יומולדת 7 לצ'וצ'ו

לפני כשבע שנים הפכתי לאמא.

ליצור הזה, הנפלא. שהפך לילד כל כך מיוחד. הוא כמו קופסת פלאים. נוצצת מבחוץ, אתה חושב- וואו, איזו קופסא יפה! אבל אז פותחים ורואים הפתעה יותר יפה בפנים, ממשיכים ופותחים, ומגלים הפתעה עוד יותר יפה בפנים וככה הלאה.

והוא אח כזה טוב, אחיו הצעירים מעריצים אותו והוא נדיב אליהם (לרוב…).

אז רצינו לחגוג לו ככה שהוא באמת יהנה. אתם יודעים, כשהם פיצים אנחנו חוגגים להם בעיקר בשביל לציין לעצמנו שהם גדלו. ואז הם קצת גדלים ואנחנו חוגגים להם כמו שאנחנו חושבים שצריך וכדאי ועכשיו רציתי ממש להתחבר לראש שלו ולחגוג לו כמו שהוא רוצה, כמו שהוא היה בוחר לחגוג- רק בהפתעה!

אז זה התחיל במסורת שכבר התקבעה (אני אוהבת מסורות משפחתיות!). מכינים עוגה, בלונים ומתנות בלילה מראש ומשתדלים להתעורר קודם ולחגוג. אז כמובן שלא התעוררנו לפניו (אוף, הוא מתעורר ממש מוקדם!) אבל כששמענו אותו מתפעל ממה שהכנו ערב קודם, קפצנו מהמיטה וקמנו לחגוג ביחד.

IMG_20180207_063538

(כאן אני חייבת להכניס סיפור לא פשוט, זהירות- טריגר טרגדיה בעוגה. ניסיתי להכין לאסטרונאוט החובב שלי עוגת חלל כמו של שירה. זה היה נראה לי כמו עבודה קצת ארוכה אבל לא קשה או מסובכת מדי. הצלחתי להכין כדורים צבעוניים יפים, הצלחתי להכין בלילת שוקולד טעימה. הכל דפק כמו שעון. רק שאצלי אין דבר כזה שהכל עובר חלק. תמידדדדד בזמן אמת משהו מתפקשש. ואכן, לא איכזבתי. משום מה לא חישבתי נכון שעם בלילה של עוגה בינונית  ועוד מסה של כדורים *לא* כדאי להשתמש בתבנית הקטנה יותר. וכך, הבלילה גלשה לה, העוגה לא נאפתה מספיק באמצע, קרסה לתוך עצמה ובמקום חלל יצא לי חור שחור. מילא היה יוצא טעים, רק שילד יום ההולדת המנומס שלי אמר- אמא, לא בא לי, אבל אני לא רוצה להעליב אותך… כמובן שבאותו הרגע היא נארזה ונשלחה לעבודה של אורי. במשרד אוכלים הכל. וזהו. הבטחתי חגיגית לעצמי ולכל מי שהיה מוכן לשמוע שאני לא נכנסת יותר להרפתקאות האלה. מעכשיו, רק עוגות פשוטות בשבילי. מקסימום, מתפרעת קצת בקישוט- כמו שתראו תיכף. זאת אומרת- עד שאני אלמד ממש טוב איך להכין דברים כאלה. זאת אומרת- עד שהילדים יבקשו. זאת אומרת- עד היומולדת הבא… אני פשוט לא לומדת מטעויות!! ואגב- לא, לא טרחתי לצלם את הפיאסקו. אני משתדלת להדחיק כישלונות צורבים, לא לתעד אותם!)

IMG_20180207_063518IMG_20180207_063639IMG_20180207_063641

IMG_20180207_063643

אז באותו בוקר התפרענו כמיטב המסורת בשוקו עם מרשמלונים, בלוני הליום, עוגה ועוד קצת ממתקים. היו גם מתנות מכו-לם. וטקס פתיחת מתנות.

IMG_20180207_063908

החגיגה המשיכה שביום שישי ילד היומולדת היה צריך להביא לכיתה עוגת יומולדת. הפעם לא הגזמתי והלכתי על עוגה צנועה

IMG_20180208_200115

טוב, אולי קצת נסחפתי בקישוט… אפילו המורה אמרה שהבאנו עוגת חתונה! אבל מ'כפת לי. הצ'וצ'ו שמח והילדים בכיתה חיסלו אותה! אחד מהם אפילו אמר לו- "אמא שלך ממש שפית!"- יסססססס! הנה לך עוגת חלל מרגיזה!

