יומולדת 7 לצ'וצ'ו

לפני כשבע שנים הפכתי לאמא.

ליצור הזה, הנפלא. שהפך לילד כל כך מיוחד. הוא כמו קופסת פלאים. נוצצת מבחוץ, אתה חושב- וואו, איזו קופסא יפה! אבל אז פותחים ורואים הפתעה יותר יפה בפנים, ממשיכים ופותחים, ומגלים הפתעה עוד יותר יפה בפנים וככה הלאה.

והוא אח כזה טוב, אחיו הצעירים מעריצים אותו והוא נדיב אליהם (לרוב…).

אז רצינו לחגוג לו ככה שהוא באמת יהנה. אתם יודעים, כשהם פיצים אנחנו חוגגים להם בעיקר בשביל לציין לעצמנו שהם גדלו. ואז הם קצת גדלים ואנחנו חוגגים להם כמו שאנחנו חושבים שצריך וכדאי ועכשיו רציתי ממש להתחבר לראש שלו ולחגוג לו כמו שהוא רוצה, כמו שהוא היה בוחר לחגוג- רק בהפתעה!

אז זה התחיל במסורת שכבר התקבעה (אני אוהבת מסורות משפחתיות!). מכינים עוגה, בלונים ומתנות בלילה מראש ומשתדלים להתעורר קודם ולחגוג. אז כמובן שלא התעוררנו לפניו (אוף, הוא מתעורר ממש מוקדם!) אבל כששמענו אותו מתפעל ממה שהכנו ערב קודם, קפצנו מהמיטה וקמנו לחגוג ביחד.

IMG_20180207_063538

(כאן אני חייבת להכניס סיפור לא פשוט, זהירות- טריגר טרגדיה בעוגה. ניסיתי להכין לאסטרונאוט החובב שלי עוגת חלל כמו של שירה. זה היה נראה לי כמו עבודה קצת ארוכה אבל לא קשה או מסובכת מדי. הצלחתי להכין כדורים צבעוניים יפים, הצלחתי להכין בלילת שוקולד טעימה. הכל דפק כמו שעון. רק שאצלי אין דבר כזה שהכל עובר חלק. תמידדדדד בזמן אמת משהו מתפקשש. ואכן, לא איכזבתי. משום מה לא חישבתי נכון שעם בלילה של עוגה בינונית  ועוד מסה של כדורים *לא* כדאי להשתמש בתבנית הקטנה יותר. וכך, הבלילה גלשה לה, העוגה לא נאפתה מספיק באמצע, קרסה לתוך עצמה ובמקום חלל יצא לי חור שחור. מילא היה יוצא טעים, רק שילד יום ההולדת המנומס שלי אמר- אמא, לא בא לי, אבל אני לא רוצה להעליב אותך… כמובן שבאותו הרגע היא נארזה ונשלחה לעבודה של אורי. במשרד אוכלים הכל. וזהו. הבטחתי חגיגית לעצמי ולכל מי שהיה מוכן לשמוע שאני לא נכנסת יותר להרפתקאות האלה. מעכשיו, רק עוגות פשוטות בשבילי. מקסימום, מתפרעת קצת בקישוט- כמו שתראו תיכף. זאת אומרת- עד שאני אלמד ממש טוב איך להכין דברים כאלה. זאת אומרת- עד שהילדים יבקשו. זאת אומרת- עד היומולדת הבא… אני פשוט לא לומדת מטעויות!! ואגב- לא, לא טרחתי לצלם את הפיאסקו. אני משתדלת להדחיק כישלונות צורבים, לא לתעד אותם!)

IMG_20180207_063518IMG_20180207_063639IMG_20180207_063641

IMG_20180207_063643

אז באותו בוקר התפרענו כמיטב המסורת בשוקו עם מרשמלונים, בלוני הליום, עוגה ועוד קצת ממתקים. היו גם מתנות מכו-לם. וטקס פתיחת מתנות.

IMG_20180207_063908

החגיגה המשיכה שביום שישי ילד היומולדת היה צריך להביא לכיתה עוגת יומולדת. הפעם לא הגזמתי והלכתי על עוגה צנועה

IMG_20180208_200115

טוב, אולי קצת נסחפתי בקישוט… אפילו המורה אמרה שהבאנו עוגת חתונה! אבל מ'כפת לי. הצ'וצ'ו שמח והילדים בכיתה חיסלו אותה! אחד מהם אפילו אמר לו- "אמא שלך ממש שפית!"- יסססססס! הנה לך עוגת חלל מרגיזה!

ביום שבת כבר הגיע הזמן להפתעה הגדולה. התעוררנו וזללנו פנקייקים לפי בקשת ילד היומולדת. אחרי התארגנות זריזה ונסיעה שכללה רמזים שונים לאן נוסעים (עם הצלחה חלקית בניחושים) הגענו לפלייבוקס. האסטרונאוט שלי עמד להתעופף.

IMG-20180210-WA0032

אם זה נראה שהוא קצת בלחץ, אז אכן, הוא נכנס ללחץ. ואפילו התחרט לרגעים. אבל צוות המדריכים המיומן והכל כך נחמד שיש שם הצליחו לשכנע אותו. והוא היה המאושר באדם.

אז לובשים סרבל וקסדה (הוא פונק בקסדת מדריכים!)

IMG-20180210-WA0028

IMG-20180210-WA0029
והפרצופון הזה לא חשב פעמיים כמובן. הסתער על המשימה ברוח קרב ונחישות.

IMG-20180210-WA0045

IMG-20180210-WA0044
מחכים בנימוס לתורם…
IMG-20180210-WA0030
תיכף תיכף נכנסים לאקווריום

IMG-20180210-WA0008

והנה הוא עף!! וואו, איזה חוויה מדהימה. יש לי תחושה שהתרגשתי יותר מהם

IMG-20180210-WA0002IMG-20180210-WA0006IMG-20180210-WA0007IMG-20180210-WA0016

IMG_20180210_120713

בסוף גם מקבלים תעודה!

 

IMG-20180210-WA0013IMG-20180210-WA0000

והמתוקי הזה שהסתכל על אחיו בהערצה והשתאות!… הם ממש פלא בעיניו, ההצגה הכי טובה בעיר! הוא יכול להתבונן בהם שעות.

אח"כ המשכנו לקצת קפיצות בטרנד טרמפולינות הנוכחי

IMG_20180210_132738IMG_20180210_134721

IMG_20180210_132938

IMG_20180210_133910
אולי לא בחרתי לעצמי בגרביים הכי מתאימות לאירוע…

סורי על התמונות המטושטשות… אני באמת צריכה כבר להתקדם למצלמה יותר מצ'וכללת

וככה נגמר לו היום הארוך, מעייף ומרגש הזה. תמו חגיגות יום ההולדת. מי הבא בתור?…

חג מנצנץ

חורף

חושך

נצנוצים צבעוניים

נשנושים טעימוניים

מי צריך יותר מזה?

