איפה הייתי ומה עשיתי

זה לקח לי חודש לעכל מה היה

ועכשיו סופסוף אני מתפנה לכתוב על זה

מאיפה להתחיל לתאר כזו חוויה?

אז אתחיל מהסוף-

גרסייאס גואטמלה!

לפני חודש טסתי לגואטמלה. זה היה במסגרת העבודה (הו! לא חשבתי שייצא לי להגיד את זה… "טסתי מהעבודה"…)

לחברה שאני עובדת בה יש עמותה שנקראת Hear The World והם מאמצים פרוייקטים בעולם ממקומות נחשלים במטרה לעזור ולקדם את תחום השמיעה. עיקר העניין הוא התאמת מכשירי שמיעה לילדים וסינוני שמיעה בבתי ספר.

וככה, בהתראה יחסית קצרה, קיבלתי הודעה שנבחרתי ואני נוסעת לגואטמלה במסגרת העמותה!

בצוות היו עוד 2 אודיולוגים- ארון מקנדה ופיליפ מגרמניה וגם לורה משוויץ מטעם העמותה.

ילד מגניב בן 12 בשם אייזיה הצטרף גם. הוא מרכיב מכשיר שמיעה באוזן אחת ומושתל עם שתל כוכלארי באוזן השנייה. המוכשר הזה כתב ספר על החוויות שלו עם המכשירים, אייר אותו (!) ומכר אותו באמאזון. את הרווחים הוא תרם לעמותה למען מכשירי שמיעה לילדים שזקוקים להם בגואטמלה והייתה לו משאלה- לראות ילד מקבל מכשיר שמיעה ושומע לראשונה. אז העמותה הזמינה אותו ואת אמא שלו הגאה מאוד להצטרף לביקור בגואטמלה.

הצוות עם אייזיה ואימו המהממת- טיי

עוד דמות בסיפורנו היא דר' פאטי קסטליאנוס שהיא האודיולוגית היחידה בכל גואטמלה! והיא מפעילה קליניקה להתאמת מכשירי שמיעה בגואטמלה סיטי שרוב הכנסותיה נתרמות למען שיקום שמיעה של ילדים מיעוטי יכולת. פאטי והצוות שלה הצטרפו אלינו ותמכו בכל הפעילות שלנו.

דר' קסטליאנוס בפעולה
וזה כבר כל הצוות המורחב

אז מה היה?

20 שעות טיסה ובסופן נחיתה והיכרות עם הצוות

יום מרגש בקליניקה- התאמתי מכשירים ל-3 בנות מתוקות (איך ידעו לסדר לי 3 בנות?? חגגתי עם נצנצים ורודים וסגולים) שקיבלו מכשירים לראשונה בחייהן

רואים את ההתרגשות של האמא מאחור?

אמא מרוגשת שהבת שלה שומעת אותה, כנראה לראשונה בחייה (היה קשה שלא לבכות, אבל החזקתי מעמד והתחפשתי למקצוענית קרת רוח)

וגמגום בספרדית, לראשונה אחרי 15 שנים שזנחתי את השפה הזו- מיאמור, לו סיינטו!

הימים הבאים היו גדושים בחוויות-

נוסעים לבתי ספר קרובים או רחוקים, מתמקמים, מתחילים לבדוק אוזניים קטנטנות, לפעמים יש אוצרות (OMG – לא לבעלי לב חלש וקיבה רגישה), עושים בדיקות סינון שמיעה וגם מוצאים כמה חמודים שלא שומעים טוב. ממשיכים בבדיקות ואם מגלים קושי אמיתי- כבר מתקדמים לעבר התאמת מכשירי שמיעה.

מנקים אוזניים… באופן מפתיע- עבודה עם סיפוק!

