מלידה, ובדם. זה כבר לא ישתנה גם אם היו שנים שניסיתי לברוח מזה וממנה. אמנם אני כבר שנים לא גרה בעיר אבל חוזרת אליה (ואל ההורים) די הרבה. היו פה הרבה פוסטים על מקומות שכדאי לבקר בירושלים. אחד מהם זה גן החיות התנ"כי. אמנם אני לא חובבת גדולה של חיות בכלובים אבל איכשהו שם זה יותר נבלע לי. החיות נראות מטופלות, אזורי המחיה נראים מותtnho ובגדול נראה שמפנקים אותם. ההורים שלי גרים ממש קרוב ואנחנו מרבים לבקר שם.
כבר זמן מה שיש שמועות על פתיחת אקווריום בגן החיות. ואכן, המקום נפתח. מביקור זריז באתר הבנתי שצריך להזמין מקומות מראש. הרבה מראש… וכל פעם שהסתכלתי- לא היו מקומות פנויים בזמנים שנוחים לנו. עד שקרה נס. בת דודתי האהובה הציעה לי שנלך יחד. היא כבר מצאה כרטיסים למרבה ההפתעה. מיהרתי להיכנס לאתר והופ!- קניתי את 4 הכרטיסים האחרונים! יש!!
וככה מצאנו את עצמנו נוסעים לשם בבוקר שמשי. המקום שייך לגן החיות אבל לא במרחק הליכה ממנו. נכנסים לחנייה וממשיכים ישר כמה דקות. תקשיבו, וואו.
מושקע, מעניין, לימודי וחוויתי. אצלנו הילדים (ואני!) התלהבו פלוס פלוס. גם הסיור הנלווה המודרך ע"י מדריכה מקסימה היה מעשיר ואיכותי.
הנה כמה תמונות-
ג'ון ג'ון מגלה את סוד המצולותעוקבים אחרי הכריש (הפיצי! היחיד! בינתיים…)אנושי, אנושי מדי… (או שפשוט ראיתי יותר מדי "נמו")סוגי מדוזות. מאחורי הזכוכית הן פתאום נראות מעניינות ויפותעוד מדוזה. היא פצפונת! ונראית כמו תכשיטבוהים בשקט הזהומתפנניםוכמו בגן החיות התנ"כי גם כאן יש גומחות שניתן לזחול לתוכן ולהרגיש מבפנים. הילדים משתגעים על זה!זאת התמונה היחידה שלא אני צילמתי אלא אתי בתדודה האהובה שלי. רואים שהיא יותר מוכשרת. ואני גם צריכה להחליף טלפון דחוף. ויפה שעה אחת קודם…מלא מלא נמו קטנים. הם מקסימים!
התמונה האחרונה צולמה בחוץ. המקום בגדול סגור וחשוך- קחו בחשבון. זה מעצים את תחושת המסתורין… בחוץ יש מדשאה גדולה ונעימה ומורדות של דשא להוציא אנרגיה ולהתגלגל. יש גם בריכת דגי קוי כמיטב המסורת במקומות מסוג זה. ואת הפסל המהמם הזה של סוס ים- אחת החיות האהובות עליי. אז אפשר לעשות פיקניק קטן לפני או אחרי החוויה.
מדצמבר אני יושבת על הילדים. נו, למה אתם רוצים להתחפש? התשובות נעות בין המצאות הזויות (למכונית מירוץ!) לבין שינוי דעתם כל שתי דקות.
הסברתי, הדגמתי, הפצרתי- אם אתם רוצים שאזמין לכם צריך לבחור עכשיו! ללא הועיל. הילדים לא היו בעניין של לבחור, והזמן עבר…
כמה שבועות לפני- כבר מאוחר מדי להזמין מחו"ל- ולאחר אינסוף חיפושים באתרי תחפושות, התחילה להתגבש החלטה.