מגיע דצמבר ומביא איתו את כל הנ"ל ובראשם- מסיבות חנוכה

אני יודעת שיש הרבה הורים שמתלוננים על המסיבות בגנים/ בתי הספר. אבל אני אוהבת את המסיבות ומחכה להם. לראות את הכוכב שלי משתתף ורוקד, או מתבייש ונצמד אליי. בכל מקרה זה 100% תשומת לב שמופנית אליו וזמן איכות שכולו שלנו (אני גם אוהבת את הקישוטים, מתרגשת מהשירים ומחכה בסקרנות למתנות- אבל אל תגלו…)

זה התחיל במסיבה של הברווזון המרכזי שלי

שכללה כמיטב המסורת ריקודים, שירים, תפאורה ושלל ריקוויזיטים מתחת לכיסאות הילדים. היא נגמרה בסופגנייה כמובן

IMG_20171208_094902IMG_20171208_094938

זה המשיך במסיבה לבונבון הצעיר, שם היו בעיקר הורים ששרו, ישבו על הרצפה וניסו להלהיב את הפצפונים בפנסים בחושך, גם שם זה נגמר בסופגנייה

IMG_20171208_110931IMG_20171208_110941IMG_20171208_111332

ולבסוף המסיבה לבכור, לראשונה בבית הספר, בלי שירים והופעות אלא עם יצירה משותפת- נחמד! נחשו איך זה נגמר…

20171210_18471720171210_18505920171210_185100

בבית היו גם 2 הדלקות נר חגיגיות, אחת עם חברים שכללה הרבה כיבוד, המון חנוכיות וכמובן- סופגניות (הפעם הום מייד ואפויות!)
IMG_20171218_185124IMG_20171216_171602IMG_20171213_171602

ועוד הדלקת נר אחת עם המשפחה שכללה שוב- המוןןןן כיבוד ו…. גם סופגניות כמובן אבל את מקום הכבוד תפסו הפעם- הספינג'!

IMG-20171216-WA0036IMG_20171218_184807IMG-20171216-WA0020

וכמו שניתן לראות בתמונות, אנחנו בעד פלורליזם. גם נרות וגם מנורות. גם חנוכייה וגם עץ חג המולד, גם כריסמס וגם חנוכה.  חנוכריסמיס!

כי בענייני חגיגות- אין דבר כזה "יותר מדי"!

חגשמח!

 

ספרות זולה

אחרי ההצלחה חסרת התקדים של הפוסט הזה על ספרי ילדים החלטתי לעשות את הבלתי ייעשה- לשחזר את ההצלחה עם ספרי מבוגרים.

מי שמכיר אותי יודע עד כמה הדבר בלתי אפשרי. אני מסוג האנשים שבכל תעודה שלהם בבי"ס היה כתוב- "מורן ממש תולעת ספרים"… ספרים זו אהבה אמיתית, חזקה, שיש לה תקופות של יותר ופחות אבל ספר חדש תמיד ירגש אותי, סיפור טוב תמיד יסעיר אותי וכבר קרה ולא פעם אחת שכל כך נשאבתי לספר שלא יכולתי להניח אותו מהיד וסיימתי אותו ביום אחד. כן כן, אני קוראת ממש מהר, אל תקנאו בי, זה מבאס… במיוחד כשנתקלים בספר מעולה ורוצים למשוך עוד קצת את ההנאה, אני ממש עושה לעצמי דיאטת קריאה ומקציבה לא יותר מפרק או שניים…

אז לבחור כמה ספרים בודדים ולהמליץ עליהם?? בלתי אפשרי בעליל! קראתי אלפי ספרים, מאות מתוכם אהבתי ועשרות אהבתי בטירוף. איך אפשר לבחור??

טוב, אז החלטתי שאבחר באופן כמעט אקראי- רק ממה שיש לי בבית, רק אחד מכל ז'אנר (החלוקה לז'אנרים כפי שתראו בהמשך היא שרירותית ופרי המצאתי…) ובמחשבה שיגיעו עוד פוסטים בנושא ואוכל להמליץ על עוד ספרים. אלמלא התנאי האחרון לא הייתי מצליחה. התחושה שאולי ספר אחד ייעלב לי לא הייתה נותנת לי מנוח. אני מייחסת לכל ספר חשיבות ומשמעות. המשפט שרץ אצלנו בבית הוא- "ספר הוא חבר" ואני ממש אוהבת את זה. גם ברמה הפיזית- נשמור עליהם ככל האפשר וגם ברמה המנטלית- נכבד את היוצר ואת היצירה.

אז מתחילים?

כמו בכל אמנות, גם בספרים יש דברים יותר קלילים ויש יותר כבדים. נוטים לייחס לספרים קלילים חוסר חשיבות סטייל פולפ פיקשן. לפעמים זה נכון אבל לא במקרה הבא. הספר "האוהל האדום" של אניטה דיאמנט הוא ספר קראתי עשרות פעמים (באמת!). אני מוצאת את עצמי חוזרת אליו כשאני רוצה להתחבר לאישה שבי, הקדמונית, האינטואיטיבית, האימהית. אמא אדמה כזו. הספר פתח לי צוהר לעולם המסתורי של הכוח הנשי. זה שבא מבפנים ומצליח בשקט להזיז את העולם.

IMG_20171124_152011

מהקל אל הכבד.

הספר הבא הוא קלאסיקה אמיתית. "והיום איננו כלה" של צ'ינגיס אייטמטוב הרוסי.

כשאני קוראת ספר טוב הוא משפיע עליי גופנית. בכי, צחוק ועוד תופעות זה משהו שקורה לי בשגרה בזמן קריאה. קרה לי גם כמה פעמים שממש חליתי אחרי ספר קשה ופעם אחת אפילו הקאתי! ולא בגלל תיאורים מזעזעים אלא עקב הזדהות עם דמות שמאוד סבלה…

הספר הבא הציף אצלי כל כך הרבה רגשות, באקסטרים. אם אני אספר לכם על מה העלילה אתם לא תבינו מה אני רוצה מכם (גמל? סיביר? רכבות? ג'ינג'יס חאן?) ואיך אפשר להתחבר לכזה סיפור. אבל כאן בדיוק טמון הקסם. בכתיבה. והיא כל כך טובה, היא משובחת. מאסטר פיס

 

IMG_20171124_152020

אז היה קל, כבד ועכשיו נעבור למוזר. טוב, לא כל כך מוזר, בכל זאת. מדובר באחד הסופרים המוכרים ביותר בעולם. אבל לא בטוח שהקורא הממוצע הישראלי מכיר אותו. מדובר בסופר היפני הרוקי מורקמי. נתקלתי בו כבר די מזמן כשהמליצו לי על הספר שלו- "קורות הציפור המכאנית" (שגם הוא מצויין!). כשנתקלתי בצמד הספרים הזה שהוא למעשה שלושה כרכים הסתקרנתי. זה לא בדיוק ספרות בדיונית אבל כן משהו פנטסטי. משהו שבמחשבה רגילה יישמע מוזר אבל כשאתה קורא זה מרגיש נורמלי ואפילו הגיוני. ומרתק, וואו כמה מרתק. צילמתי את הספרים מהצד כדי שתראו כמה הם עבים. לא דגדג לי. זה היה כל כך מעניין וסוחף שזה נגמע תוך כמה ימים.

העלילה היא משהו בין רומן בלשי למותחן רומנטי. יש בו מהכל, וכיאה לסופר ממוצא יפני- הכל בדיוק מושלם, מינימליסטי (קצת מצחיק בהתחשב בעובי הספרים) ואלגנטי. יש סיפור מרכזי עם שתי דמויות מעולמות שונים ועוד עלילות משנה אינספור כשבסוף הכל מתחבר בתיאום מושלם. מרתק כבר אמרתי?