בודקת אוזניים לחמודון שהתחפש, הם בדיוק חגגו חג גואטמלי חביב

היו ילדים שאמרו מראש- כן, האוזן הזו לא עובדת, אף פעם לא שמעה! היו אמהות ששמעו על בואנו והביאו את כל המשפוחה לבדוק את השמיעה, היו מורים שביקשו בביישנות להיבדק גם

ובעיקר היו כל כך הרבה ילדים מתוקים מתוקים, מנומסים כל כך שביקשו אישור כדי לשבת ואמרו תודה כל כך יפה שהתרגשתי… (יש מצב שהתנפלתי על אחד או שניים בחיבוקים, היה קשה שלא ואני הייתי בחסך חיבוקים מקטנטנים, אל תשפוט, אל תשפוט)

זה כנראה הרס"ר של בית הספר… חה חה חה!

אני מנסה לשחק בבאולינג המאולתר (אפילו פגעתי באיזה כדור!)

ואחר כך, אם נשאר קצת זמן, יצאנו לגלות את גואטמלה. מסעדות מיוחדות, סיבובים בשוק המקומי והרבה הרבה צילומים עם הניקון היפה שלי (כי לא מצאתי מה לקנות…!)

בשוק המקומי

אנטיגואה היפה

וואו איזו חוויה!

אז, תודה גואטמלה –

מקווה שגם אני תרמתי לך קצת כמו שאת תרמת לי…!

צ'או, בסוס!

Winter is coming…

הלוואי והיינו מהמשפחות האלה שיש להן מסורות ארוכות שנים ומפנקות:

בקיץ אנחנו נופשים במלדיביים

בסתיו אנחנו חייבים קצת ניו יורק לנשמה

ובחורף?? אין חורף בלי איזה חופשת סקי ספורטיבית ומפנקת באנדורה

אבל

אנחנו לא

אולי כשנהיה גדולים

אבל איכשהו, גם ככה נוצרה מן מסורת

של חופשת קיץ וחופשת חורף משפחתיות

זה לא יוצא תמיד

וכמובן מתחשב בתקציב שנע בין מוגבל למאוד מוגבל

אבל זה תמיד משאיר חוויות משפחתיות מיוחדות כל כך, ומה יותר חשוב מליצור חוויות טובות לילדים שלנו?

אנחנו אוהבים לנסוע בסביבות האביב לחופשה בדרום. המדבר אהוב עליי במיוחד. יש משהו כל כך שליו בנוף הקדמוני הזה שכמעט לא משתנה…

לחגוג את חג פסח במדבר זה פשוט משתלב מכל הבחינות- במזג האויר המושלם שמאפשר טיול רגלי וטבילה במעיינות קרירים, בשקט המרגיע שנותן הפוגה מהיומיום הרועש שלנו וכמובן- מה יותר טוב מפגישה עם גמל במדבר כשקוראים על בני ישראל שיצאו ממצרים? (דיינו!)

בחורף אנחנו אוהבים להצפין, לראות את הירוק במלוא תפארתו

להרגיש באירופה עם הערפל הכבד והכבישים המתפתלים של הגולן

להתכרבל יחד מול נופים מושלגים (טוב, קצת נסחפתי…)

זה לרוב חופשה מרוכזת של לילה או שניים, במקומות לא מפוארים שקרובים לטבע ומכבדים אותו ונותנים לנו ליצור זכרונות משפחתיים נעימים, מרגשים, מפתיעים ותמיד מאוד מצחיקים

אז ארזנו את עצמנו ונסענו לחופשה שהוזמנה כבר מראש בצפון

היעד- מושב שאר ישוב לצורכי לינה

טיולים מסביב ברמת אינטנסיביות בינונית עד נמוכה

משך בזמן- שלושה ימים בסופשבוע

המטרה- מפגש בלתי אמצעי עם שלג Aka הר החרמון מבלי לעמוד בפקק 4 שעות בכניסה להר (ספוילר- לא הצלחנו להימנע מהפקק)

וכך יצאנו לדרך

הילדים הגדולים היו מאושרים מהעובדה שהם מפסידים יומיים של לימודים

אורי שמח תמיד לראות את נופי הצפון

גוני שמח להיות עם המשפחה

ואני מתפללת חזק חזק שארזתי את כל מה שצריך

התחנה הראשונה- יוקנעם סיטי. קפה מארומה לנו ושוקו חם בתרמוס לילדים עם טיול רגלי קצרצר ביער יוקנעם כולל מפגש מרגש עם סבא יעקב שהצטרף בספונטניות

כן, אנחנו תאומי מכנסיים. יפה, לא?