ביום שבת כבר הגיע הזמן להפתעה הגדולה. התעוררנו וזללנו פנקייקים לפי בקשת ילד היומולדת. אחרי התארגנות זריזה ונסיעה שכללה רמזים שונים לאן נוסעים (עם הצלחה חלקית בניחושים) הגענו לפלייבוקס. האסטרונאוט שלי עמד להתעופף.

IMG-20180210-WA0032

אם זה נראה שהוא קצת בלחץ, אז אכן, הוא נכנס ללחץ. ואפילו התחרט לרגעים. אבל צוות המדריכים המיומן והכל כך נחמד שיש שם הצליחו לשכנע אותו. והוא היה המאושר באדם.

אז לובשים סרבל וקסדה (הוא פונק בקסדת מדריכים!)

IMG-20180210-WA0028

IMG-20180210-WA0029
והפרצופון הזה לא חשב פעמיים כמובן. הסתער על המשימה ברוח קרב ונחישות.

IMG-20180210-WA0045

IMG-20180210-WA0044
מחכים בנימוס לתורם…
IMG-20180210-WA0030
תיכף תיכף נכנסים לאקווריום

IMG-20180210-WA0008

והנה הוא עף!! וואו, איזה חוויה מדהימה. יש לי תחושה שהתרגשתי יותר מהם

IMG-20180210-WA0002IMG-20180210-WA0006IMG-20180210-WA0007IMG-20180210-WA0016

IMG_20180210_120713

בסוף גם מקבלים תעודה!

 

IMG-20180210-WA0013IMG-20180210-WA0000

והמתוקי הזה שהסתכל על אחיו בהערצה והשתאות!… הם ממש פלא בעיניו, ההצגה הכי טובה בעיר! הוא יכול להתבונן בהם שעות.

אח"כ המשכנו לקצת קפיצות בטרנד טרמפולינות הנוכחי

IMG_20180210_132738IMG_20180210_134721

IMG_20180210_132938

IMG_20180210_133910
אולי לא בחרתי לעצמי בגרביים הכי מתאימות לאירוע…

סורי על התמונות המטושטשות… אני באמת צריכה כבר להתקדם למצלמה יותר מצ'וכללת

וככה נגמר לו היום הארוך, מעייף ומרגש הזה. תמו חגיגות יום ההולדת. מי הבא בתור?…

ספרות זולה

אחרי ההצלחה חסרת התקדים של הפוסט הזה על ספרי ילדים החלטתי לעשות את הבלתי ייעשה- לשחזר את ההצלחה עם ספרי מבוגרים.

מי שמכיר אותי יודע עד כמה הדבר בלתי אפשרי. אני מסוג האנשים שבכל תעודה שלהם בבי"ס היה כתוב- "מורן ממש תולעת ספרים"… ספרים זו אהבה אמיתית, חזקה, שיש לה תקופות של יותר ופחות אבל ספר חדש תמיד ירגש אותי, סיפור טוב תמיד יסעיר אותי וכבר קרה ולא פעם אחת שכל כך נשאבתי לספר שלא יכולתי להניח אותו מהיד וסיימתי אותו ביום אחד. כן כן, אני קוראת ממש מהר, אל תקנאו בי, זה מבאס… במיוחד כשנתקלים בספר מעולה ורוצים למשוך עוד קצת את ההנאה, אני ממש עושה לעצמי דיאטת קריאה ומקציבה לא יותר מפרק או שניים…

אז לבחור כמה ספרים בודדים ולהמליץ עליהם?? בלתי אפשרי בעליל! קראתי אלפי ספרים, מאות מתוכם אהבתי ועשרות אהבתי בטירוף. איך אפשר לבחור??

טוב, אז החלטתי שאבחר באופן כמעט אקראי- רק ממה שיש לי בבית, רק אחד מכל ז'אנר (החלוקה לז'אנרים כפי שתראו בהמשך היא שרירותית ופרי המצאתי…) ובמחשבה שיגיעו עוד פוסטים בנושא ואוכל להמליץ על עוד ספרים. אלמלא התנאי האחרון לא הייתי מצליחה. התחושה שאולי ספר אחד ייעלב לי לא הייתה נותנת לי מנוח. אני מייחסת לכל ספר חשיבות ומשמעות. המשפט שרץ אצלנו בבית הוא- "ספר הוא חבר" ואני ממש אוהבת את זה. גם ברמה הפיזית- נשמור עליהם ככל האפשר וגם ברמה המנטלית- נכבד את היוצר ואת היצירה.

