וואו, כמה זמן לא כתבתי

להלן רשימת התירוצים:

אוגוסט

כביסה

מליון תמונות- ממה מתחילים?

אז כדי לא לפספס, נחזור אחורה בזמן לחופש הגדול (רק בדמיון, לא להיבהל). במקום לצאת לעוד חופשה קונבנציונלית (כי כאלה אנחנו, נון-קונפורמיסטים) החלטנו, בפעם לראשונה, לעשות חילופי בתים.

משפחה חמודה תבוא להתגורר אצלנו ברחובות (למה להם? לא ברור…) ואנחנו נתגורר אצלם בקיבוץ נווה איתן. אתם בטח תוהים איפה זה…  יפה, זה בעמק המעיינות. נכון נשמע פסטורלי? מדמיינים את עמק המומינים? רגוע ושליו? אז כזה, רק בחום גיהינום.

אז ארזנו את עצמנו, השתדלנו להשאיר בית מסודר ונעים והצפנו לאזור בית שאן.

הגענו, התמקמנו, הזענו ומה אז? אז הבנו שאם לא יהיו פה כמה מעיינות מהר מהר נהפוך לפיתה. וככה יצא, שבמשך שבוע שלם קמנו בבוקר ויצאנו לצוד מעיינות. הסברנו לילדים שהמעיינות הם קטנים ונסתרים, אין דרך מסודרת, צריך קצת לנחש, לגשש, לסמוך על האינטואיציה כדי למצוא מעיין שכזה. ואם מצאנו? או, עכשיו מתחיל הכיף. הילדים קופצים למים ברעש וצלצולים. צורחים כי קר להם וכי כיף להם, רוצים לצאת ואז שוב להיכנס, לא רוצים לצאת בכלל עד שהם הופכים לדגים. אבא אורי משתף פעולה, זורק אותם לכל עבר, גבוה במים, משחק בהשפרצות ובאופן כללי נהנה כמעט כמוהם. תינוקי קטני מזיע בחוץ, מתפלש באדמה הבוצית, נכנס לטבילה במים ונהנה מאוד ואז יוצא ונרדם מאושר. ואמא מורן? מתרוצצת בחוץ, כן, אני ממש רוצה להיכנס! רק שנייה אני מארגנת, הנה אני באה, טובלת בוהן במים, וואה!!! זה קפוא! כן, כן, כבר נכנסת רק קצת מתרגלת… ועוד ועוד. בסוף נכנסת, קצת נחרדת (מהדגים במים- כן חמודים זה בסך הכל דגים קטנטנים, אהההה! משהו נגע בי!! יוצאת בהיסטריה) קצת נגעלת מהבוץ והלכלוך אבל הכי- נדהמת מהיופי. מעיינות באמצע אוגוסט- אתם הדבר!

להלן קצת תמונות (טוב, הרבה…) מכל מיני מעיינות שונים. אגב, באינסטגרם שלי יש את שמות המעיינות ככה שניתן למצוא בוויז כתוב ליד כל תמונת מעיין!

.

 

 

 

 

לאור הפיכתנו לטובלים רשמיים להלן מסקנותיי בהשוואה בין בריכה למעיין:

בבריכה המים צלולים ולכן ניתן לראות אם יש דגים, ולא, אין אף פעם דגים (לדיון נכנסים גם ראשנים, אצות, בוץ ומיני דברים בלתי מזוהים)

לבריכה ניתן להיכנס ולצאת בצורה פשוטה ועצמאית. בלי לטפס על אבן, ליפול על סלע או להשתכשך בבוץ

ליד הבריכה יימצא צל. באופן מסודר. ודשא. וכסאות. באופן מסודר כבר אמרתי?

בבריכה יש מציל!

אתה הולך לבריכה בידיעה שהיא תהיה שם. היא לא התייבשה פתאום, לא מצאת אותה, נתקע לך האוטו על השביל הלא מסודר בדרך אליה

אז למה בכל זאת מעיין?

וואו, זאת חוויה אחרת לגמרי!

במעיין אין כלור, יש מים כל כך נעימים. לפעמים הם צלולים, לפעמים עכורים אבל תמיד הרבה יותר נעימים הבריכה. אתה יכול להישאר עוד ועוד במים ולא נורא אם תבלע קצת מים בזמן ההשתוללות וכשתצא לא תריח את הריח הזה מהגוף שלך (כלור לא יורד גם במקלחת!)

במעיין יש הרפתקה! נמצא את המעיין? יהיו שם עוד אנשים? הוא יהיה עמוק? נקי? מוצל? נעים? מליון שאלות שמכניסות עניין ודרמה! מה יותר כיף מלצאת לטיול שאתה לא יודע איך ייגמר, קצת עניין בחיים!

ולסיום- ההרגשה הזו של טבילה. היא מזככת. אתה מתחבר לטבע וזה כל כך נעים וטבעי. הילדים השתוללו מהנאה. הם פחדו להיכנס, קפאו מהזרמים הקרים, התחממו בשמש וגם סתם ככה צפו להם בהנאה גמורה מסתכלים על כל החיים האלו שיש במקום בו יש מים. עצים, בעלי חיים, שמיים.

עוד דברים שעשינו בסביבה-

כחובבי טיולי לילה כמו בפוסט הזה ביקרנו בגן גורו בשעה מאוחרת יחסית. הגענו בשש והעברנו שעתיים בנעימים עד לסגירת הגן בשעה שמונה. היה נעים, לא עמוס ומעניין גם

והיה גם ביקור בקיבוץ ה-הו כה מטופח ונעים- שדה אליהו. ביקרנו את חברה שלי חני, למדנו יחד באוניברסיטה. זה היה כל כך מזמן שמאז התרחבנו לעוד שני מבוגרים (הבעלים) ועוד שמונה (!) ילדים. זה היה ממש מפגש פסגה בו סגרנו פערים (אנחנו) וטעמנו קצת מחיי הקיבוץ כולל הצגה לילדים (היה היסטרי!), ביקור בבריכה ושתי ארוחות בחדר האוכל!

החיים בקיבוץ נראים ממש מפתים! אולי לא מושלמים אבל בהחלט עושה חשק!
היה כיף ממש חנצ', תודה!

ולסיום, אכלנו ארוחת ערב במסעדת שף ממש טובה באזור בשם אילו'ש ברמת צבי, היה יאמי…

חזרנו הביתה אחרי שבוע שלם של חופשה משותפת לעוד כמה ימים של חופש בלתי נגמר…

אבל גם זה נגמר ובקרוב מאוד (אני מקווה) פוסט בעניין זה!

יאיי ספטמבר! עוד שנייה שוב חופש! חחח…

נשיקות!