לפני כשבע שנים הפכתי לאמא.

ליצור הזה, הנפלא. שהפך לילד כל כך מיוחד. הוא כמו קופסת פלאים. נוצצת מבחוץ, אתה חושב- וואו, איזו קופסא יפה! אבל אז פותחים ורואים הפתעה יותר יפה בפנים, ממשיכים ופותחים, ומגלים הפתעה עוד יותר יפה בפנים וככה הלאה.

והוא אח כזה טוב, אחיו הצעירים מעריצים אותו והוא נדיב אליהם (לרוב…).

אז רצינו לחגוג לו ככה שהוא באמת יהנה. אתם יודעים, כשהם פיצים אנחנו חוגגים להם בעיקר בשביל לציין לעצמנו שהם גדלו. ואז הם קצת גדלים ואנחנו חוגגים להם כמו שאנחנו חושבים שצריך וכדאי ועכשיו רציתי ממש להתחבר לראש שלו ולחגוג לו כמו שהוא רוצה, כמו שהוא היה בוחר לחגוג- רק בהפתעה!

אז זה התחיל במסורת שכבר התקבעה (אני אוהבת מסורות משפחתיות!). מכינים עוגה, בלונים ומתנות בלילה מראש ומשתדלים להתעורר קודם ולחגוג. אז כמובן שלא התעוררנו לפניו (אוף, הוא מתעורר ממש מוקדם!) אבל כששמענו אותו מתפעל ממה שהכנו ערב קודם, קפצנו מהמיטה וקמנו לחגוג ביחד.

(כאן אני חייבת להכניס סיפור לא פשוט, זהירות- טריגר טרגדיה בעוגה. ניסיתי להכין לאסטרונאוט החובב שלי עוגת חלל כמו של שירה. זה היה נראה לי כמו עבודה קצת ארוכה אבל לא קשה או מסובכת מדי. הצלחתי להכין כדורים צבעוניים יפים, הצלחתי להכין בלילת שוקולד טעימה. הכל דפק כמו שעון. רק שאצלי אין דבר כזה שהכל עובר חלק. תמידדדדד בזמן אמת משהו מתפקשש. ואכן, לא איכזבתי. משום מה לא חישבתי נכון שעם בלילה של עוגה בינונית  ועוד מסה של כדורים *לא* כדאי להשתמש בתבנית הקטנה יותר. וכך, הבלילה גלשה לה, העוגה לא נאפתה מספיק באמצע, קרסה לתוך עצמה ובמקום חלל יצא לי חור שחור. מילא היה יוצא טעים, רק שילד יום ההולדת המנומס שלי אמר- אמא, לא בא לי, אבל אני לא רוצה להעליב אותך… כמובן שבאותו הרגע היא נארזה ונשלחה לעבודה של אורי. במשרד אוכלים הכל. וזהו. הבטחתי חגיגית לעצמי ולכל מי שהיה מוכן לשמוע שאני לא נכנסת יותר להרפתקאות האלה. מעכשיו, רק עוגות פשוטות בשבילי. מקסימום, מתפרעת קצת בקישוט- כמו שתראו תיכף. זאת אומרת- עד שאני אלמד ממש טוב איך להכין דברים כאלה. זאת אומרת- עד שהילדים יבקשו. זאת אומרת- עד היומולדת הבא… אני פשוט לא לומדת מטעויות!! ואגב- לא, לא טרחתי לצלם את הפיאסקו. אני משתדלת להדחיק כישלונות צורבים, לא לתעד אותם!)

אז באותו בוקר התפרענו כמיטב המסורת בשוקו עם מרשמלונים, בלוני הליום, עוגה ועוד קצת ממתקים. היו גם מתנות מכו-לם. וטקס פתיחת מתנות.

החגיגה המשיכה שביום שישי ילד היומולדת היה צריך להביא לכיתה עוגת יומולדת. הפעם לא הגזמתי והלכתי על עוגה צנועה

טוב, אולי קצת נסחפתי בקישוט… אפילו המורה אמרה שהבאנו עוגת חתונה! אבל מ'כפת לי. הצ'וצ'ו שמח והילדים בכיתה חיסלו אותה! אחד מהם אפילו אמר לו- "אמא שלך ממש שפית!"- יסססססס! הנה לך עוגת חלל מרגיזה!

ביום שבת כבר הגיע הזמן להפתעה הגדולה. התעוררנו וזללנו פנקייקים לפי בקשת ילד היומולדת. אחרי התארגנות זריזה ונסיעה שכללה רמזים שונים לאן נוסעים (עם הצלחה חלקית בניחושים) הגענו לפלייבוקס. האסטרונאוט שלי עמד להתעופף.

אם זה נראה שהוא קצת בלחץ, אז אכן, הוא נכנס ללחץ. ואפילו התחרט לרגעים. אבל צוות המדריכים המיומן והכל כך נחמד שיש שם הצליחו לשכנע אותו. והוא היה המאושר באדם.

אז לובשים סרבל וקסדה (הוא פונק בקסדת מדריכים!)

והנה הוא עף!! וואו, איזה חוויה מדהימה. יש לי תחושה שהתרגשתי יותר מהם

בסוף גם מקבלים תעודה!

 

והמתוקי הזה שהסתכל על אחיו בהערצה והשתאות!… הם ממש פלא בעיניו, ההצגה הכי טובה בעיר! הוא יכול להתבונן בהם שעות.

אח"כ המשכנו לקצת קפיצות בטרנד טרמפולינות הנוכחי

סורי על התמונות המטושטשות… אני באמת צריכה כבר להתקדם למצלמה יותר מצ'וכללת

וככה נגמר לו היום הארוך, מעייף ומרגש הזה. תמו חגיגות יום ההולדת. מי הבא בתור?…