ממשיכים לתחנה השנייה-

מקום הלינה- מושב שאר יישוב. כאמור, לא מפואר אבל בהחלט עונה על הצרכים ו- היי! יש גם גן שעשועים מעבר לכביש!

(עברנו קודם בבית הלל כי התבלבלנו, אז על הדרך הכנסנו גם ביקור ברפת המקומית)

קיבלתי המלצה מקומית לנסות את הפיצה בקיבוץ דפנה

כמה דקות נסיעה קצרצרות והגענו

גם גווינדין (ככה גוני קורא לו) רצה פיצה

מקום מדליק וטעים עם שפע דשא להשתוללויות. עצרנו בכולבו (מכולת, צרכנייה?) להצטיידות בכמה מצרכים ופינוקים

בלילה ניסינו לצפות בכוכבים עם הטלסקופ שינאי קיבל מתנה מתנה מסבתא כרמלה אבל לא הצלחנו להבין איך מפעילים אותו (עזרה מישהו? יש אסטרונום בקהל?)

ל

למחרת בבוקר ארזנו מוקדם מוקדם את עצמנו על ציודנו הכבד ויצאנו לחרמון

וויז מסר- שעה וחצי

הכביש פתוח, נוסעים חלק

ממשיכים

ממשיכים

תיכף מגיעים

פה חשדתי

הגענו לכביש העולה לחרמון, אההההה

נסיעה של שעה(!)

ובסיומה- לבן מכל עבר

הילדים היו בעננים- לא אשקר- גם הגדולים

ישר ניגשנו למלאכה- עמידה בעוד תור לעלייה לרכבל

בכל ספסל יכולים לשבת 2 אנשים

אנחנו חמישה

זה לא מתחלק (ניסיתי, באמת שניסיתי בכל מיני דרכים לחלק את זה)

מה עושים??

ינאי הגיבור מתנדב לשבת לבד

אני שואלת אותו שוב ושוב, מוודאה טוב טוב שהוא בטוח, שהוא מבין. הוא בשלו- אמא, הכל בסדר, אני אשב לבד

לב האמא שלי דופק מהר מהר

כל הנסיעה – יערי ואני מלפניו, אורי וגוני מאחוריו- בודקים איתו, אתה בסדר, הכל טוב?

והוא, כזה גיבור, מרגיע אותנו ומחייך

עולים ומטפסים ועוד- עד שמגיעים למעלה

קפואים ורועדים נכנסנו להתחמם ובנס גם מצאנו מקום לשבת

אחרי שהתחממנו מספיק מתחיל הכיף- שכרנו מזחלת קטנה ובתורות הילדים גלשו

הם כל כך נהנו שלא יכולנו לעצור אותם

חוץ מגוני שרצה רק על הידיים

אז אורי חזר איתו פנימה ותוך דקה, הוא פשוט נרדם, מתוק כמו תינוק

אחרי שהפכתי לקרחון

התחלפתי עם אורי

עוד קצת שלג

עוד נסיעה ברכבל

ניסיון לתמונה משפחתית

וכמובן התמונה המסורתית עם שילגי

(סיפרתי לילדים שגם כשאני הייתי ילדה הצטלמתי איתו! הם לא התרשמו במיוחד…)

עייפים ומרוצים זללנו ארוחה טעימה במג'דל שמס וכך תם לו היום השני.

למחרת בבוקר, קצת פחות מוקדם, ארזנו ונסענו לאגמון החולה

כבר זמן מה שאנחנו מתכננים לצפות בציפורים שם וסופסוף הסתדר לנו, ובול בעונת העגורים

הצטרפנו לסיור בעגלת מסתור- מומלץ ביותר!

בכלל, לאחרונה אני חובבת סיורים מודרכים מאשר לטייל לבד, לומדים ככה כל כך הרבה יותר!

