מלידה, ובדם. זה כבר לא ישתנה גם אם היו שנים שניסיתי לברוח מזה וממנה. אמנם אני כבר שנים לא גרה בעיר אבל חוזרת אליה (ואל ההורים) די הרבה. היו פה הרבה פוסטים על מקומות שכדאי לבקר בירושלים. אחד מהם זה גן החיות התנ"כי. אמנם אני לא חובבת גדולה של חיות בכלובים אבל איכשהו שם זה יותר נבלע לי. החיות נראות מטופלות, אזורי המחיה נראים מותtnho ובגדול נראה שמפנקים אותם. ההורים שלי גרים ממש קרוב ואנחנו מרבים לבקר שם.
כבר זמן מה שיש שמועות על פתיחת אקווריום בגן החיות. ואכן, המקום נפתח. מביקור זריז באתר הבנתי שצריך להזמין מקומות מראש. הרבה מראש… וכל פעם שהסתכלתי- לא היו מקומות פנויים בזמנים שנוחים לנו. עד שקרה נס. בת דודתי האהובה הציעה לי שנלך יחד. היא כבר מצאה כרטיסים למרבה ההפתעה. מיהרתי להיכנס לאתר והופ!- קניתי את 4 הכרטיסים האחרונים! יש!!
וככה מצאנו את עצמנו נוסעים לשם בבוקר שמשי. המקום שייך לגן החיות אבל לא במרחק הליכה ממנו. נכנסים לחנייה וממשיכים ישר כמה דקות. תקשיבו, וואו.
מושקע, מעניין, לימודי וחוויתי. אצלנו הילדים (ואני!) התלהבו פלוס פלוס. גם הסיור הנלווה המודרך ע"י מדריכה מקסימה היה מעשיר ואיכותי.
הנה כמה תמונות-
ג'ון ג'ון מגלה את סוד המצולותעוקבים אחרי הכריש (הפיצי! היחיד! בינתיים…)אנושי, אנושי מדי… (או שפשוט ראיתי יותר מדי "נמו")סוגי מדוזות. מאחורי הזכוכית הן פתאום נראות מעניינות ויפותעוד מדוזה. היא פצפונת! ונראית כמו תכשיטבוהים בשקט הזהומתפנניםוכמו בגן החיות התנ"כי גם כאן יש גומחות שניתן לזחול לתוכן ולהרגיש מבפנים. הילדים משתגעים על זה!זאת התמונה היחידה שלא אני צילמתי אלא אתי בתדודה האהובה שלי. רואים שהיא יותר מוכשרת. ואני גם צריכה להחליף טלפון דחוף. ויפה שעה אחת קודם…מלא מלא נמו קטנים. הם מקסימים!
התמונה האחרונה צולמה בחוץ. המקום בגדול סגור וחשוך- קחו בחשבון. זה מעצים את תחושת המסתורין… בחוץ יש מדשאה גדולה ונעימה ומורדות של דשא להוציא אנרגיה ולהתגלגל. יש גם בריכת דגי קוי כמיטב המסורת במקומות מסוג זה. ואת הפסל המהמם הזה של סוס ים- אחת החיות האהובות עליי. אז אפשר לעשות פיקניק קטן לפני או אחרי החוויה.
הרבה זמן לא שיתפתי כי הייתי עסוקה בחיים עצמם: עבודה, בית והחיים שבאמצע. כל כך הרבה אנחנו עושים אבל שום דבר חשוב, קצת חבל…
הנה הגיע סוכות ואיתו הרבה חופש לילדים ועל כן- זמן לטיול. הסתיו זה הזמן המושלם ביותר לטיול! לא חם מדי ולא קר מדי והימים עוד ארוכים (יחסית) ואין מקום מושלם יותר בזמן הזה מאשר לצאת אל המדבר.
כמה בראשיתי, קדמוני, רחב ועוצמתי הוא המדבר. גם מי שלא מחבב אותו נשאר מולו חסר מילים. שקיעה או זריחה במדבר- יש דבר שיותר מחבר אותנו לטבע מזה?…
כל ההקדמה הזו אבל תכלס כשהזמנתי את המקום בו ישנו היה קיץ חם ומיוזע ומי חשב על זה בכלל, זה פשוט התאריך היחיד שהיה פנוי… חיחיחי
אז ארזנו את הילדים ונסענו למצדה. ישנו באכסניית אנ"א מצדה שהשם "אכסניה" עושה לה עוול. אמנם לא מפואר אבל תנאים מעולים. אנחנו ממש לא מפונקים ובשבילנו זה היה נהדר. יש בריכה מקסימה (עם נוף למדבר!) וארוחת בוקר (עם נוף למדבר!) ומרפסת נעימה (עם נוף למדבר!) בקיצור, כל מה שצריך.