צ'וצ'ו רצה לשחזר הצלחה וחלום- להתחפש שוב לאסטרונאוט (אולי בהשפעת יום ההולדת שלו). אוקיי, סביר. את רוב התחפושת יש, נצטרך ליצור רק את בלוני החמצן שעל הגב.
אבל קיקי החליט לאתגר אותי וממש ממש ממש רצה עכביש. אהההמממ… טוב, נחפש. אז אקצר לכם- אין לקנות תחפושות עכביש מוכנות. האם אאכזב את המרכזי שלי? לעולם לא! יצאתי להרפתקה. ראיתי איזה הדרכה (בספרדית!) בפינטרסט, עליה הסתמכתי. רק מה, את החומר ממנו מכינים את רגלי העכביש- אין להשיג בארץ. לך תמציא את הגלגל. אורי אמר לי- עזבי את זה, אל תדאגי, זה יבוא לך. אמר וצדק. ההארה לא איחרה לבוא, צמר שחור בעובי משוגע ובתוכו מושחל חוט נחושת עבה אך גמיש מטמבוריה ומלופף בחוט תיל דק ו- וואלה! אחרי כמה שעות עבודה, היה לנו את זה!
לא עפה על עצמי בד"כ אבל זה יצא מטורף וגרר התפעלות של ילד העכביש עצמו וכל מי שראה אותו.
את בייבי גון פינקתי בתחפושת המסורתית שעברה כבר מאח לאח ועכשיו לעוד אח- הקוריצה המתוקה.
אז קדימה- תמונות!
נתחיל עם איש החלל המתוק
"אמא תראי, אני לוחץ על הכפתור!"
עם משלוח המנות על חלל
העכבישון המתוקון
ולסיום התרנגול יפת כרבולת
וכמובן שהיה גם אפטר פורים. שם כבר התחפושות היו יותר קז'ואליות…
זה התחיל בביקורת של צ'וצ'ו האמיץ אצל רופא השיניים (זה התור שהיה פנוי! בפורים!) והמשיך בפלסטוש כמובן
המבט הקריפי…נינג'ה ודינוזאור נהנים משוקו ומאפה בשמש החמימהבביקור אצל רופא השיניים (והוא היה גיבור!)
וזהו להפעם!
כבר התרעתי ששנה הבאה כל התחפושות קנויות. מעניין כמה זמן ייקח לי לשנות את דעתי הפעם…
ליצור הזה, הנפלא. שהפך לילד כל כך מיוחד. הוא כמו קופסת פלאים. נוצצת מבחוץ, אתה חושב- וואו, איזו קופסא יפה! אבל אז פותחים ורואים הפתעה יותר יפה בפנים, ממשיכים ופותחים, ומגלים הפתעה עוד יותר יפה בפנים וככה הלאה.
והוא אח כזה טוב, אחיו הצעירים מעריצים אותו והוא נדיב אליהם (לרוב…).
אז רצינו לחגוג לו ככה שהוא באמת יהנה. אתם יודעים, כשהם פיצים אנחנו חוגגים להם בעיקר בשביל לציין לעצמנו שהם גדלו. ואז הם קצת גדלים ואנחנו חוגגים להם כמו שאנחנו חושבים שצריך וכדאי ועכשיו רציתי ממש להתחבר לראש שלו ולחגוג לו כמו שהוא רוצה, כמו שהוא היה בוחר לחגוג- רק בהפתעה!
אז זה התחיל במסורת שכבר התקבעה (אני אוהבת מסורות משפחתיות!). מכינים עוגה, בלונים ומתנות בלילה מראש ומשתדלים להתעורר קודם ולחגוג. אז כמובן שלא התעוררנו לפניו (אוף, הוא מתעורר ממש מוקדם!) אבל כששמענו אותו מתפעל ממה שהכנו ערב קודם, קפצנו מהמיטה וקמנו לחגוג ביחד.