ראינו המון עגורים

גם ברווזים, קורמורנים ואפילו נוטריה חמודה שבאה לבקר

השקפנו במשקפות, צילמנו מליון תמונות

קינחנו בקפה ומשהו מתוק מהמרקט החמוד (ממש! מזכיר את שרונה בתל אביב) באגמון

קפיצה קטנה לביקור אצל סבתא כרמלה ושאר המשפחה בדרך דרומה

וחזרנו הביתה Home sweet home

עייפים אך מרוצים (עם כביסה שלקח לי שבוע להתגבר עליה).

אז אולי גם לנו יש מסורת בהתהוות –

"בחורף? אנחנו לא מוותרים על חופשה משפחתית בצפון! אי אפשר להעביר את העונה בלי קצת שלג ועגורים…"

חחח…

צ'או עד החופשה הבאה!

מים מים בירושלים

אני ירושלמית.

מלידה, ובדם. זה כבר לא ישתנה גם אם היו שנים שניסיתי לברוח מזה וממנה. אמנם אני כבר שנים לא גרה בעיר אבל חוזרת אליה (ואל ההורים) די הרבה. היו פה הרבה פוסטים על מקומות שכדאי לבקר בירושלים. אחד מהם זה גן החיות התנ"כי. אמנם אני לא חובבת גדולה של חיות בכלובים אבל איכשהו שם זה יותר נבלע לי. החיות נראות מטופלות, אזורי המחיה נראים מותtnho ובגדול נראה שמפנקים אותם. ההורים שלי גרים ממש קרוב ואנחנו מרבים לבקר שם.

כבר זמן מה שיש שמועות על פתיחת אקווריום בגן החיות. ואכן, המקום נפתח. מביקור זריז באתר הבנתי שצריך להזמין מקומות מראש. הרבה מראש… וכל פעם שהסתכלתי- לא היו מקומות פנויים בזמנים שנוחים לנו. עד שקרה נס. בת דודתי האהובה הציעה לי שנלך יחד. היא כבר מצאה כרטיסים למרבה ההפתעה. מיהרתי להיכנס לאתר והופ!- קניתי את 4 הכרטיסים האחרונים! יש!!

וככה מצאנו את עצמנו נוסעים לשם בבוקר שמשי. המקום שייך לגן החיות אבל לא במרחק הליכה ממנו. נכנסים לחנייה וממשיכים ישר כמה דקות. תקשיבו, וואו.

מושקע, מעניין, לימודי וחוויתי. אצלנו הילדים (ואני!) התלהבו פלוס פלוס. גם הסיור הנלווה המודרך ע"י מדריכה מקסימה היה מעשיר ואיכותי.

הנה כמה תמונות-

IMG_20180302_130415
ג'ון ג'ון מגלה את סוד המצולות
IMG_20180302_130657
עוקבים אחרי הכריש (הפיצי! היחיד! בינתיים…)
IMG_20180302_132610
אנושי, אנושי מדי… (או שפשוט ראיתי יותר מדי "נמו")
IMG_20180302_132628
סוגי מדוזות. מאחורי הזכוכית הן פתאום נראות מעניינות ויפות
IMG_20180302_132829
עוד מדוזה. היא פצפונת! ונראית כמו תכשיט
IMG_20180302_133033
בוהים בשקט הזה
IMG_20180302_133509
ומתפננים
IMG_20180302_134121
וכמו בגן החיות התנ"כי גם כאן יש גומחות שניתן לזחול לתוכן ולהרגיש מבפנים. הילדים משתגעים על זה!
IMG-20180302-WA0024
זאת התמונה היחידה שלא אני צילמתי אלא אתי בתדודה האהובה שלי. רואים שהיא יותר מוכשרת. ואני גם צריכה להחליף טלפון דחוף. ויפה שעה אחת קודם…
IMG_20180302_131500
מלא מלא נמו קטנים. הם מקסימים!

IMG_20180302_142844

התמונה האחרונה צולמה בחוץ. המקום בגדול סגור וחשוך- קחו בחשבון. זה מעצים את תחושת המסתורין… בחוץ יש מדשאה גדולה ונעימה ומורדות של דשא להוציא אנרגיה ולהתגלגל. יש גם בריכת דגי קוי כמיטב המסורת במקומות מסוג זה. ואת הפסל המהמם הזה של סוס ים- אחת החיות האהובות עליי. אז אפשר לעשות פיקניק קטן לפני או אחרי החוויה.