 

IMG_20171124_151941

 

הספר הבא הוא לא בדיוק המלצה על ספר אלא יותר התאהבות בסופר. כשקראתי את הספר הראשון שלי של המינגויי ("למי צלצלו הפעמונים", דווקא לא מופיע בצילום) הרגשתי שאני נכנסת לראש של גבר. הוא היה רגיש, קצת מופנם, חכם מאוד ומתחשב. התאהבתי.  ואז קראתי עוד ספר ועוד אחד. זה הסיפור הקלאסי על התאהבות בגבר הנוגה, הקשוח אבל רגיש, שסוחב את כובד העולם על כתפיו ואת רק רוצה לחבק אותו ולנחם אותו. אבל זה גם יותר מזה. הספרים כתובים במן רזון של מילים שנותן לקורא את הקרדיט להבין מבין השורות. הוא מאמין שהקורא שלו חכם וזה מחמיא. אז אני ממליצה בחום על כל הספרים שלו אך שומרת אמונים בעיקר לראשון שלי – "למי צלצלו הפעמונים". נוגע ורגיש, בועט בבטן, בעיקר אחר.

IMG_20171124_151840

 

אלזה מורנטה היא סופרת איטלקייה. אחד הספרים שהכי השפיעו עליי הוא שלה- "אלה תולדות". גם כשאני סתם נזכרת בספר הזה עולות לי דמעות, כן, זה עד כדי כך כואב. אז חשבתי שזה הארד קור מדי להמליץ עליו בפוסט המלצות נחמדוש. לזה תהיה דרושה הכנה נפשית. אז בינתיים רציתי להמליץ על ספר אחר שלה שהוא טוב לא פחות, גם מרגש אבל גם שמח ואפילו קצת מצחיק. "האי של ארתורו"  מספר על נער מקסים שאי אפשר שלא להתאהב בו. במקום בו אני נמצאת כיום אני יכולה להזדהות גם בתור נערה וגם בתור אמא. אין הרבה ספרים שכתובים כל כך טוב על התקופה הזו- הנערות- מבלי להיות ילדותיים או לחילופין מוסרניים. ארתורו פשוט כתוב בגובה עיניים וזה סוד הקסם שלו. הוא נכתב די מזמן אבל מרגיש כאילו נכתב אתמול. התבגרות מסובכת בכל תקופה, נכון?…

IMG_20171124_152030

התחלתי במשהו יחסית קליל ואסיים במשהו ממש קליל- שלא תחשבו שכל מה שאני קוראת הוא ברומו של עולם! אז הספר הבא הוא של מאיר שלו- סופר רציני לכל הדעות. על ספרי הילדים שלו כבר המלצתי בפוסט ההוא אבל כמובן שיש לו המון ספרי מבוגרים רציניים איכותיים וטובים. על זה לא נדבר היום אלא על ספר חדש יחסית שהוא הוציא שמתמקד בגינה שלו. לא רומן שמתרחש בגינה, לא גינה שהיא תפאורה לסיפור כלשהו, לא. הסיפור הוא על הגינה, גננות, צמחים וחיות בגינה. וזה פשוט מעניין ומצחיק וחמוד ולא תרצו שהוא ייגמר. מומלץ לגננים ולאוהבי גינון אבל לא רק. אני למשל ביתו של יהודה בעל האצבעות הירוקות שמצליח לגדל כל דבר בכל מקום אך בעלת רקורד די עלוב שלא לומר מזעזע של רצח צמחים סדרתי. והספר נתן לי השראה. לקנות עוד צמחים! (שגם הם כבר גוועו אבל אני לא מתייאשת!). זה נקרא- "גינת בר" והוא מתנה מעולה לאוהבי הגידולים למיניהם.

IMG_20171124_152002

זהו לבינתיים. מקווה שהצלחתי למצוא מגוון של ספרים ושכל אחד יוכל למצוא משהו שידבר אליו. אליי כל הספרים מדברים. ממש מדברים! בחנות או בספרייה- הם אומרים לי- קחי אותי! אני מעניין! אני אעשה לך גוד טיים! את לא תתחרטי! ואני רוצה לקחת אותם. את כולם ורק לשבת ולקרוא אבל הזמן לצערי כל כך מוגבל, שאני משתדלת לברור בקפידה. אז תמליצו בתגובות! מה אתם קראתם טוב לאחרונה?

חוגגים לברווז

כבר כתבתי בפוסט הקודם שקיקי שלנו חגג חמש והגיע הזמן למסיבה רצינית עם כל החברים בגן.

הוא ביקש יומולדת כדורגל וכדורסל. קיקי ממש אוהב כדורים וגם ממש אלוף בהם. לטובת העניין גויס אבא אורי מדריך הכדורסל להיות המפעיל. הוא בנה מערך אימון מתאים, גייסנו עזרים נחוצים- שערים, מתקן כדורסל ומלאאאא כדורים ויצאנו לדרך

הכנתי ברכה מתאימה (גרפיקה זה לא הצד החזק שלי)

IMG-20171026-WA0000

בהתחלה תכננתי להכין עוגת כדורסל כמו שהוא ביקש. אבל אז הוא רצה גם כדורגל. הסברתי לו ששתי עוגות זה מוגזם אז הוא- חכם שכמותו -אמר: תכיני חצי חצי! הממממ… רעיון!

וככה נולדה העוגה הבאה:

חצי ציפוי כתום:

IMG_20171027_094256

חצי ציפוי לבן:

IMG_20171027_095337

קישוטים בשוקולד מומס ו-טה דה!

IMG_20171027_124546 חמוד, לא?

קיקי היה מרוצה!

עוד קצת כיבוד:

וככה השולחן נראה בסוף, קלטתם את הקאפקייקס טניס?!? חחח…

IMG-20171028-WA0001

IMG-20171028-WA0022IMG-20171028-WA0020IMG_20171027_185142

וכמובן בסוף עם ערימת המתנות השוות שהוא קיבל, מאושר עד השמיים!

מזל טוב ברווז קטן שלנו!

החיים לאחרונה…

כמו שכתבתי בפוסט ההודיה הזה אני מנסה לתרגל אושר מה"עכשיו". אז גם אם אין לי משהו גדול כמו טיול או חוויה מיוחדת עדיין החיים יכולים להיות יפים אם נתמקד בדברים הקטנים שעושים לנו טוב, נכון? אז אני מקווה להעלות מדי פעם פוסטים בסגנוןן שיגרמו לי (ולכם) להיזכר בכל הטוב שנמצא סביבנו אם רק נעצור להסתכל.

אז מה היה לנו לאחרונה?

ימי הולדת! יצא שיש לנו יליד ספטמבר (קיקי) יליד אוקטובר (בייבי גון) וילידת נובמבר (אני!). שרשרת אירועים ארוכה… לקיקי רק התחלנו לחגוג- כמסורת המשפחתית, להתעורר בבוקר לעוגה (ושוקו! בשקית!), נרות ובלון

IMG_20170911_064010IMG_20170911_063426

בקרוב נחגוג לו עם חברים, בגן ובצהרון, יש עוד חגיגות לפניו…

לתינוקי חגגנו יומולדת שנה. וואו, לא מאמינה שכבר עברה שנה והבייבי הקטן שלי כל כך גדל! הזמן פשוט טס, נכון?

 

הוא כזה גוזלון מתוק! כולנו במשפחה התאהבנו בו וזה כזה כיף לראות את אחים שלו הגדולים כל כך נמסים ממנו! הם משתגעים עליו והוא כמובן מעריץ אותם.

IMG_20171023_152023IMG_20171023_152427IMG_20171023_152444

וגם סתם אחה"צ בגינה יכול להיות נחמד כשכולם במצברוח טוב ומתנדנדים בנחת (לא מובן מאליו!)