(כאן אני חייבת להכניס סיפור לא פשוט, זהירות- טריגר טרגדיה בעוגה. ניסיתי להכין לאסטרונאוט החובב שלי עוגת חלל כמו של שירה. זה היה נראה לי כמו עבודה קצת ארוכה אבל לא קשה או מסובכת מדי. הצלחתי להכין כדורים צבעוניים יפים, הצלחתי להכין בלילת שוקולד טעימה. הכל דפק כמו שעון. רק שאצלי אין דבר כזה שהכל עובר חלק. תמידדדדד בזמן אמת משהו מתפקשש. ואכן, לא איכזבתי. משום מה לא חישבתי נכון שעם בלילה של עוגה בינונית ועוד מסה של כדורים *לא* כדאי להשתמש בתבנית הקטנה יותר. וכך, הבלילה גלשה לה, העוגה לא נאפתה מספיק באמצע, קרסה לתוך עצמה ובמקום חלל יצא לי חור שחור. מילא היה יוצא טעים, רק שילד יום ההולדת המנומס שלי אמר- אמא, לא בא לי, אבל אני לא רוצה להעליב אותך… כמובן שבאותו הרגע היא נארזה ונשלחה לעבודה של אורי. במשרד אוכלים הכל. וזהו. הבטחתי חגיגית לעצמי ולכל מי שהיה מוכן לשמוע שאני לא נכנסת יותר להרפתקאות האלה. מעכשיו, רק עוגות פשוטות בשבילי. מקסימום, מתפרעת קצת בקישוט- כמו שתראו תיכף. זאת אומרת- עד שאני אלמד ממש טוב איך להכין דברים כאלה. זאת אומרת- עד שהילדים יבקשו. זאת אומרת- עד היומולדת הבא… אני פשוט לא לומדת מטעויות!! ואגב- לא, לא טרחתי לצלם את הפיאסקו. אני משתדלת להדחיק כישלונות צורבים, לא לתעד אותם!)
אז באותו בוקר התפרענו כמיטב המסורת בשוקו עם מרשמלונים, בלוני הליום, עוגה ועוד קצת ממתקים. היו גם מתנות מכו-לם. וטקס פתיחת מתנות.
החגיגה המשיכה שביום שישי ילד היומולדת היה צריך להביא לכיתה עוגת יומולדת. הפעם לא הגזמתי והלכתי על עוגה צנועה
טוב, אולי קצת נסחפתי בקישוט… אפילו המורה אמרה שהבאנו עוגת חתונה! אבל מ'כפת לי. הצ'וצ'ו שמח והילדים בכיתה חיסלו אותה! אחד מהם אפילו אמר לו- "אמא שלך ממש שפית!"- יסססססס! הנה לך עוגת חלל מרגיזה!
ביום שבת כבר הגיע הזמן להפתעה הגדולה. התעוררנו וזללנו פנקייקים לפי בקשת ילד היומולדת. אחרי התארגנות זריזה ונסיעה שכללה רמזים שונים לאן נוסעים (עם הצלחה חלקית בניחושים) הגענו לפלייבוקס. האסטרונאוט שלי עמד להתעופף.
אם זה נראה שהוא קצת בלחץ, אז אכן, הוא נכנס ללחץ. ואפילו התחרט לרגעים. אבל צוות המדריכים המיומן והכל כך נחמד שיש שם הצליחו לשכנע אותו. והוא היה המאושר באדם.
אז לובשים סרבל וקסדה (הוא פונק בקסדת מדריכים!)
והפרצופון הזה לא חשב פעמיים כמובן. הסתער על המשימה ברוח קרב ונחישות.
מחכים בנימוס לתורם…תיכף תיכף נכנסים לאקווריום
והנה הוא עף!! וואו, איזה חוויה מדהימה. יש לי תחושה שהתרגשתי יותר מהם
בסוף גם מקבלים תעודה!
והמתוקי הזה שהסתכל על אחיו בהערצה והשתאות!… הם ממש פלא בעיניו, ההצגה הכי טובה בעיר! הוא יכול להתבונן בהם שעות.