מומלץ!

צ'או לבינתיים…

פוסט הודיה

זהירות, פוסט פילוסופי!

לכבודה של השנה החדשה ובהשראת אילת מ- make my day החלטתי לערוך רשימה של דברים להודות עליהם. להיות במצב של הודיה זה דבר מאוד לא שכיח לצערי. רובנו רוב הזמן עסוקים בלחשוב על "מה עוד צריך". מה הדבר הבא שנעשה, מה החפץ הבא שנרכוש, לאן עוד נתכנן חופשה, איזה עוד מטלות עלינו להספיק.

פחות מדי חושבים על מה שכבר יש לנו. כמה הספקנו, מה כבר יש לנו, איפה כבר היינו. להנות מהקיים, להוקיר תודה על כל מה שיש לנו. אני מתכוונת ממש להיות במצב נפשי של עכשיו. אני נהנית ממה שסביבי כרגע, מודה על כל מה שיש. הרי, אם נעשה רשימה, נראה שיש לנו כל כך הרבה. אפשר לקרוא לזה חשבון נפש, מיינדפולנס, זן, מדיטציה, הו'אופונופונו, נחמן מאומן. מבחינתי הכל קשור לתודעה שלנו שרוצה להיות בטוב, רגועה ושלווה. ואנחנו מילדות הרגלנו אותה לחשוב "מה עוד צריך".

זה יכול להימשך לפוסט פילוסופי על תמצית קיומנו אבל אני רוצה להיות יותר מעשית אז נעבור לרשימה- 10 דברים שאני מודה עליהם השנה:

  1. לפני כמעט שנה נולד בני השלישי. ילד שלישי זה משהו אחר. אני בתור אמא כבר מגובשת ובטוחה בעצמי (כמה שאמא יכולה להיות בטוחה בעצמה), הוא נולד לתוך משפחה מובנית ומקבל תועפות תשומת לב מכל עבר. זה כאילו כל הפסיליטיז החומריים אבל בעיקר הנפשיים כבר קיימים ולך נשאר רק להנות ולחוות את הרגש האימהי פורץ במלוא עוצמתו.  אז שחררתי את האמא שבי והיא מילאה אותי כמעט עד תום. IMG_20170920_110536
  2. בהמשך לסעיף הקודם ובקשר ישיר לאמהות לקחתי לי שנה שלמה לחופשת לידה. זה נכון, המילה חופשה היא מתעתעת. לא נפשתי בטן גב בחופשה הזו אבל הזמן הזה היה אוצר. הייתי פנויה לתינוקי, לראות אותו גדל, לגדולים שלי שבילינו יחד זמן רב, לבית שהיה רגוע ושליו מתמיד, לאורי שלי שקיבל אישה רגועה וחייכנית ולעצמי גם שהצלחתי לפנות את הזמן לדברים שאני אוהבת ונהנית מהם.20150824_115308
  3. תחביבים. כבר כתבתי בפוסט הזה על תחביב ואיזה כיף זה. זה כיף טהור כי זה משהו שעושים רק למענך ועושים בהנאה מהדרך. התוצאה לא חשובה והיא בונוס. זמן של שקט עם עצמי. אז יש את התחביב של רקמת האיקסים שעדיין פעיל על אף שהוא זז מאוד לאט (ושוב אני מזכירה לעצמי, זה לא הלהגיע, זה להינות מהדרך!) ויש גם תחביב העציצים שלי שאני מטפחת בבית. אין מה להגיד, לא ניחנתי באצבעות ירוקות כמו אבא שלי ולרוב העציצים המסכנים שלי לא מחזיקים מעמד. אבל פעם בכמה עציצים יש אחד שנתפס וזה כיף ממש לראות אותו גדל ומתפתח. יש עוד כמה תחביבים אבל נשאיר משהו לפוסטים אחרים…IMG_20170714_150857

    IMG_20170714_150822
    בינתיים עוד מחזיקים מעמד!
  4. בגילי כבר לא פשוט למצוא חברות אמת חדשות. יש את החברות "מהבית" ויש את החברות שפוגשים "על הדרך" בעבודה או דרך הילדים. ופעם בכמה זמן, אם את ממש בת מזל, נקרית בדרכך חברה אמיתית שנכנסת ללב. אז קרה נס ונוצרה חמישייה שכזו. עוד ארבע חברות שהתקבצו "על הדרך" ונכנסו עמוק ללב. לא אשתפך פה על כמה זה כיף ונעים וחשוב להיות מוקפת בחברות טובות אבל אגיד את זה- זה שדרג לי את החיים משמעותית!

