איזה כיף זה לקטוף פרי ולאכול אותו טרי מהעץ
זה כל כך טבעי, אפילו אינסטנקטיבי
לשמחתי יותר ויותר עיריות השכילו להתחיל לשתול עצי פרי ברחובותיהן, במקום או בנוסף לעצי נוי. ראו למשל את פרוייקט "נא להתכבד" שהוא מיזם חברתי התומך ברעיון הזה.
למה לא בעצם? למה שלא נוכל לטייל לנו ברחוב, לקטוף תפוח עסיסי ולתת ביס בשזיף בשרני?
ואם כבר משקיעים בעצים- שותלים, מדשנים, משקים, למה שלא נרוויח מזה? שלא לדבר על הבריאות, החינוך לאכילת פירות והתרומה לבטחון התזונתי של הקהילה
אז לצערי עוד אין כזה פרוייקט למיטב ידיעתי בעיר מגוריי
אבל לקטוף זה עדיין ממש כיף!
אז במסגרת טיולי הקיץ הקצרצרים שלנו, ארזנו את הילדים ונסענו צפונה
היעד- קטיף דובדבנים ביער אודם!
בדרך עוברים אצל סבתא כרמלה למלא את הבטן והלב ולעשות סיפתח לפרי הכל כך מדהים הזה
מה יש בו בדובדבן?
בינינו, יש פירות טעימים ממנו (מנגו! ליצ'י!)
אבל הוא כזה יפיוף! וכיפי לאכילה, וסקסי!
אי אפשר לעמוד בפניו!
אחרי סבתא המשכנו צפונה. הפעם ניסינו את אנ"א שלומי. האכסניות האלו לא מאכזבות. מבחינתי זה ממש גילוי. תמיד נקיות ומטופחות, המון מרחב להשתוללות, אפילו ארוחת בוקר בסיסית אך מספיקה בהחלט ובמחירים כל כך נוחים! מומלץ בחום.
אחרי התמקמות קצרה פנינו לאכול ארוחת ערב בנהריה עיר האורות. תשמעו, נהריה לא פראיירית. עם טיילת בחוף ים מהמם, שקיעה מושלמת ולא מעט אפשרויות לאכול- אופציה לא רעה לצפוניים!
למחרת בבוקר יצאנו בזריזות למנה העיקרית של הטיול.
אין ספק שהיה עמוס אבל יש כל כך הרבה עצים והמון פרי כך שהסתדרנו…
ניתן לתמונות לדבר…
קטפנו ואכלנו, אכלנו וקטפנו עד שכאבה הבטן. בדרך חזרה הביתה כבר תיכננו מה נכין עם הדובדבנים. אני רציתי להכין ליקר דובדבנים. בתור ילדה שקראה את "האסופית" פעם או פעמיים (או עשרים…) תמיד דמיינתי איך יהיה להכין ולטעום משקה ביתי מתוק, אדמדם ואלכוהולי. אז המתכון די פשוט אבל ההכנה לוקחת חודשיים… אז נתאזר בסבלנות ונחכה לראות מה ייצא. מבטיחה לעדכן!
כשהסברתי ליערי שהמשקה יהיה אלכוהולי ולכן לא מיועד לילדים הוא כל כך התאכזב!
"אבל רציתי לשתות ממנו אמא!" מיד הסכמתי לתת לו טעימה כשהמשקה יהיה מוכן.
אבל הוא לא התרצה- "לא רציתי טעימה, רציתי כוס גדולה אמא!"
הממממ… את מה שסגרנו בינינו אשאיר בינינו…
ואז עלה הרעיון להכין פאי דובדבנים. זה כמובן נשמע מאוד אקזוטי לילדים. וואו פאי! כאילו יצאנו מאיזו סדרה אמריקאית ונכנסנו לאיזה דיינר שכונתי…
אוקיי, פאי
האמת, יצא טעים!
וממה שנשאר מהבצק הכנתי רוגלך עם קרמל מלוח שהבאתי מפריז. איך תמיד השאריות יוצאות הכי טעימות והילדים עפים על זה…
עונת הדובדבנים כבר נגמרה
אבל עכשיו מתחילה עונת הפטל ותות העץ הקצרצרה! יאמייי
ואולי יגיע יום שבו נצא לרחוב ונוכל להושיט יד ולתפוס קלמנטינה נוטפת עסיס…
צ'או בינתיים!
ו
זה מה שקיקי בחר לקינוח. הפעם זרמתי… הוא ליקק אותה יומיים עד שנכנסנו הביתה והוא התייאש וזרק אותה לפח. ניצחון קטן לי ולרופאת שיניים
פיה אורבנית 