אח"כ המשכנו לקצת קפיצות בטרנד טרמפולינות הנוכחי
אולי לא בחרתי לעצמי בגרביים הכי מתאימות לאירוע…
סורי על התמונות המטושטשות… אני באמת צריכה כבר להתקדם למצלמה יותר מצ'וכללת
וככה נגמר לו היום הארוך, מעייף ומרגש הזה. תמו חגיגות יום ההולדת. מי הבא בתור?…
מגיע דצמבר ומביא איתו את כל הנ"ל ובראשם- מסיבות חנוכה
אני יודעת שיש הרבה הורים שמתלוננים על המסיבות בגנים/ בתי הספר. אבל אני אוהבת את המסיבות ומחכה להם. לראות את הכוכב שלי משתתף ורוקד, או מתבייש ונצמד אליי. בכל מקרה זה 100% תשומת לב שמופנית אליו וזמן איכות שכולו שלנו (אני גם אוהבת את הקישוטים, מתרגשת מהשירים ומחכה בסקרנות למתנות- אבל אל תגלו…)
זה התחיל במסיבה של הברווזון המרכזי שלי
שכללה כמיטב המסורת ריקודים, שירים, תפאורה ושלל ריקוויזיטים מתחת לכיסאות הילדים. היא נגמרה בסופגנייה כמובן
זה המשיך במסיבה לבונבון הצעיר, שם היו בעיקר הורים ששרו, ישבו על הרצפה וניסו להלהיב את הפצפונים בפנסים בחושך, גם שם זה נגמר בסופגנייה
ולבסוף המסיבה לבכור, לראשונה בבית הספר, בלי שירים והופעות אלא עם יצירה משותפת- נחמד! נחשו איך זה נגמר…
בבית היו גם 2 הדלקות נר חגיגיות, אחת עם חברים שכללה הרבה כיבוד, המון חנוכיות וכמובן- סופגניות (הפעם הום מייד ואפויות!)
ועוד הדלקת נר אחת עם המשפחה שכללה שוב- המוןןןן כיבוד ו…. גם סופגניות כמובן אבל את מקום הכבוד תפסו הפעם- הספינג'!
וכמו שניתן לראות בתמונות, אנחנו בעד פלורליזם. גם נרות וגם מנורות. גם חנוכייה וגם עץ חג המולד, גם כריסמס וגם חנוכה. חנוכריסמיס!
אחרי ההצלחה חסרת התקדים של הפוסט הזה על ספרי ילדים החלטתי לעשות את הבלתי ייעשה- לשחזר את ההצלחה עם ספרי מבוגרים.
מי שמכיר אותי יודע עד כמה הדבר בלתי אפשרי. אני מסוג האנשים שבכל תעודה שלהם בבי"ס היה כתוב- "מורן ממש תולעת ספרים"… ספרים זו אהבה אמיתית, חזקה, שיש לה תקופות של יותר ופחות אבל ספר חדש תמיד ירגש אותי, סיפור טוב תמיד יסעיר אותי וכבר קרה ולא פעם אחת שכל כך נשאבתי לספר שלא יכולתי להניח אותו מהיד וסיימתי אותו ביום אחד. כן כן, אני קוראת ממש מהר, אל תקנאו בי, זה מבאס… במיוחד כשנתקלים בספר מעולה ורוצים למשוך עוד קצת את ההנאה, אני ממש עושה לעצמי דיאטת קריאה ומקציבה לא יותר מפרק או שניים…
אז לבחור כמה ספרים בודדים ולהמליץ עליהם?? בלתי אפשרי בעליל! קראתי אלפי ספרים, מאות מתוכם אהבתי ועשרות אהבתי בטירוף. איך אפשר לבחור??