IMG_20171016_161930

ולפני פיזור- לצ'וצ'ו שלנו נפלה שן ראשונה! זה קרה בביה"ס והמורה המקסימה שלו שכבר הייתה ערוכה למצבים כאלו, הניחה את השן בשקיק קטן עם פתקית הסבר. הוא התרגש מאוד ואנחנו התרגשנו איתו גם. השן המתנדנדת גררה שאלות אודות פיית השיניים- הוא אמר שאין דבר כזה פייה ובטח ההורים הם שקונים את המתנה… כשהוא שאל לדעתי עניתי לו שכל אחד מאמין במה שהוא רוצה. הוא יכול להאמין בפייה והוא יכול גם לא, זאת בחירה שלו…

הוא מאוד התלבט אם להאמין או לא אבל כשהשן סופסוף נפלה הוא החליט שיש פייה והיא אכן תבוא לתת לו מתנה. כנראה הוא הבין שעדיף להאמין ולקבל מתנה מאשר לא…

IMG_20171020_115010IMG_20171020_114958

לרוע המזל השן נפלה ביום שישי. צ'וצ'ו שאל אם בלילה תבוא הפייה ונאלצנו להסביר לו שפיות לא עובדות שישישבת (מטעמי דת או איגוד…). אבל כשהגיע יום ראשון הוא השאיר את השן בתקווה רבה מתחת למיטה. בבוקר הוא אכן גילה מתנה מתחת למיטה! אבל הו לא! זה היה פאזל!

IMG_20171023_082553

צ'ו'צ'ו התיישב מיד לכתוב לפייה מכתב: לפיה היקרה תודה רבה על הפאזל אבל אני לא אוהב פאזלים מינאי אני אוהב אוטו על שלט תודה

אוקיי, העלילה מסתבכת… אז אמרתי לו להשאיר את המתנה והמכתב מתחת לכרית ואולי אם הפייה תוכל היא תחליף לו… המשך יבוא!

זהו לבינתיים, מה איתכם? מוצאים את האושר בדברים הקטנים? מצליחים לעצור ולהודות עליהם? שתפו, שתפו!

 

בסוכות תטיילו שבעת ימים…

הרבה זמן לא שיתפתי כי הייתי עסוקה בחיים עצמם: עבודה, בית והחיים שבאמצע. כל כך הרבה אנחנו עושים אבל שום דבר חשוב, קצת חבל…

הנה הגיע סוכות ואיתו הרבה חופש לילדים ועל כן- זמן לטיול. הסתיו זה הזמן המושלם ביותר לטיול! לא חם מדי ולא קר מדי והימים עוד ארוכים (יחסית) ואין מקום מושלם יותר בזמן הזה מאשר לצאת אל המדבר.

כמה בראשיתי, קדמוני, רחב ועוצמתי הוא המדבר. גם מי שלא מחבב אותו נשאר מולו חסר מילים. שקיעה או זריחה במדבר- יש דבר שיותר מחבר אותנו לטבע מזה?…

IMG_20171013_143432_709

כל ההקדמה הזו אבל תכלס כשהזמנתי את המקום בו ישנו היה קיץ חם ומיוזע ומי חשב על זה בכלל, זה פשוט התאריך היחיד שהיה פנוי… חיחיחי

IMG_20171014_165804

אז ארזנו את הילדים ונסענו למצדה. ישנו באכסניית אנ"א מצדה שהשם "אכסניה" עושה לה עוול. אמנם לא מפואר אבל תנאים מעולים. אנחנו ממש לא מפונקים ובשבילנו זה היה נהדר. יש בריכה מקסימה (עם נוף למדבר!) וארוחת בוקר (עם נוף למדבר!) ומרפסת נעימה (עם נוף למדבר!) בקיצור, כל מה שצריך.

IMG_20171013_143548_328

הכי טוב שזה צמוד לאתר מצדה ככה שבבוקר קמנו באיזי, אכלנו והגענו למצדה לפני ההמונים. לא הייתי שם שנים, תשמעו, המקום אימפריה! עם מוזיאון מגניב, סרטון מעניין ורכבל חדיש. הילדים התעניינו בסיפור ממש! ניסינו לספר באופן יותר מרוכך אבל זה סיפור די קשה. איכשהו, זה זרם…

IMG_20171014_094352

IMG_20171014_112319

היה חם אבל הייתה רוח נעימה ויכולנו להסתובב בכיף. לאט לאט הצטרפו המוני תיירים, מסתבר שזה אחד האתרים המבוקשים בארץ, ראינו אנשים מכל העולם!

IMG_20171014_103146IMG_20171014_103238IMG_20171014_104632

IMG_20171014_111221

ואי אפשר בלי קצת פרצופים…

IMG-20171014-WA0012

וכל הדבר הזה מוקף בנוף מדברי משגע!

IMG_20171014_165742

ואחרי כל ההיסטוריה חזרנו להשתכשך ולהתרענן בבריכה

IMG_20171017_084443IMG_20171013_124345

בערב, הייתה פעילות נחמדה של חידות מעץ באכסנייה, הילדים בנו ובנו מגדל לגובה וזה היה ממש מרשים!

IMG-20171013-WA0011

כמובן שברגע שהמגדל קרס נרשמה דרמת על אבל הכל נרגע בסוף…

יצאנו להסתובב קצת בטיילת המלונות של עין בוקק. זו הייתה קפיצה קטנה לשנות השמונים. עברו יותר מ-30 שנים וכמעט כלום לא השתנה שם. וואו, מוזר

IMG_20171013_203002_177זה מה שקיקי בחר לקינוח. הפעם זרמתי… הוא ליקק אותה יומיים עד שנכנסנו הביתה והוא התייאש וזרק אותה לפח. ניצחון קטן לי ולרופאת שיניים

החגים נגמרו! חוזרים לשגרה! כמה חיכיתי לה ורציתי שתגיע! אז למה עכשיו אני מתבאסת שאין חופש עוד הרבה זמן?…

נתראה בפוסט הבא!

אגב, כבר נרשמתם למייל? השארתם תגובה תומכת? קדימה, מחכה לכם!, נשיקות

מה אנחנו קוראים בימים אלו?

ספרים הן אחת האהבות הראשונות שלי. תולעת ספרים היה כינוי נפוץ בשבילי מאז ומתמיד. אפילו הייתה לי אפיזודה של עבודה בחנות ספרים לפני הגיוס- כל היום ישבתי וקראתי- זה היה גן עדן. וכשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה נפגשתי עם ספרי ילדים (במסגרת הרצאה של ביבליותרפיה) שוב, הפעם כמבוגרת וזאת הייתה התאהבות טוטאלית. ללכת לחנות ספרים- זה כמו חנות ממתקים! בא לי כזה וכזה וכזה, ואיזה יפה זה, ואיזה מתוק זה וכזה עוד לא היה לי, בקיצור, אני חוטפת מכל הבא ליד וממש מתקשה להתאפק.

בעוד סטימצקי וצומת ספרים הם כמובן החנויות הראשיות שאני פוגשת, הרי שהממתקים השווים באמת זה החנויות הקטנות והפרטיות- הן ממש אוצר. יש כמה כאלו בסביבתי האהובה עליי היא "מילתא" ברח' יעקב ברחובות. וואו, לונה פארק.

כל ההקדמה הזו בשביל להגיע לדבר האמיתי- פוסט המלצות!

מן הסתם יש לנו המוני ספרי ילדים, את חלקם בוודאי כולם מכירים- קלאסיקות כמו- תירס חם, הבית של יעל, שמוליקיפוד. וגם קלאסיקות חדשות כמו כל ספרי רינת הופר- שבלול בצנצנת, איילת מטיילת, חנן הגנן ספרים חמודים של אמי רובינגר- חתול גדול חתול קטן, פשפש מתלבש, האו עד עשר, יש גם את ספרי טרופותי, מכשפה על מטאטא ועוד..

