עד גיל 29 לא שתיתי קפה
ס'תומרת, עד גיל 20 לא טעמתי שום דבר שקשור בקפה
גם לא עוגת קפה
גם לא סוכריות קפה
גם לא טירמיסו
ואז, בגיל 20, שתיתי קפה שחור
זה היה ממש לא טעים לי, אבל הייתי צריכה להתעורר
וככה, פעם בכמה חודשים, כשלא הייתה ברירה, הכרחתי את עצמי לשתות כמה שלוקים של קפה בוץ. ההשפעה עליי אגב, היממה אותי. זה היה זריקת מרץ ואדרנלין שלא תתואר.
כשגדלתי וכולם סביבי עברו לנס קפה, אני עוד הייתי בשוקו. הייתה גם פאזה די ארוכה של תה בחלב.
כשגדלתי יותר התחלתי לקנא בטקס הזה- של שתיית קפה. לקחת פסק זמן, להכין לך כמו שאתה אוהב, בכוס שאתה אוהב, לקחת שלוק איטי כזה ואז- המממממ…. איזה כיף.
עם תה אי אפשר לעשות כזה טקס, שוקו זה לחורף כשמתכרבלים, בקיצור, אף משקה לא עונה על הצורך הזה. אז אילפתי את עצמי. רציתי לאהוב קפה. זה לקח המוןןןןן זמן. בהתחלה שתיתי הפוך חלש חלש חלשלוש עם המון סוכר. לאט הצלחתי להגביר את טעם הקפה ולהפחית את הסוכר. ועם הזמן באה האהבה, זחלה לתוכי עד שאפשר להגיד שאני- אוהבת קפה. מאוד, אולי אפילו זקוקה לו!
ולא נס קפה, לא. את זה אני לא מסוגלת לשתות. בשבילי קפה אמיתי בבקשה. קפוצ'ינו, לאטה, הפוך. תקראו לזה איך שתרצו.
בבית קפה- כמובן (רצוי עם איזה מאפה שווה ליד!). אם יש מכונת קפה- זורמת. אבל בבית אני משקיעה בעצמי, לוקחת את הזמן ומכינה במקינטה
זה לוקח זמן, בהחלט. אבל זה הרעיון לא?
לקחת פסק זמן
להשקיע בעצמך
שייצא טעים!
ואז לשבת ולהתענג, הממממממ. איזה כיף
מודה, אני לא מאוד אנינה בנוגע לאיזה פולי קפה לטחון (ניסיתי כמה תערובות, ההבדל לא מורגש בעיניי) ואיזה טחינה ואיזה טמפרטורה ואם קצת נשרף. אבל אולי גם זה יגיע. בינתיים טעים לי.
ועכשיו גם אני, כמו בן אדם בוגר יכולה להגיד- יואו, אני חייבת קפה!
ואני אכן אומרת, בכל הזדמנות!
אגב, כבר דיברתי על אהבתי לקפה כאן. מוזמנים!
שתמיד נשתה את הקפה שלנו חם! אמן!
חמוד, לא?
זה מה שקיקי בחר לקינוח. הפעם זרמתי… הוא ליקק אותה יומיים עד שנכנסנו הביתה והוא התייאש וזרק אותה לפח. ניצחון קטן לי ולרופאת שיניים
פיה אורבנית 