טוב, אז החלטתי שאבחר באופן כמעט אקראי- רק ממה שיש לי בבית, רק אחד מכל ז'אנר (החלוקה לז'אנרים כפי שתראו בהמשך היא שרירותית ופרי המצאתי…) ובמחשבה שיגיעו עוד פוסטים בנושא ואוכל להמליץ על עוד ספרים. אלמלא התנאי האחרון לא הייתי מצליחה. התחושה שאולי ספר אחד ייעלב לי לא הייתה נותנת לי מנוח. אני מייחסת לכל ספר חשיבות ומשמעות. המשפט שרץ אצלנו בבית הוא- "ספר הוא חבר" ואני ממש אוהבת את זה. גם ברמה הפיזית- נשמור עליהם ככל האפשר וגם ברמה המנטלית- נכבד את היוצר ואת היצירה.
אז מתחילים?
כמו בכל אמנות, גם בספרים יש דברים יותר קלילים ויש יותר כבדים. נוטים לייחס לספרים קלילים חוסר חשיבות סטייל פולפ פיקשן. לפעמים זה נכון אבל לא במקרה הבא. הספר "האוהל האדום" של אניטה דיאמנט הוא ספר קראתי עשרות פעמים (באמת!). אני מוצאת את עצמי חוזרת אליו כשאני רוצה להתחבר לאישה שבי, הקדמונית, האינטואיטיבית, האימהית. אמא אדמה כזו. הספר פתח לי צוהר לעולם המסתורי של הכוח הנשי. זה שבא מבפנים ומצליח בשקט להזיז את העולם.
מהקל אל הכבד.
הספר הבא הוא קלאסיקה אמיתית. "והיום איננו כלה" של צ'ינגיס אייטמטוב הרוסי.
כשאני קוראת ספר טוב הוא משפיע עליי גופנית. בכי, צחוק ועוד תופעות זה משהו שקורה לי בשגרה בזמן קריאה. קרה לי גם כמה פעמים שממש חליתי אחרי ספר קשה ופעם אחת אפילו הקאתי! ולא בגלל תיאורים מזעזעים אלא עקב הזדהות עם דמות שמאוד סבלה…
הספר הבא הציף אצלי כל כך הרבה רגשות, באקסטרים. אם אני אספר לכם על מה העלילה אתם לא תבינו מה אני רוצה מכם (גמל? סיביר? רכבות? ג'ינג'יס חאן?) ואיך אפשר להתחבר לכזה סיפור. אבל כאן בדיוק טמון הקסם. בכתיבה. והיא כל כך טובה, היא משובחת. מאסטר פיס
אז היה קל, כבד ועכשיו נעבור למוזר. טוב, לא כל כך מוזר, בכל זאת. מדובר באחד הסופרים המוכרים ביותר בעולם. אבל לא בטוח שהקורא הממוצע הישראלי מכיר אותו. מדובר בסופר היפני הרוקי מורקמי. נתקלתי בו כבר די מזמן כשהמליצו לי על הספר שלו- "קורות הציפור המכאנית" (שגם הוא מצויין!). כשנתקלתי בצמד הספרים הזה שהוא למעשה שלושה כרכים הסתקרנתי. זה לא בדיוק ספרות בדיונית אבל כן משהו פנטסטי. משהו שבמחשבה רגילה יישמע מוזר אבל כשאתה קורא זה מרגיש נורמלי ואפילו הגיוני. ומרתק, וואו כמה מרתק. צילמתי את הספרים מהצד כדי שתראו כמה הם עבים. לא דגדג לי. זה היה כל כך מעניין וסוחף שזה נגמע תוך כמה ימים.
העלילה היא משהו בין רומן בלשי למותחן רומנטי. יש בו מהכל, וכיאה לסופר ממוצא יפני- הכל בדיוק מושלם, מינימליסטי (קצת מצחיק בהתחשב בעובי הספרים) ואלגנטי. יש סיפור מרכזי עם שתי דמויות מעולמות שונים ועוד עלילות משנה אינספור כשבסוף הכל מתחבר בתיאום מושלם. מרתק כבר אמרתי?