אבל בפוסט הזה אני רוצה להתרכז בכמה ספרים לאו דווקא מאוד מוכרים, שהילדים שלי (וגם אני…) עפים עליהם לאחרונה. אז נתחיל-

סדרת באר שפע של המאיירת רוטראוט סוזאנה ברנר. ארבעה ספרים לפי העונות. ספר ללא מלל אבל עם איורים מטריפים. הספרים שזורים זה בזה וניתן לראות התפתחות מעונה לעונה וגם בתוך כל ספר רואים את הדמויות עוברות מדף לדף ומתפתחות. מאחורי כל דמות יש סיפור והפרטים בלתי נגמרים. הילדים שלי משוגעים על הספר ואוהבים לגלות בו כל פעם משהו חדש. זה ממש ספר מגיל כלום ועד כל גיל- פשוט קסם. אגב, משיטוטי ברשת גיליתי שיש גם ספרים בלילה ומושלגים ועוד כל מיני, אחכה לתרגום או שפשוט אתייאש ואקפוץ לגרמניה לקנות את המקור!

IMG_20170926_120047
הספרים כבר מרוטים מרוב קריאה- ככה יודעים מתי ספר מוצלח!

נמשיך בעוד סדרה מוצלחת שבטוח כבר פגשתם מזמן ושכחתם ממנה. את אסטריד לינדגרן כולם מכירים מ"בילבי" (שעוד יופיע בהמשך) אבל היא גם כתבה את הספרים הדוקומנטריים האלו בשיתוף עם הצלמת חנה ריבקין-בריק. למיטב ידיעתי כל הסיפורים נכונים לחלוטין ולחשוב שהילדות האלו בטח היום כבר אימהות או אפילו סבתות! כל ספר מתמקד בסיפור של ילדה אחת, באזור המיוחד בו היא מתגוררת ובמסורות שלהם. הספרים תורגמו ע"י לאה גולדברג ואני שמרתי להם חסד נעורים. הקסם של התרבות הרחוקה והלא מוכרת לא פג וגם הילדים שלי מתעניינים ביותר. הספרים בשחור לבן ואל תתפלאו למצוא ביטויים לא כל כך פולטיקלי קורקטי כיום- זו בכל זאת תקופה אחרת אבל בעיניי זה רק יותר משמר את הקסם הזה… אני אגב הכי אוהבת את אלה קרי הילדה מלפלנד, ברצינות, יש לה אייל משלה!

IMG_20170926_120251

את הספר הבא פגשנו קודם בסדרה ביוטיוב שהילדים מאוד אהבו- ג'ורג' הסקרן. הם ראו את זה באנגלית, לא יודעת כמה הבינו אבל ממש השתגעו על הקוף החמוד הזה. מצאתי את הספרים האלו שלמעשה הם קובץ סיפורים קצרים על ג'ורג' שמסתבך בכל דבר אפשרי. קראנו אותם אינספור פעמים. הבנים תמיד יבחרו את הספרים האלו לקחת איתם כשנוסעים לאנשהו וצ'וצ'ו אפילו בחר שנתיים רצופות לספר סיפור מהספר בגן במסגרת כוכב נולד שהם עושים בגן לקראת סוף שנה (הוא מספר מקסים, עם כל התיאטרליות, רואים שהוא הבן שלי!). זה מסוג הספרים שנכנסים לחיים באופן כזה שכשחווים איזושהי חוויה בחיים האמיתיים ישר נזכרים בסיפור, כמו למשל, כשהיינו במפעל שוקולד וכל הזמן נזכרנו איך גם ג'ורג' היה במפעל והילדים שאלו אם יש להם שוקולד בננה כמו שג'ורג' הכי אוהב אבל לא היה…!

IMG_20170926_120103
הזנת כיתוב

בהמשך לסדרת באר שפע, מצאתי משהו בפורמט דומה ישראלי. ספר יחסית חדש של המאיירת המוכרת רחלי שלו. זה מיד הפך להיות הספר שאותו אני נותנת מתנה לכל מי שיש לו יומולדת באותו חודש! גם כאן יש דמויות שעוברות תהליך לאורך הספר. נחמד ביותר לגלות מקומות מוכרים כמו ירושלים, אילת וכאלו. חמוד ומקסים ונאיבי הצורה הכי טובה שיכולה להיות (כזה שמראה כמה טובים החיים יכולים להיות). מקווה שיהיו עוד בסדרה! ובונוס- בסוף יש דפי צביעה חביבים.

IMG_20170926_120142
הזנת כיתוב

הבא זה ספר שצ'וצ'ו קיבל ליום ההולדת שלו מתנה מחברה שמבינה עניין. אכן, אחד הספרים המצחיקים. קראנו אותו ברצף משהו כמו חודש (!) כתב אותו בי. ג'י, נובאק שהוא בכלל שחקן וגם במקרה יהודי (אין על ההומור שלנו…) לא נעשה לכם ספוילר רק נגיד שהוא יוצא דופן, מצחיק וכייפי. אחד המוצלחים!

IMG_20170926_120233
הזנת כיתוב

אנחנו חוזרים לאסטריד לינדגרן והקלאסיקה "בילבי" בז'אנר של קומיקס! מצאתי את הספר המתוק הזה בחנות "מילתא" שכבר סיפרתי עליה ולא יכולתי להשאיר אותו שם. כבר מזמן רציתי  להכיר לילדים עוד סגנונות של ספרים והנה הזדמנות להכיר להם קומיקס!

IMG_20170926_120211
הזנת כיתוב

סיפורים קצרצרים ומצחיקים מתוך בועת נוסטלגיה נאיבית. מקסים, כבר אמרתי?

img_20170926_1202171.jpg
הזנת כיתוב

אמנם אני מגדלת רק בנים אבל העצמה נשית זה דבר שחשוב לי ביותר. גם את הבנים שלנו צריך ללמד שבנות יכולות הכל, בדיוק כמוהם. לשמחתי הם לגמרי יודעים את זה וממש אהבו את הספר הבא שקראנו שוב ושוב ושוב… יש הרבה ספרים שמראים לנו איך זה הקטן הצליח להתגבר ולהצליח כמו גדול אבל הספר הזה מוצלח במיוחד. הוא כל כך נחרש הילדים ממש מצטטים אותו מילה במילה!

IMG_20170926_120536
הזנת כיתוב

המלצה אחרונה להפעם הוא ספר חדש וטרי. נכתב ע"י גיל חובב שהוא אחד האנשים השנונים ביותר שיש. אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלו שאפילו את ספרי המתכונים שלו הייתי קוראת בשקיקה (גם בלי להכין את המתכונים…) הספר הזה הוא מחוץ לקופסא, צריך לבוא בראש פתוח. יש כאן המון קריצות למבוגרים, לספרים שונים ובכלל למציאות שלנו. אני לא הפסקתי לצחוק כשקראתי אותו לילדים בפעם הראשונה, הילדים לא הבינו מה קרה לי… יש לי הרגשה שזה יהפוך לספר המתנה הקבועה שאני נותנת לימי הולדת…

IMG_20170926_120113
הזנת כיתוב

אלו ההמלצות להפעם. מה אתם אומרים? חידשתי לכם? תיישמו את ההמלצות?

המלצה אחרונה לקינוח היא מתחום המטבח. אני התחלתי לשתות קפה בגיל 29. כן, כן, עד אז שתיתי תה. גם לא נס קפה, גם לא הפוך, גם לא לאטה. כלום. ואז התחלתי, לאט אבל בטוח. מאוד חלש ועם הרבה סוכר. ולאט לאט זה התאזן, התחלתי להינות מזה, ממש. זה הפך להיות רגע של פינוק! ואני משקיעה בעצמי! אז יש לי מקינטה כבר שנים ואני קונה קפה מגורען בחנות מתמחה ולכן כשנתקלתי בתוצר קפה החדש הזה הייתי חייבת לנסות!