    IMG-20170707-WA0006
    בטיול חברות בג'רוז
  5. את היוגה גיליתי בגיל ממש צעיר. תרגלתי און ואוף כל השנים. היו לי מורים רבים. חלקם השאירו בי חותם שלא יימחה. בשבילי יוגה זה לא סוג של ספורט. זו דרך חיים, זה חיבור גוף ונפש, זה אויר לנשימה. כבר הרבה זמן שלא תרגלתי יוגה באופן רציני. לא שלא רציתי, פשוט לא מצאתי מקום שיענה על הדרישות שלי- שארגיש מחוברת. וממש ככה, כמעט בטעות, הגעתי למורה חדשה. זה היה זה. קצת שונה, קצת אחר, לא מושלם אבל מכירים את זה שאתם רואים את החתיכה האחרונה של הפאזל מתחברת ויש כזה אנחת סיפוק? אז כזה. חזרתי הביתה יוגה אהובה- תפתחי את הדלת!OM-Colorful-Wallpaper 
  6. אמנם השנה היינו בצמצום כלכלי בשל העובדה שלא עבדתי אבל כן הצלחתי להוציא לפועל כמה פרוייקטים שרציתי בבית. יש לי חזון עיצובי עתידי של הבית ואני חותרת להשגתו צעד צעד. שדרוג שידה של איקאה, סידור החדר של הבלגן והפיכתו לחדר עם ייעוד, מינימליזם ריהוטי (כל מה שאינו נחוץ- החוצה), מילוי קירות ריקים ועיצוץ הבית (תוספות ירוקות לכל פינה אפשרית). כל צעד כזה ממלא את הלב בשמחה. אני אוהבת להיות בבית וכיף לי שנעים בעיניים. אמנם הטעם שלי משתנה מעט במהלך השנים אבל אני מרגישה שהוא מתחדד ונעשה מדוייק יותר וככה גם בחירת הפריטים שאני מכניסה הביתה. זאת עבודה שלא נגמרת אבל אני נהנית ממנה כל כך!
    IMG_20170714_150759
    התחדשנו בקונסולה חדשה לכניסה
    IMG_20170714_150744
    עוד קיר קיבל טיפול

    IMG_20170319_125226
    איקאה האק- שדרוג שידה פשוטה
  7. להיות שנה בבית היה מספק מכל כך הרבה בחינות אבל אין ספק שקריירה וויז- לא התקדמתי לשום מקום. לקום בבוקר לעבודה, להתאפר, להתלבש, ללכת למשרד… וואו, קצת התגעגעתי! ובעיקר לתחושה של הפעלת המוח- במסגרת טפשת ההריון כבר נראה ששכחתי להשתמש בו- אתגרים מעניינים, התפתחות מקצועית, כיוונים חדשים. כל זאת ועוד, חזרתי רק עכשיו ואני מלאת מוטיבציה להמשך! אז תודה שיש לי את המקצוע הרב גוני שלי שמאפשר לי לשנות ולהתחדש וגם לקבל המון סיפוקIMG_20170225_121337 
  8. רבות כבר סופר בפוסטים קודמים ובטוח עוד יסופר בעתיד על אהבתנו לטיולים. אז השנה, למרות שהיינו עם תינוק מתחילתה, טיילנו המון. צפון, דרום, קרוב ורחוק. בשבתות בחגים ומתי שרק אפשר. כל כך פשוט, כל כך מתבקש, כל כך מגבש ומשפחתי ופשוט כיף. שרק ימשיך ככה
    IMG_20170410_160912
    פארק הגשרים בנשר