הספר הבא הוא לא בדיוק המלצה על ספר אלא יותר התאהבות בסופר. כשקראתי את הספר הראשון שלי של המינגויי ("למי צלצלו הפעמונים", דווקא לא מופיע בצילום) הרגשתי שאני נכנסת לראש של גבר. הוא היה רגיש, קצת מופנם, חכם מאוד ומתחשב. התאהבתי. ואז קראתי עוד ספר ועוד אחד. זה הסיפור הקלאסי על התאהבות בגבר הנוגה, הקשוח אבל רגיש, שסוחב את כובד העולם על כתפיו ואת רק רוצה לחבק אותו ולנחם אותו. אבל זה גם יותר מזה. הספרים כתובים במן רזון של מילים שנותן לקורא את הקרדיט להבין מבין השורות. הוא מאמין שהקורא שלו חכם וזה מחמיא. אז אני ממליצה בחום על כל הספרים שלו אך שומרת אמונים בעיקר לראשון שלי – "למי צלצלו הפעמונים". נוגע ורגיש, בועט בבטן, בעיקר אחר.
אלזה מורנטה היא סופרת איטלקייה. אחד הספרים שהכי השפיעו עליי הוא שלה- "אלה תולדות". גם כשאני סתם נזכרת בספר הזה עולות לי דמעות, כן, זה עד כדי כך כואב. אז חשבתי שזה הארד קור מדי להמליץ עליו בפוסט המלצות נחמדוש. לזה תהיה דרושה הכנה נפשית. אז בינתיים רציתי להמליץ על ספר אחר שלה שהוא טוב לא פחות, גם מרגש אבל גם שמח ואפילו קצת מצחיק. "האי של ארתורו" מספר על נער מקסים שאי אפשר שלא להתאהב בו. במקום בו אני נמצאת כיום אני יכולה להזדהות גם בתור נערה וגם בתור אמא. אין הרבה ספרים שכתובים כל כך טוב על התקופה הזו- הנערות- מבלי להיות ילדותיים או לחילופין מוסרניים. ארתורו פשוט כתוב בגובה עיניים וזה סוד הקסם שלו. הוא נכתב די מזמן אבל מרגיש כאילו נכתב אתמול. התבגרות מסובכת בכל תקופה, נכון?…
התחלתי במשהו יחסית קליל ואסיים במשהו ממש קליל- שלא תחשבו שכל מה שאני קוראת הוא ברומו של עולם! אז הספר הבא הוא של מאיר שלו- סופר רציני לכל הדעות. על ספרי הילדים שלו כבר המלצתי בפוסט ההוא אבל כמובן שיש לו המון ספרי מבוגרים רציניים איכותיים וטובים. על זה לא נדבר היום אלא על ספר חדש יחסית שהוא הוציא שמתמקד בגינה שלו. לא רומן שמתרחש בגינה, לא גינה שהיא תפאורה לסיפור כלשהו, לא. הסיפור הוא על הגינה, גננות, צמחים וחיות בגינה. וזה פשוט מעניין ומצחיק וחמוד ולא תרצו שהוא ייגמר. מומלץ לגננים ולאוהבי גינון אבל לא רק. אני למשל ביתו של יהודה בעל האצבעות הירוקות שמצליח לגדל כל דבר בכל מקום אך בעלת רקורד די עלוב שלא לומר מזעזע של רצח צמחים סדרתי. והספר נתן לי השראה. לקנות עוד צמחים! (שגם הם כבר גוועו אבל אני לא מתייאשת!). זה נקרא- "גינת בר" והוא מתנה מעולה לאוהבי הגידולים למיניהם.
זהו לבינתיים. מקווה שהצלחתי למצוא מגוון של ספרים ושכל אחד יוכל למצוא משהו שידבר אליו. אליי כל הספרים מדברים. ממש מדברים! בחנות או בספרייה- הם אומרים לי- קחי אותי! אני מעניין! אני אעשה לך גוד טיים! את לא תתחרטי! ואני רוצה לקחת אותם. את כולם ורק לשבת ולקרוא אבל הזמן לצערי כל כך מוגבל, שאני משתדלת לברור בקפידה. אז תמליצו בתגובות! מה אתם קראתם טוב לאחרונה?