זה נקרא cold brow משמע חליטת קפה. זה קפה שנחלט במים קרים(!) ושותים אותו כקפה קר- הגיוני בקיץ שלנו. יש המון מתכונים ברשת אבל תכלס זה הכי פשוט. להשרות קפה מגורען גס במים קרים 12 שעות במקרר. ולסנן. ועכשיו יש לכם תמצית קפה משובח זמין במקרר. רק להוסיף סוכר, חלב וקרח לטעמכם ו- ואלה! יאמיייי

IMG_20170923_142506
הזנת כיתוב

עד כאן להפעם… אגב, ראיתם שאפשר להירשם לקבלת מייל כל פעם שיש פוסט חדש? תירשמו! זה כדאי!

צ'או!

פוסט הודיה

זהירות, פוסט פילוסופי!

לכבודה של השנה החדשה ובהשראת אילת מ- make my day החלטתי לערוך רשימה של דברים להודות עליהם. להיות במצב של הודיה זה דבר מאוד לא שכיח לצערי. רובנו רוב הזמן עסוקים בלחשוב על "מה עוד צריך". מה הדבר הבא שנעשה, מה החפץ הבא שנרכוש, לאן עוד נתכנן חופשה, איזה עוד מטלות עלינו להספיק.

פחות מדי חושבים על מה שכבר יש לנו. כמה הספקנו, מה כבר יש לנו, איפה כבר היינו. להנות מהקיים, להוקיר תודה על כל מה שיש לנו. אני מתכוונת ממש להיות במצב נפשי של עכשיו. אני נהנית ממה שסביבי כרגע, מודה על כל מה שיש. הרי, אם נעשה רשימה, נראה שיש לנו כל כך הרבה. אפשר לקרוא לזה חשבון נפש, מיינדפולנס, זן, מדיטציה, הו'אופונופונו, נחמן מאומן. מבחינתי הכל קשור לתודעה שלנו שרוצה להיות בטוב, רגועה ושלווה. ואנחנו מילדות הרגלנו אותה לחשוב "מה עוד צריך".

זה יכול להימשך לפוסט פילוסופי על תמצית קיומנו אבל אני רוצה להיות יותר מעשית אז נעבור לרשימה- 10 דברים שאני מודה עליהם השנה:

  1. לפני כמעט שנה נולד בני השלישי. ילד שלישי זה משהו אחר. אני בתור אמא כבר מגובשת ובטוחה בעצמי (כמה שאמא יכולה להיות בטוחה בעצמה), הוא נולד לתוך משפחה מובנית ומקבל תועפות תשומת לב מכל עבר. זה כאילו כל הפסיליטיז החומריים אבל בעיקר הנפשיים כבר קיימים ולך נשאר רק להנות ולחוות את הרגש האימהי פורץ במלוא עוצמתו.  אז שחררתי את האמא שבי והיא מילאה אותי כמעט עד תום. IMG_20170920_110536
  2. בהמשך לסעיף הקודם ובקשר ישיר לאמהות לקחתי לי שנה שלמה לחופשת לידה. זה נכון, המילה חופשה היא מתעתעת. לא נפשתי בטן גב בחופשה הזו אבל הזמן הזה היה אוצר. הייתי פנויה לתינוקי, לראות אותו גדל, לגדולים שלי שבילינו יחד זמן רב, לבית שהיה רגוע ושליו מתמיד, לאורי שלי שקיבל אישה רגועה וחייכנית ולעצמי גם שהצלחתי לפנות את הזמן לדברים שאני אוהבת ונהנית מהם.20150824_115308
  3. תחביבים. כבר כתבתי בפוסט הזה על תחביב ואיזה כיף זה. זה כיף טהור כי זה משהו שעושים רק למענך ועושים בהנאה מהדרך. התוצאה לא חשובה והיא בונוס. זמן של שקט עם עצמי. אז יש את התחביב של רקמת האיקסים שעדיין פעיל על אף שהוא זז מאוד לאט (ושוב אני מזכירה לעצמי, זה לא הלהגיע, זה להינות מהדרך!) ויש גם תחביב העציצים שלי שאני מטפחת בבית. אין מה להגיד, לא ניחנתי באצבעות ירוקות כמו אבא שלי ולרוב העציצים המסכנים שלי לא מחזיקים מעמד. אבל פעם בכמה עציצים יש אחד שנתפס וזה כיף ממש לראות אותו גדל ומתפתח. יש עוד כמה תחביבים אבל נשאיר משהו לפוסטים אחרים…IMG_20170714_150857

    IMG_20170714_150822
    בינתיים עוד מחזיקים מעמד!
  4. בגילי כבר לא פשוט למצוא חברות אמת חדשות. יש את החברות "מהבית" ויש את החברות שפוגשים "על הדרך" בעבודה או דרך הילדים. ופעם בכמה זמן, אם את ממש בת מזל, נקרית בדרכך חברה אמיתית שנכנסת ללב. אז קרה נס ונוצרה חמישייה שכזו. עוד ארבע חברות שהתקבצו "על הדרך" ונכנסו עמוק ללב. לא אשתפך פה על כמה זה כיף ונעים וחשוב להיות מוקפת בחברות טובות אבל אגיד את זה- זה שדרג לי את החיים משמעותית!

    IMG-20170707-WA0006
    בטיול חברות בג'רוז
  5. את היוגה גיליתי בגיל ממש צעיר. תרגלתי און ואוף כל השנים. היו לי מורים רבים. חלקם השאירו בי חותם שלא יימחה. בשבילי יוגה זה לא סוג של ספורט. זו דרך חיים, זה חיבור גוף ונפש, זה אויר לנשימה. כבר הרבה זמן שלא תרגלתי יוגה באופן רציני. לא שלא רציתי, פשוט לא מצאתי מקום שיענה על הדרישות שלי- שארגיש מחוברת. וממש ככה, כמעט בטעות, הגעתי למורה חדשה. זה היה זה. קצת שונה, קצת אחר, לא מושלם אבל מכירים את זה שאתם רואים את החתיכה האחרונה של הפאזל מתחברת ויש כזה אנחת סיפוק? אז כזה. חזרתי הביתה יוגה אהובה- תפתחי את הדלת!OM-Colorful-Wallpaper 
  6. אמנם השנה היינו בצמצום כלכלי בשל העובדה שלא עבדתי אבל כן הצלחתי להוציא לפועל כמה פרוייקטים שרציתי בבית. יש לי חזון עיצובי עתידי של הבית ואני חותרת להשגתו צעד צעד. שדרוג שידה של איקאה, סידור החדר של הבלגן והפיכתו לחדר עם ייעוד, מינימליזם ריהוטי (כל מה שאינו נחוץ- החוצה), מילוי קירות ריקים ועיצוץ הבית (תוספות ירוקות לכל פינה אפשרית). כל צעד כזה ממלא את הלב בשמחה. אני אוהבת להיות בבית וכיף לי שנעים בעיניים. אמנם הטעם שלי משתנה מעט במהלך השנים אבל אני מרגישה שהוא מתחדד ונעשה מדוייק יותר וככה גם בחירת הפריטים שאני מכניסה הביתה. זאת עבודה שלא נגמרת אבל אני נהנית ממנה כל כך!
    IMG_20170714_150759
    התחדשנו בקונסולה חדשה לכניסה
    IMG_20170714_150744
    עוד קיר קיבל טיפול