הכי טוב שזה צמוד לאתר מצדה ככה שבבוקר קמנו באיזי, אכלנו והגענו למצדה לפני ההמונים. לא הייתי שם שנים, תשמעו, המקום אימפריה! עם מוזיאון מגניב, סרטון מעניין ורכבל חדיש. הילדים התעניינו בסיפור ממש! ניסינו לספר באופן יותר מרוכך אבל זה סיפור די קשה. איכשהו, זה זרם…
היה חם אבל הייתה רוח נעימה ויכולנו להסתובב בכיף. לאט לאט הצטרפו המוני תיירים, מסתבר שזה אחד האתרים המבוקשים בארץ, ראינו אנשים מכל העולם!
ואי אפשר בלי קצת פרצופים…
וכל הדבר הזה מוקף בנוף מדברי משגע!
ואחרי כל ההיסטוריה חזרנו להשתכשך ולהתרענן בבריכה
בערב, הייתה פעילות נחמדה של חידות מעץ באכסנייה, הילדים בנו ובנו מגדל לגובה וזה היה ממש מרשים!
כמובן שברגע שהמגדל קרס נרשמה דרמת על אבל הכל נרגע בסוף…
יצאנו להסתובב קצת בטיילת המלונות של עין בוקק. זו הייתה קפיצה קטנה לשנות השמונים. עברו יותר מ-30 שנים וכמעט כלום לא השתנה שם. וואו, מוזר
זה מה שקיקי בחר לקינוח. הפעם זרמתי… הוא ליקק אותה יומיים עד שנכנסנו הביתה והוא התייאש וזרק אותה לפח. ניצחון קטן לי ולרופאת שיניים
החגים נגמרו! חוזרים לשגרה! כמה חיכיתי לה ורציתי שתגיע! אז למה עכשיו אני מתבאסת שאין חופש עוד הרבה זמן?…
אז כדי לא לפספס, נחזור אחורה בזמן לחופש הגדול (רק בדמיון, לא להיבהל). במקום לצאת לעוד חופשה קונבנציונלית (כי כאלה אנחנו, נון-קונפורמיסטים) החלטנו, בפעם לראשונה, לעשות חילופי בתים.
משפחה חמודה תבוא להתגורר אצלנו ברחובות (למה להם? לא ברור…) ואנחנו נתגורר אצלם בקיבוץ נווה איתן. אתם בטח תוהים איפה זה… יפה, זה בעמק המעיינות. נכון נשמע פסטורלי? מדמיינים את עמק המומינים? רגוע ושליו? אז כזה, רק בחום גיהינום.
אז ארזנו את עצמנו, השתדלנו להשאיר בית מסודר ונעים והצפנו לאזור בית שאן.
הגענו, התמקמנו, הזענו ומה אז? אז הבנו שאם לא יהיו פה כמה מעיינות מהר מהר נהפוך לפיתה. וככה יצא, שבמשך שבוע שלם קמנו בבוקר ויצאנו לצוד מעיינות. הסברנו לילדים שהמעיינות הם קטנים ונסתרים, אין דרך מסודרת, צריך קצת לנחש, לגשש, לסמוך על האינטואיציה כדי למצוא מעיין שכזה. ואם מצאנו? או, עכשיו מתחיל הכיף. הילדים קופצים למים ברעש וצלצולים. צורחים כי קר להם וכי כיף להם, רוצים לצאת ואז שוב להיכנס, לא רוצים לצאת בכלל עד שהם הופכים לדגים. אבא אורי משתף פעולה, זורק אותם לכל עבר, גבוה במים, משחק בהשפרצות ובאופן כללי נהנה כמעט כמוהם. תינוקי קטני מזיע בחוץ, מתפלש באדמה הבוצית, נכנס לטבילה במים ונהנה מאוד ואז יוצא ונרדם מאושר. ואמא מורן? מתרוצצת בחוץ, כן, אני ממש רוצה להיכנס! רק שנייה אני מארגנת, הנה אני באה, טובלת בוהן במים, וואה!!! זה קפוא! כן, כן, כבר נכנסת רק קצת מתרגלת… ועוד ועוד. בסוף נכנסת, קצת נחרדת (מהדגים במים- כן חמודים זה בסך הכל דגים קטנטנים, אהההה! משהו נגע בי!! יוצאת בהיסטריה) קצת נגעלת מהבוץ והלכלוך אבל הכי- נדהמת מהיופי. מעיינות באמצע אוגוסט- אתם הדבר!
להלן קצת תמונות (טוב, הרבה…) מכל מיני מעיינות שונים. אגב, באינסטגרם שלי יש את שמות המעיינות ככה שניתן למצוא בוויז כתוב ליד כל תמונת מעיין!
הגוזל טובל
גם אמא במים!מתכונן…מוכן…
.
קופץ!פרצופון כזה מתוק!בגני חוגה. מסודר, נעים ולמרבה הפתעה היה גם ממש לא עמוס!כן, יש פה ילד שקופץ, לא, הוא לא שלי (לשמחתי!), כן, זה מפחיד ביותר!מי טורקיז מדהימים בעין הנצי"ב
רואים את הלב? ואיך שהוא משתקף בצל? יצא מצחיק…וזאת הבריכה בקיבוץ בו התארחנו.