כבר כתבתי בפוסט הקודם שקיקי שלנו חגג חמש והגיע הזמן למסיבה רצינית עם כל החברים בגן.
הוא ביקש יומולדת כדורגל וכדורסל. קיקי ממש אוהב כדורים וגם ממש אלוף בהם. לטובת העניין גויס אבא אורי מדריך הכדורסל להיות המפעיל. הוא בנה מערך אימון מתאים, גייסנו עזרים נחוצים- שערים, מתקן כדורסל ומלאאאא כדורים ויצאנו לדרך
הכנתי ברכה מתאימה (גרפיקה זה לא הצד החזק שלי)
בהתחלה תכננתי להכין עוגת כדורסל כמו שהוא ביקש. אבל אז הוא רצה גם כדורגל. הסברתי לו ששתי עוגות זה מוגזם אז הוא- חכם שכמותו -אמר: תכיני חצי חצי! הממממ… רעיון!
וככה נולדה העוגה הבאה:
חצי ציפוי כתום:
חצי ציפוי לבן:
קישוטים בשוקולד מומס ו-טה דה!
חמוד, לא?
קיקי היה מרוצה!
עוד קצת כיבוד:
וככה השולחן נראה בסוף, קלטתם את הקאפקייקס טניס?!? חחח…
וכמובן בסוף עם ערימת המתנות השוות שהוא קיבל, מאושר עד השמיים!
כמו שכתבתי בפוסט ההודיה הזה אני מנסה לתרגל אושר מה"עכשיו". אז גם אם אין לי משהו גדול כמו טיול או חוויה מיוחדת עדיין החיים יכולים להיות יפים אם נתמקד בדברים הקטנים שעושים לנו טוב, נכון? אז אני מקווה להעלות מדי פעם פוסטים בסגנוןן שיגרמו לי (ולכם) להיזכר בכל הטוב שנמצא סביבנו אם רק נעצור להסתכל.
אז מה היה לנו לאחרונה?
ימי הולדת! יצא שיש לנו יליד ספטמבר (קיקי) יליד אוקטובר (בייבי גון) וילידת נובמבר (אני!). שרשרת אירועים ארוכה… לקיקי רק התחלנו לחגוג- כמסורת המשפחתית, להתעורר בבוקר לעוגה (ושוקו! בשקית!), נרות ובלון
בקרוב נחגוג לו עם חברים, בגן ובצהרון, יש עוד חגיגות לפניו…
לתינוקי חגגנו יומולדת שנה. וואו, לא מאמינה שכבר עברה שנה והבייבי הקטן שלי כל כך גדל! הזמן פשוט טס, נכון?
הוא כזה גוזלון מתוק! כולנו במשפחה התאהבנו בו וזה כזה כיף לראות את אחים שלו הגדולים כל כך נמסים ממנו! הם משתגעים עליו והוא כמובן מעריץ אותם.
וגם סתם אחה"צ בגינה יכול להיות נחמד כשכולם במצברוח טוב ומתנדנדים בנחת (לא מובן מאליו!)