    IMG_20170319_125226
    איקאה האק- שדרוג שידה פשוטה
  7. להיות שנה בבית היה מספק מכל כך הרבה בחינות אבל אין ספק שקריירה וויז- לא התקדמתי לשום מקום. לקום בבוקר לעבודה, להתאפר, להתלבש, ללכת למשרד… וואו, קצת התגעגעתי! ובעיקר לתחושה של הפעלת המוח- במסגרת טפשת ההריון כבר נראה ששכחתי להשתמש בו- אתגרים מעניינים, התפתחות מקצועית, כיוונים חדשים. כל זאת ועוד, חזרתי רק עכשיו ואני מלאת מוטיבציה להמשך! אז תודה שיש לי את המקצוע הרב גוני שלי שמאפשר לי לשנות ולהתחדש וגם לקבל המון סיפוקIMG_20170225_121337 
  8. רבות כבר סופר בפוסטים קודמים ובטוח עוד יסופר בעתיד על אהבתנו לטיולים. אז השנה, למרות שהיינו עם תינוק מתחילתה, טיילנו המון. צפון, דרום, קרוב ורחוק. בשבתות בחגים ומתי שרק אפשר. כל כך פשוט, כל כך מתבקש, כל כך מגבש ומשפחתי ופשוט כיף. שרק ימשיך ככה
    IMG_20170410_160912
    פארק הגשרים בנשר

    IMG_20170401_123106
    יער שוהם
  9. מכירים את הספר אלוף בטלות של טום הודג'קינסון? אז מומלץ… קראתי אותו כבר לפני שנים ולאט לאט התחדד בי הצורך לסתם זמן פנאי של בטלות. אז נכון, לא היה לי הרבה כזה אבל בין לבין הצלחתי למצוא קצת זמן לעשות כלום. כן, אני לא מתביישת להודות, זה כיף לעשות כלום. וזה לא כל כך קל כמו שזה נשמע. כי תמיד יש מה לעשות וכשלא עושים אז מרגישים אשמה. אז לעשות כלום ולהרגיש טוב? צ'לנג' אקספטד! ובאותו עניין, גם לקרוא קצת אודות תנועת ההאטה ולנסות להכניס אלמנטים ממנה לחיים שלנו, הצלחתי קצת השנה וכולי תקווה שאצליח עוד בשנה הקרובה!Slow-Food-Movement
  10. אז נכון שזה קצת מוזר להודות על זה ששברתי את האצבע של הזרת בכף הרגל אבל גם על זה אני מודה. כי אני כבר תיכף בת 36 וזה הפעם הראשונה שאני שוברת עצם בגוף, כי גיליתי שיש כל כך הרבה אנשים שנחלצים לעזרתי כשאני צריכה, כי גם הילדים יצאו מגידרם כדי לעזור לי בטירוף וכי הערכתי כל צעד שהצלחתי לעשות בדרך להחלמה. בריאות היא הדבר החשוב ביותר אין ספק והלוואי וגם השנה נצא בנזק מינימלי שכזה מבחינה בריאותית! אמן
    IMG_20170303_124302
    קצת מזעזע אבל לא התאפקתי- רואים את האצבע משמאל, כן, זה לא ככה בדרך כלל…

    זהו, זאת הרשימה שלי. עצם הכתיבה גרמה לי לשהות יותר במצב ההודיה וזה כאמור מומלץ. וגם לחפש את הדברים הטובים בחיים ולהתמקד בהם שזה דבר בעיניי הוא משדרג חיים ולכן אני מנסה ללמד גם את הילדים. ממליצה לשבת כמה דקות בשקט ולערוך רשימה- על דף, בראש- לא חשוב, העיקר להיזכר ולהודות. ואגב לא משנה למי מודים, העיקר הפעולה עצמה.

שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה!

ספטמבר מון אמור

הילדים בשגעת, הבית בטרפת, אני מחכה לאורי שיגיע מהעבודה כדי שאוכל להישכב על הספה באפיסת כוחות

חם, חם ועוד קצת חם. אחרי כמה חודשים של למידה, הילדים הפנימו את התלונות שלי וכשאנו מסתובבים בחוץ הם מדווחים- איזה חום! אש! זה כמו לבה! אני נמס, אני שלולית, אני רוצה חורף… טוב, לפחות אי אפשר לומר שהם לא מקשיבים לי…

אז עדיין חם אש לבה רותחת אבל לפחות הגענו בשעה טובה למסגרות

המצאי:

אחד לכיתה א' (הבכור! זה מרגש!)

אחד לגן חובה (המממ… נניח שמרגש קצת)

אחד תינוקי למעון (הקטן! זה מרגש! אבל בצורה כזו עצובה וחוששת…)

אז כמובן צריך לחגוג את סיום החופש ואצלנו בבית חגיגה= מזון, רצוי מסוג קינוחי

IMG_20170831_185012

 

IMG_20170831_185447

ואז הגיע הרגע הגדול- קמנו מוקדם, התארגנו ובעיקר הצטלמנו (עד שלילדים נמאס- נו אמא דייייי!)

IMG_20170901_071821
בינתיים מבסוט…
IMG_20170901_071833
התמונה המסורתית מאחור כמובן
IMG_20170901_073222
BFF

IMG_20170901_073239

 

IMG_20170901_073540

 

IMG_20170901_075128
פה התרגשתי…
IMG_20170906_110704
תשורה קטנה למורה/גננת/מטפלת

IMG_20170831_215726

קופסת האוכל. אני בסופר התלהבות על זה. מדובר בילד מאוד בררן… איזה אתגר! להכין לו משהו שיהיה טעים לו וגם בריא ומגוון ויצטלם טוב (לא באמת נו…). אז עד עכשיו אני עוד ממש משקיעה וחושבת מה להכין ומצליחה להפתיע אותו לטובה. כמה זמן אתם נותנים לי עד שיימאס לי? שבוע? חודש? מבטיחה לעדכן!

שתהיה שנה מוצלחת לכל הקטנטנים והגדולדולים שמתחילים !

לצוד מעיינות

וואו, כמה זמן לא כתבתי

להלן רשימת התירוצים:

אוגוסט

כביסה

מליון תמונות- ממה מתחילים?

אז כדי לא לפספס, נחזור אחורה בזמן לחופש הגדול (רק בדמיון, לא להיבהל). במקום לצאת לעוד חופשה קונבנציונלית (כי כאלה אנחנו, נון-קונפורמיסטים) החלטנו, בפעם לראשונה, לעשות חילופי בתים.

משפחה חמודה תבוא להתגורר אצלנו ברחובות (למה להם? לא ברור…) ואנחנו נתגורר אצלם בקיבוץ נווה איתן. אתם בטח תוהים איפה זה…  יפה, זה בעמק המעיינות. נכון נשמע פסטורלי? מדמיינים את עמק המומינים? רגוע ושליו? אז כזה, רק בחום גיהינום.

אז ארזנו את עצמנו, השתדלנו להשאיר בית מסודר ונעים והצפנו לאזור בית שאן.