    IMG_20170401_123106
    יער שוהם
  9. מכירים את הספר אלוף בטלות של טום הודג'קינסון? אז מומלץ… קראתי אותו כבר לפני שנים ולאט לאט התחדד בי הצורך לסתם זמן פנאי של בטלות. אז נכון, לא היה לי הרבה כזה אבל בין לבין הצלחתי למצוא קצת זמן לעשות כלום. כן, אני לא מתביישת להודות, זה כיף לעשות כלום. וזה לא כל כך קל כמו שזה נשמע. כי תמיד יש מה לעשות וכשלא עושים אז מרגישים אשמה. אז לעשות כלום ולהרגיש טוב? צ'לנג' אקספטד! ובאותו עניין, גם לקרוא קצת אודות תנועת ההאטה ולנסות להכניס אלמנטים ממנה לחיים שלנו, הצלחתי קצת השנה וכולי תקווה שאצליח עוד בשנה הקרובה!Slow-Food-Movement
  10. אז נכון שזה קצת מוזר להודות על זה ששברתי את האצבע של הזרת בכף הרגל אבל גם על זה אני מודה. כי אני כבר תיכף בת 36 וזה הפעם הראשונה שאני שוברת עצם בגוף, כי גיליתי שיש כל כך הרבה אנשים שנחלצים לעזרתי כשאני צריכה, כי גם הילדים יצאו מגידרם כדי לעזור לי בטירוף וכי הערכתי כל צעד שהצלחתי לעשות בדרך להחלמה. בריאות היא הדבר החשוב ביותר אין ספק והלוואי וגם השנה נצא בנזק מינימלי שכזה מבחינה בריאותית! אמן
    IMG_20170303_124302
    קצת מזעזע אבל לא התאפקתי- רואים את האצבע משמאל, כן, זה לא ככה בדרך כלל…

    זהו, זאת הרשימה שלי. עצם הכתיבה גרמה לי לשהות יותר במצב ההודיה וזה כאמור מומלץ. וגם לחפש את הדברים הטובים בחיים ולהתמקד בהם שזה דבר בעיניי הוא משדרג חיים ולכן אני מנסה ללמד גם את הילדים. ממליצה לשבת כמה דקות בשקט ולערוך רשימה- על דף, בראש- לא חשוב, העיקר להיזכר ולהודות. ואגב לא משנה למי מודים, העיקר הפעולה עצמה.

שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה!

צילום ועוד קצת

ביום ההולדת שלי בשנה שעברה קיבלתי (אחרי שביקשתי) מצלמת פיתוח מיידי. אני חושבת שאני מפנטזת על המוצר הזה מאז שאני ילדה. לצלם ומיד לקבל תמונה ביד! וואו, סיפוק מיידי, אין לתאר!

נתקלתי במצלמה הזו כבר לפני כמה שנים וחלמתי עליה… אז בסוף, אחרי שביקשתי יפה, גם קיבלתי אותה ליום ההולדת. הרעיון הוא שמטעינים אותה בפילם מתאים, בכל פילם יש 10 תמונות. מצלמים, והופ! יוצאת תמונה! מגניב נכון? אז צריך כל פעם לקנות עוד פילם, שזה ההוצאה האמיתית כי המצלמה עצמה לא כזאת יקרה…

הנה היפה שלי:

IMG_20170813_173645

כמה דברים שהבנתי מאז:

  1. אמנם המצלמה זה רעיון יפה אבל לזכור לקחת אותה או לזכור לצלם בה– זאת החוכמה האמיתית!
  2. צריך למצוא את האיזון בין קמצנות– כי הפילם לא זול (אני קונה באליאקספרס וזה לא מאוד יקר אבל עדיין לא זול), לבין בזבוז בלצלם שטויות. זה לא כמו בנייד שאנחנו מצלמים בלי הגבלה, אז צריך לתכנן מה נצלם, לבקש מהאובייקטים לא לזוז, לשים לב לתאורה וכו'… בקיצור- לא ספונטני. אז שוב- איזון!
  3. כמות המוצרים שמתחשק לקנות בשביל המצלמה (אתם מבינים, קניתם לעצמכם מתנה ועכשיו המתנה דורשת מתנות לעצמה!) כמו כל מיני גאדג'טים מגניבים- היא אינסופית. לדוגמא- תיק נשיאה ושמירה על המצלמה (חשוב!), עדשה לצילום סלפי (נחוץ!), עדשות בצבעים שונים לפילטר (מגניב!), אלבום תמונות בגודל המתאים (מדליק!),  מסגרות בגודל המתאים (שימושי!) , מדבקות למסגרות בגודל המתאים (טוב, קצת פחות הכרחי…). הכל בצבעים ודוגמאות מהממים שבא לקנות עוד ועוד. באמת בלי סוף…
  4. לפעמים זה ממש מציל אותי! כמו שמבקשים תמונה משפחתית לגן, או תמונת פורטרט למשהו- אז לא צריך לרוץ לפתח ואפשר לצלם במקום.
  5. זאת מזכרת נפלאה לאורחים. קרה כבר שחברים או משפחה באו לבקר, צילמנו תמונה מגניבה ונתנו להם אותה. סבים וסבתות מתים על זה (כמובן) אבל לא רק, תמיד כיף לקבל מזכרת שאפשר להחזיק ביד ולא רק לראות בנייד. ואם מדביקים את זה לכרטיס ברכה, בכלל שיחקנו אותה!

והנה היפה שלי עם חלק מהאקססוריז שפינקתי אותה בהם:

IMG_20170813_173801

המצלמה בתוך התיק החום (נכון יפה?) זה תיק סופר מגניב כי אפשר לצלם מבלי להוציא אותה מהתיק ויש גם כיס קטן מאחורה וכיסים אצלי זה אהבה גדולה… יש גם חבילת פילם, מדבקות, עדשת סלפי ואלבום תמונות (בזהב, אלא מה?). כל האקססוריז הוזמנו מאליאקספרס.

הנה כמה תמונות שצילמתי ועפרון לקנה מידה

IMG_20170813_173909

האיכות לא מדהימה אבל זה חלק מהקסם…

יש המון סרטונים ביוטיוב שמסבירים איך להשתמש ומה לעשות עם המצלמה והאקססוריז אבל התפעול הוא די פשוט וקל. נו, שכנעתי אתכם?? זה כדאי!

מה עניינים חוץ מזה?

אנחנו ממשיכים לשרוד את אוגוסט… במסגרת המאמץ אני מנסה לפנק את עצמי בארוחות שוות וטעימות שארגיש מושקעת ולא רק שוקעת… זה צריך להיות מהיר, בריא, לא משמין והכי חשוב- טעים. אז הכנתי את הסלט היווני המעולה של פתיתים. תקשיבו, וואו! התוצאה עולה על סך חלקיה, כל ביס בצבע!

IMG_20170810_132913

ממש מומלץ! בכלל, אני סוגדת לבלוג הזה שבהרבה כישרון מצליח לדייק במתכונים ולהמציא מתכונים סופר מקוריים. לדוגמא- סלט בורגול עם מיץ גזר (להיט!), מרק מיסו מצויין, מרקים מקופסאות שימורים (מפתיע כמה שזה מוצלח!) ועוד ועוד. אגב, יש לבלוג כמה בלוגי-המשך קטנים שממוקדים בטיולים שעשה הכותב בעולם-  מעניין ביותר.

ולסיום-

ללכת לים אחה"צ במקום בבוקר- זה להיט! אין חשש מהשמש הקופחת שזה הרבה, אצלנו תמיד מישהו נשרף… לא חם כל כך והשקיעה בים… מושלם!

זה חוף הבית שלנו- פלמחים

IMG_20170812_194327

ובדרך הביתה הבכור רואה את הבניין הזה מהאוטו (קצת מטושטש ומלוכלך, תסלחו לי…)

IMG_20170812_200912

ואז הוא אומר לנו- נכון שהבניין עם האדים זה הבניין שמתחממים בו? חה חה חה! ילד מצחיק וחכם שלי!

המשך הישרדות נעים!