חולקים במבה, חה חה חה…השניים האלה! דומים וכל כך שונים
הפרצוף של קטני!
לאור הפיכתנו לטובלים רשמיים להלן מסקנותיי בהשוואה בין בריכה למעיין:
בבריכה המים צלולים ולכן ניתן לראות אם יש דגים, ולא, אין אף פעם דגים (לדיון נכנסים גם ראשנים, אצות, בוץ ומיני דברים בלתי מזוהים)
לבריכה ניתן להיכנס ולצאת בצורה פשוטה ועצמאית. בלי לטפס על אבן, ליפול על סלע או להשתכשך בבוץ
ליד הבריכה יימצא צל. באופן מסודר. ודשא. וכסאות. באופן מסודר כבר אמרתי?
בבריכה יש מציל!
אתה הולך לבריכה בידיעה שהיא תהיה שם. היא לא התייבשה פתאום, לא מצאת אותה, נתקע לך האוטו על השביל הלא מסודר בדרך אליה
אז למה בכל זאת מעיין?
וואו, זאת חוויה אחרת לגמרי!
במעיין אין כלור, יש מים כל כך נעימים. לפעמים הם צלולים, לפעמים עכורים אבל תמיד הרבה יותר נעימים הבריכה. אתה יכול להישאר עוד ועוד במים ולא נורא אם תבלע קצת מים בזמן ההשתוללות וכשתצא לא תריח את הריח הזה מהגוף שלך (כלור לא יורד גם במקלחת!)
במעיין יש הרפתקה! נמצא את המעיין? יהיו שם עוד אנשים? הוא יהיה עמוק? נקי? מוצל? נעים? מליון שאלות שמכניסות עניין ודרמה! מה יותר כיף מלצאת לטיול שאתה לא יודע איך ייגמר, קצת עניין בחיים!
ולסיום- ההרגשה הזו של טבילה. היא מזככת. אתה מתחבר לטבע וזה כל כך נעים וטבעי. הילדים השתוללו מהנאה. הם פחדו להיכנס, קפאו מהזרמים הקרים, התחממו בשמש וגם סתם ככה צפו להם בהנאה גמורה מסתכלים על כל החיים האלו שיש במקום בו יש מים. עצים, בעלי חיים, שמיים.
עוד דברים שעשינו בסביבה-
כחובבי טיולי לילה כמו בפוסט הזה ביקרנו בגן גורו בשעה מאוחרת יחסית. הגענו בשש והעברנו שעתיים בנעימים עד לסגירת הגן בשעה שמונה. היה נעים, לא עמוס ומעניין גם
מדגימים קפיצת קנגורו
מאכילים את הקנגורויש מי שמאכיל וקצת (מאוד) נגעל…קרוב קרובהילד הזה כל כך אוהב בעלי חיים…זה כבר אורי מצלם אותי מצלמת… מטא-צילום!הקנגורו הזה היה כל כך מצחיק, הוא שכב שם כמו איזה גבר שמתפנן לו על החוף…והיו גם מלא תוכים יפייפיים. כאן יש שלושה ואנחנו דמיינו שהם מתווכחים ביניהם- למה אתה תמיד לוקח לי את התפוח? למה את תמיד מאשימה אותי? את כזאת קשקשנית! זה היה מאוד מצחיק…כאן התוכי ממש מנג'ס לתוכית (מסקנה שלי, כן?)
והיה גם ביקור בקיבוץ ה-הו כה מטופח ונעים- שדה אליהו. ביקרנו את חברה שלי חני, למדנו יחד באוניברסיטה. זה היה כל כך מזמן שמאז התרחבנו לעוד שני מבוגרים (הבעלים) ועוד שמונה (!) ילדים. זה היה ממש מפגש פסגה בו סגרנו פערים (אנחנו) וטעמנו קצת מחיי הקיבוץ כולל הצגה לילדים (היה היסטרי!), ביקור בבריכה ושתי ארוחות בחדר האוכל!
להצגה קראו "הברווזון השונה" שזה בול כמו "הברווזון המכוער" רק בלי להעליב, חחח…כמעט כל הילדים… הספקנו גם לראות סרט!
החיים בקיבוץ נראים ממש מפתים! אולי לא מושלמים אבל בהחלט עושה חשק!
היה כיף ממש חנצ', תודה!
ולסיום, אכלנו ארוחת ערב במסעדת שף ממש טובה באזור בשם אילו'ש ברמת צבי, היה יאמי…
חזרנו הביתה אחרי שבוע שלם של חופשה משותפת לעוד כמה ימים של חופש בלתי נגמר…
אבל גם זה נגמר ובקרוב מאוד (אני מקווה) פוסט בעניין זה!
זה מה שקיקי בחר לקינוח. הפעם זרמתי… הוא ליקק אותה יומיים עד שנכנסנו הביתה והוא התייאש וזרק אותה לפח. ניצחון קטן לי ולרופאת שיניים
פיה אורבנית 