי בחסך חיבוקים מקטנטנים, אל תשפוט, אל תשפוט)

זה כנראה הרס"ר של בית הספר… חה חה חה!

אני מנסה לשחק בבאולינג המאולתר (אפילו פגעתי באיזה כדור!)

ואחר כך, אם נשאר קצת זמן, יצאנו לגלות את גואטמלה. מסעדות מיוחדות, סיבובים בשוק המקומי והרבה הרבה צילומים עם הניקון היפה שלי (כי לא מצאתי מה לקנות…!)

בשוק המקומי

אנטיגואה היפה

וואו איזו חוויה!

אז, תודה גואטמלה –

מקווה שגם אני תרמתי לך קצת כמו שאת תרמת לי…!

צ'או, בסוס!