אז מתחילים?

כמו בכל אמנות, גם בספרים יש דברים יותר קלילים ויש יותר כבדים. נוטים לייחס לספרים קלילים חוסר חשיבות סטייל פולפ פיקשן. לפעמים זה נכון אבל לא במקרה הבא. הספר "האוהל האדום" של אניטה דיאמנט הוא ספר קראתי עשרות פעמים (באמת!). אני מוצאת את עצמי חוזרת אליו כשאני רוצה להתחבר לאישה שבי, הקדמונית, האינטואיטיבית, האימהית. אמא אדמה כזו. הספר פתח לי צוהר לעולם המסתורי של הכוח הנשי. זה שבא מבפנים ומצליח בשקט להזיז את העולם.

IMG_20171124_152011

מהקל אל הכבד.

הספר הבא הוא קלאסיקה אמיתית. "והיום איננו כלה" של צ'ינגיס אייטמטוב הרוסי.

כשאני קוראת ספר טוב הוא משפיע עליי גופנית. בכי, צחוק ועוד תופעות זה משהו שקורה לי בשגרה בזמן קריאה. קרה לי גם כמה פעמים שממש חליתי אחרי ספר קשה ופעם אחת אפילו הקאתי! ולא בגלל תיאורים מזעזעים אלא עקב הזדהות עם דמות שמאוד סבלה…

הספר הבא הציף אצלי כל כך הרבה רגשות, באקסטרים. אם אני אספר לכם על מה העלילה אתם לא תבינו מה אני רוצה מכם (גמל? סיביר? רכבות? ג'ינג'יס חאן?) ואיך אפשר להתחבר לכזה סיפור. אבל כאן בדיוק טמון הקסם. בכתיבה. והיא כל כך טובה, היא משובחת. מאסטר פיס

 

IMG_20171124_152020

אז היה קל, כבד ועכשיו נעבור למוזר. טוב, לא כל כך מוזר, בכל זאת. מדובר באחד הסופרים המוכרים ביותר בעולם. אבל לא בטוח שהקורא הממוצע הישראלי מכיר אותו. מדובר בסופר היפני הרוקי מורקמי. נתקלתי בו כבר די מזמן כשהמליצו לי על הספר שלו- "קורות הציפור המכאנית" (שגם הוא מצויין!). כשנתקלתי בצמד הספרים הזה שהוא למעשה שלושה כרכים הסתקרנתי. זה לא בדיוק ספרות בדיונית אבל כן משהו פנטסטי. משהו שבמחשבה רגילה יישמע מוזר אבל כשאתה קורא זה מרגיש נורמלי ואפילו הגיוני. ומרתק, וואו כמה מרתק. צילמתי את הספרים מהצד כדי שתראו כמה הם עבים. לא דגדג לי. זה היה כל כך מעניין וסוחף שזה נגמע תוך כמה ימים.

העלילה היא משהו בין רומן בלשי למותחן רומנטי. יש בו מהכל, וכיאה לסופר ממוצא יפני- הכל בדיוק מושלם, מינימליסטי (קצת מצחיק בהתחשב בעובי הספרים) ואלגנטי. יש סיפור מרכזי עם שתי דמויות מעולמות שונים ועוד עלילות משנה אינספור כשבסוף הכל מתחבר בתיאום מושלם. מרתק כבר אמרתי?

 

IMG_20171124_151941

 

הספר הבא הוא לא בדיוק המלצה על ספר אלא יותר התאהבות בסופר. כשקראתי את הספר הראשון שלי של המינגויי ("למי צלצלו הפעמונים", דווקא לא מופיע בצילום) הרגשתי שאני נכנסת לראש של גבר. הוא היה רגיש, קצת מופנם, חכם מאוד ומתחשב. התאהבתי.  ואז קראתי עוד ספר ועוד אחד. זה הסיפור הקלאסי על התאהבות בגבר הנוגה, הקשוח אבל רגיש, שסוחב את כובד העולם על כתפיו ואת רק רוצה לחבק אותו ולנחם אותו. אבל זה גם יותר מזה. הספרים כתובים במן רזון של מילים שנותן לקורא את הקרדיט להבין מבין השורות. הוא מאמין שהקורא שלו חכם וזה מחמיא. אז אני ממליצה בחום על כל הספרים שלו אך שומרת אמונים בעיקר לראשון שלי – "למי צלצלו הפעמונים". נוגע ורגיש, בועט בבטן, בעיקר אחר.