הגענו, התמקמנו, הזענו ומה אז? אז הבנו שאם לא יהיו פה כמה מעיינות מהר מהר נהפוך לפיתה. וככה יצא, שבמשך שבוע שלם קמנו בבוקר ויצאנו לצוד מעיינות. הסברנו לילדים שהמעיינות הם קטנים ונסתרים, אין דרך מסודרת, צריך קצת לנחש, לגשש, לסמוך על האינטואיציה כדי למצוא מעיין שכזה. ואם מצאנו? או, עכשיו מתחיל הכיף. הילדים קופצים למים ברעש וצלצולים. צורחים כי קר להם וכי כיף להם, רוצים לצאת ואז שוב להיכנס, לא רוצים לצאת בכלל עד שהם הופכים לדגים. אבא אורי משתף פעולה, זורק אותם לכל עבר, גבוה במים, משחק בהשפרצות ובאופן כללי נהנה כמעט כמוהם. תינוקי קטני מזיע בחוץ, מתפלש באדמה הבוצית, נכנס לטבילה במים ונהנה מאוד ואז יוצא ונרדם מאושר. ואמא מורן? מתרוצצת בחוץ, כן, אני ממש רוצה להיכנס! רק שנייה אני מארגנת, הנה אני באה, טובלת בוהן במים, וואה!!! זה קפוא! כן, כן, כבר נכנסת רק קצת מתרגלת… ועוד ועוד. בסוף נכנסת, קצת נחרדת (מהדגים במים- כן חמודים זה בסך הכל דגים קטנטנים, אהההה! משהו נגע בי!! יוצאת בהיסטריה) קצת נגעלת מהבוץ והלכלוך אבל הכי- נדהמת מהיופי. מעיינות באמצע אוגוסט- אתם הדבר!

להלן קצת תמונות (טוב, הרבה…) מכל מיני מעיינות שונים. אגב, באינסטגרם שלי יש את שמות המעיינות ככה שניתן למצוא בוויז כתוב ליד כל תמונת מעיין!

IMG_20170823_131513
הגוזל טובל

IMG_20170823_124752

IMG-20170825-WA0004
גם אמא במים!
IMG_20170823_130431
מתכונן…
IMG_20170823_130424
מוכן…

.

IMG_20170823_130432
קופץ!
IMG_20170822_131047
פרצופון כזה מתוק!
IMG-20170826-WA0005
בגני חוגה. מסודר, נעים ולמרבה הפתעה היה גם ממש לא עמוס!
IMG_20170824_110621
כן, יש פה ילד שקופץ, לא, הוא לא שלי (לשמחתי!), כן, זה מפחיד ביותר!
IMG_20170824_105714
מי טורקיז מדהימים בעין הנצי"ב

IMG_20170824_105757

 

IMG_20170821_122503
רואים את הלב? ואיך שהוא משתקף בצל? יצא מצחיק…
IMG-20170825-WA0011
וזאת הבריכה בקיבוץ בו התארחנו.

 

IMG_20170822_114258
חולקים במבה, חה חה חה…
IMG_20170826_120609 (1)
השניים האלה! דומים וכל כך שונים

IMG_20170826_120613 (1)

 

IMG_20170826_120615 (1)

 

IMG_20170826_120621 (1)
הפרצוף של קטני!

לאור הפיכתנו לטובלים רשמיים להלן מסקנותיי בהשוואה בין בריכה למעיין:

בבריכה המים צלולים ולכן ניתן לראות אם יש דגים, ולא, אין אף פעם דגים (לדיון נכנסים גם ראשנים, אצות, בוץ ומיני דברים בלתי מזוהים)

לבריכה ניתן להיכנס ולצאת בצורה פשוטה ועצמאית. בלי לטפס על אבן, ליפול על סלע או להשתכשך בבוץ

ליד הבריכה יימצא צל. באופן מסודר. ודשא. וכסאות. באופן מסודר כבר אמרתי?

בבריכה יש מציל!

אתה הולך לבריכה בידיעה שהיא תהיה שם. היא לא התייבשה פתאום, לא מצאת אותה, נתקע לך האוטו על השביל הלא מסודר בדרך אליה

אז למה בכל זאת מעיין?

וואו, זאת חוויה אחרת לגמרי!

במעיין אין כלור, יש מים כל כך נעימים. לפעמים הם צלולים, לפעמים עכורים אבל תמיד הרבה יותר נעימים הבריכה. אתה יכול להישאר עוד ועוד במים ולא נורא אם תבלע קצת מים בזמן ההשתוללות וכשתצא לא תריח את הריח הזה מהגוף שלך (כלור לא יורד גם במקלחת!)

במעיין יש הרפתקה! נמצא את המעיין? יהיו שם עוד אנשים? הוא יהיה עמוק? נקי? מוצל? נעים? מליון שאלות שמכניסות עניין ודרמה! מה יותר כיף מלצאת לטיול שאתה לא יודע איך ייגמר, קצת עניין בחיים!

ולסיום- ההרגשה הזו של טבילה. היא מזככת. אתה מתחבר לטבע וזה כל כך נעים וטבעי. הילדים השתוללו מהנאה. הם פחדו להיכנס, קפאו מהזרמים הקרים, התחממו בשמש וגם סתם ככה צפו להם בהנאה גמורה מסתכלים על כל החיים האלו שיש במקום בו יש מים. עצים, בעלי חיים, שמיים.

עוד דברים שעשינו בסביבה-

כחובבי טיולי לילה כמו בפוסט הזה ביקרנו בגן גורו בשעה מאוחרת יחסית. הגענו בשש והעברנו שעתיים בנעימים עד לסגירת הגן בשעה שמונה. היה נעים, לא עמוס ומעניין גם

IMG_20170823_180520
מדגימים קפיצת קנגורו

IMG_20170823_185302

IMG_20170823_185446 (1)
מאכילים את הקנגורו
IMG_20170823_185457 (1)
יש מי שמאכיל וקצת (מאוד) נגעל…
IMG_20170823_185752 (1)
קרוב קרוב
IMG_20170823_185516
הילד הזה כל כך אוהב בעלי חיים…
IMG-20170826-WA0004
זה כבר אורי מצלם אותי מצלמת… מטא-צילום!
IMG_20170823_190354
הקנגורו הזה היה כל כך מצחיק, הוא שכב שם כמו איזה גבר שמתפנן לו על החוף…
IMG_20170823_191725
והיו גם מלא תוכים יפייפיים. כאן יש שלושה ואנחנו דמיינו שהם מתווכחים ביניהם- למה אתה תמיד לוקח לי את התפוח? למה את תמיד מאשימה אותי? את כזאת קשקשנית! זה היה מאוד מצחיק…
IMG_20170823_191709
כאן התוכי ממש מנג'ס לתוכית (מסקנה שלי, כן?)

והיה גם ביקור בקיבוץ ה-הו כה מטופח ונעים- שדה אליהו. ביקרנו את חברה שלי חני, למדנו יחד באוניברסיטה. זה היה כל כך מזמן שמאז התרחבנו לעוד שני מבוגרים (הבעלים) ועוד שמונה (!) ילדים. זה היה ממש מפגש פסגה בו סגרנו פערים (אנחנו) וטעמנו קצת מחיי הקיבוץ כולל הצגה לילדים (היה היסטרי!), ביקור בבריכה ושתי ארוחות בחדר האוכל!

IMG_20170824_130955 (1)
להצגה קראו "הברווזון השונה" שזה בול כמו "הברווזון המכוער" רק בלי להעליב, חחח…
IMG_20170824_144154
כמעט כל הילדים… הספקנו גם לראות סרט!

החיים בקיבוץ נראים ממש מפתים! אולי לא מושלמים אבל בהחלט עושה חשק!
היה כיף ממש חנצ', תודה!

ולסיום, אכלנו ארוחת ערב במסעדת שף ממש טובה באזור בשם אילו'ש ברמת צבי, היה יאמי…

IMG_20170825_181440

חזרנו הביתה אחרי שבוע שלם של חופשה משותפת לעוד כמה ימים של חופש בלתי נגמר…

אבל גם זה נגמר ובקרוב מאוד (אני מקווה) פוסט בעניין זה!

יאיי ספטמבר! עוד שנייה שוב חופש! חחח…

נשיקות!