IMG_20171124_151840

 

אלזה מורנטה היא סופרת איטלקייה. אחד הספרים שהכי השפיעו עליי הוא שלה- "אלה תולדות". גם כשאני סתם נזכרת בספר הזה עולות לי דמעות, כן, זה עד כדי כך כואב. אז חשבתי שזה הארד קור מדי להמליץ עליו בפוסט המלצות נחמדוש. לזה תהיה דרושה הכנה נפשית. אז בינתיים רציתי להמליץ על ספר אחר שלה שהוא טוב לא פחות, גם מרגש אבל גם שמח ואפילו קצת מצחיק. "האי של ארתורו"  מספר על נער מקסים שאי אפשר שלא להתאהב בו. במקום בו אני נמצאת כיום אני יכולה להזדהות גם בתור נערה וגם בתור אמא. אין הרבה ספרים שכתובים כל כך טוב על התקופה הזו- הנערות- מבלי להיות ילדותיים או לחילופין מוסרניים. ארתורו פשוט כתוב בגובה עיניים וזה סוד הקסם שלו. הוא נכתב די מזמן אבל מרגיש כאילו נכתב אתמול. התבגרות מסובכת בכל תקופה, נכון?…

IMG_20171124_152030

התחלתי במשהו יחסית קליל ואסיים במשהו ממש קליל- שלא תחשבו שכל מה שאני קוראת הוא ברומו של עולם! אז הספר הבא הוא של מאיר שלו- סופר רציני לכל הדעות. על ספרי הילדים שלו כבר המלצתי בפוסט ההוא אבל כמובן שיש לו המון ספרי מבוגרים רציניים איכותיים וטובים. על זה לא נדבר היום אלא על ספר חדש יחסית שהוא הוציא שמתמקד בגינה שלו. לא רומן שמתרחש בגינה, לא גינה שהיא תפאורה לסיפור כלשהו, לא. הסיפור הוא על הגינה, גננות, צמחים וחיות בגינה. וזה פשוט מעניין ומצחיק וחמוד ולא תרצו שהוא ייגמר. מומלץ לגננים ולאוהבי גינון אבל לא רק. אני למשל ביתו של יהודה בעל האצבעות הירוקות שמצליח לגדל כל דבר בכל מקום אך בעלת רקורד די עלוב שלא לומר מזעזע של רצח צמחים סדרתי. והספר נתן לי השראה. לקנות עוד צמחים! (שגם הם כבר גוועו אבל אני לא מתייאשת!). זה נקרא- "גינת בר" והוא מתנה מעולה לאוהבי הגידולים למיניהם.

IMG_20171124_152002

זהו לבינתיים. מקווה שהצלחתי למצוא מגוון של ספרים ושכל אחד יוכל למצוא משהו שידבר אליו. אליי כל הספרים מדברים. ממש מדברים! בחנות או בספרייה- הם אומרים לי- קחי אותי! אני מעניין! אני אעשה לך גוד טיים! את לא תתחרטי! ואני רוצה לקחת אותם. את כולם ורק לשבת ולקרוא אבל הזמן לצערי כל כך מוגבל, שאני משתדלת לברור בקפידה. אז תמליצו בתגובות! מה אתם קראתם טוב לאחרונה?

צילום ועוד קצת

ביום ההולדת שלי בשנה שעברה קיבלתי (אחרי שביקשתי) מצלמת פיתוח מיידי. אני חושבת שאני מפנטזת על המוצר הזה מאז שאני ילדה. לצלם ומיד לקבל תמונה ביד! וואו, סיפוק מיידי, אין לתאר!

נתקלתי במצלמה הזו כבר לפני כמה שנים וחלמתי עליה… אז בסוף, אחרי שביקשתי יפה, גם קיבלתי אותה ליום ההולדת. הרעיון הוא שמטעינים אותה בפילם מתאים, בכל פילם יש 10 תמונות. מצלמים, והופ! יוצאת תמונה! מגניב נכון? אז צריך כל פעם לקנות עוד פילם, שזה ההוצאה האמיתית כי המצלמה עצמה לא כזאת יקרה…

הנה היפה שלי:

IMG_20170813_173645

כמה דברים שהבנתי מאז:

  1. אמנם המצלמה זה רעיון יפה אבל לזכור לקחת אותה או לזכור לצלם בה– זאת החוכמה האמיתית!
  2. צריך למצוא את האיזון בין קמצנות– כי הפילם לא זול (אני קונה באליאקספרס וזה לא מאוד יקר אבל עדיין לא זול), לבין בזבוז בלצלם שטויות. זה לא כמו בנייד שאנחנו מצלמים בלי הגבלה, אז צריך לתכנן מה נצלם, לבקש מהאובייקטים לא לזוז, לשים לב לתאורה וכו'… בקיצור- לא ספונטני. אז שוב- איזון!
  3. כמות המוצרים שמתחשק לקנות בשביל המצלמה (אתם מבינים, קניתם לעצמכם מתנה ועכשיו המתנה דורשת מתנות לעצמה!) כמו כל מיני גאדג'טים מגניבים- היא אינסופית. לדוגמא- תיק נשיאה ושמירה על המצלמה (חשוב!), עדשה לצילום סלפי (נחוץ!), עדשות בצבעים שונים לפילטר (מגניב!), אלבום תמונות בגודל המתאים (מדליק!),  מסגרות בגודל המתאים (שימושי!) , מדבקות למסגרות בגודל המתאים (טוב, קצת פחות הכרחי…). הכל בצבעים ודוגמאות מהממים שבא לקנות עוד ועוד. באמת בלי סוף…
  4. לפעמים זה ממש מציל אותי! כמו שמבקשים תמונה משפחתית לגן, או תמונת פורטרט למשהו- אז לא צריך לרוץ לפתח ואפשר לצלם במקום.
  5. זאת מזכרת נפלאה לאורחים. קרה כבר שחברים או משפחה באו לבקר, צילמנו תמונה מגניבה ונתנו להם אותה. סבים וסבתות מתים על זה (כמובן) אבל לא רק, תמיד כיף לקבל מזכרת שאפשר להחזיק ביד ולא רק לראות בנייד. ואם מדביקים את זה לכרטיס ברכה, בכלל שיחקנו אותה!

והנה היפה שלי עם חלק מהאקססוריז שפינקתי אותה בהם:

IMG_20170813_173801

המצלמה בתוך התיק החום (נכון יפה?) זה תיק סופר מגניב כי אפשר לצלם מבלי להוציא אותה מהתיק ויש גם כיס קטן מאחורה וכיסים אצלי זה אהבה גדולה… יש גם חבילת פילם, מדבקות, עדשת סלפי ואלבום תמונות (בזהב, אלא מה?). כל האקססוריז הוזמנו מאליאקספרס.

הנה כמה תמונות שצילמתי ועפרון לקנה מידה

IMG_20170813_173909

האיכות לא מדהימה אבל זה חלק מהקסם…

יש המון סרטונים ביוטיוב שמסבירים איך להשתמש ומה לעשות עם המצלמה והאקססוריז אבל התפעול הוא די פשוט וקל. נו, שכנעתי אתכם?? זה כדאי!

מה עניינים חוץ מזה?

אנחנו ממשיכים לשרוד את אוגוסט… במסגרת המאמץ אני מנסה לפנק את עצמי בארוחות שוות וטעימות שארגיש מושקעת ולא רק שוקעת… זה צריך להיות מהיר, בריא, לא משמין והכי חשוב- טעים. אז הכנתי את הסלט היווני המעולה של פתיתים. תקשיבו, וואו! התוצאה עולה על סך חלקיה, כל ביס בצבע!

IMG_20170810_132913

ממש מומלץ! בכלל, אני סוגדת לבלוג הזה שבהרבה כישרון מצליח לדייק במתכונים ולהמציא מתכונים סופר מקוריים. לדוגמא- סלט בורגול עם מיץ גזר (להיט!), מרק מיסו מצויין, מרקים מקופסאות שימורים (מפתיע כמה שזה מוצלח!) ועוד ועוד. אגב, יש לבלוג כמה בלוגי-המשך קטנים שממוקדים בטיולים שעשה הכותב בעולם-  מעניין ביותר.

ולסיום-

ללכת לים אחה"צ במקום בבוקר- זה להיט! אין חשש מהשמש הקופחת שזה הרבה, אצלנו תמיד מישהו נשרף… לא חם כל כך והשקיעה בים… מושלם!

זה חוף הבית שלנו- פלמחים

IMG_20170812_194327

ובדרך הביתה הבכור רואה את הבניין הזה מהאוטו (קצת מטושטש ומלוכלך, תסלחו לי…)

IMG_20170812_200912

ואז הוא אומר לנו- נכון שהבניין עם האדים זה הבניין שמתחממים בו? חה חה חה! ילד מצחיק וחכם שלי!

המשך הישרדות נעים!