ולפני פיזור- לצ'וצ'ו שלנו נפלה שן ראשונה! זה קרה בביה"ס והמורה המקסימה שלו שכבר הייתה ערוכה למצבים כאלו, הניחה את השן בשקיק קטן עם פתקית הסבר. הוא התרגש מאוד ואנחנו התרגשנו איתו גם. השן המתנדנדת גררה שאלות אודות פיית השיניים- הוא אמר שאין דבר כזה פייה ובטח ההורים הם שקונים את המתנה… כשהוא שאל לדעתי עניתי לו שכל אחד מאמין במה שהוא רוצה. הוא יכול להאמין בפייה והוא יכול גם לא, זאת בחירה שלו…
הוא מאוד התלבט אם להאמין או לא אבל כשהשן סופסוף נפלה הוא החליט שיש פייה והיא אכן תבוא לתת לו מתנה. כנראה הוא הבין שעדיף להאמין ולקבל מתנה מאשר לא…
לרוע המזל השן נפלה ביום שישי. צ'וצ'ו שאל אם בלילה תבוא הפייה ונאלצנו להסביר לו שפיות לא עובדות שישישבת (מטעמי דת או איגוד…). אבל כשהגיע יום ראשון הוא השאיר את השן בתקווה רבה מתחת למיטה. בבוקר הוא אכן גילה מתנה מתחת למיטה! אבל הו לא! זה היה פאזל!
צ'ו'צ'ו התיישב מיד לכתוב לפייה מכתב: לפיה היקרה תודה רבה על הפאזל אבל אני לא אוהב פאזלים מינאי אני אוהב אוטו על שלט תודה
אוקיי, העלילה מסתבכת… אז אמרתי לו להשאיר את המתנה והמכתב מתחת לכרית ואולי אם הפייה תוכל היא תחליף לו… המשך יבוא!
זהו לבינתיים, מה איתכם? מוצאים את האושר בדברים הקטנים? מצליחים לעצור ולהודות עליהם? שתפו, שתפו!
הרבה זמן לא שיתפתי כי הייתי עסוקה בחיים עצמם: עבודה, בית והחיים שבאמצע. כל כך הרבה אנחנו עושים אבל שום דבר חשוב, קצת חבל…
הנה הגיע סוכות ואיתו הרבה חופש לילדים ועל כן- זמן לטיול. הסתיו זה הזמן המושלם ביותר לטיול! לא חם מדי ולא קר מדי והימים עוד ארוכים (יחסית) ואין מקום מושלם יותר בזמן הזה מאשר לצאת אל המדבר.
כמה בראשיתי, קדמוני, רחב ועוצמתי הוא המדבר. גם מי שלא מחבב אותו נשאר מולו חסר מילים. שקיעה או זריחה במדבר- יש דבר שיותר מחבר אותנו לטבע מזה?…
כל ההקדמה הזו אבל תכלס כשהזמנתי את המקום בו ישנו היה קיץ חם ומיוזע ומי חשב על זה בכלל, זה פשוט התאריך היחיד שהיה פנוי… חיחיחי
אז ארזנו את הילדים ונסענו למצדה. ישנו באכסניית אנ"א מצדה שהשם "אכסניה" עושה לה עוול. אמנם לא מפואר אבל תנאים מעולים. אנחנו ממש לא מפונקים ובשבילנו זה היה נהדר. יש בריכה מקסימה (עם נוף למדבר!) וארוחת בוקר (עם נוף למדבר!) ומרפסת נעימה (עם נוף למדבר!) בקיצור, כל מה שצריך.
הכי טוב שזה צמוד לאתר מצדה ככה שבבוקר קמנו באיזי, אכלנו והגענו למצדה לפני ההמונים. לא הייתי שם שנים, תשמעו, המקום אימפריה! עם מוזיאון מגניב, סרטון מעניין ורכבל חדיש. הילדים התעניינו בסיפור ממש! ניסינו לספר באופן יותר מרוכך אבל זה סיפור די קשה. איכשהו, זה זרם…
היה חם אבל הייתה רוח נעימה ויכולנו להסתובב בכיף. לאט לאט הצטרפו המוני תיירים, מסתבר שזה אחד האתרים המבוקשים בארץ, ראינו אנשים מכל העולם!
ואי אפשר בלי קצת פרצופים…
וכל הדבר הזה מוקף בנוף מדברי משגע!
ואחרי כל ההיסטוריה חזרנו להשתכשך ולהתרענן בבריכה
בערב, הייתה פעילות נחמדה של חידות מעץ באכסנייה, הילדים בנו ובנו מגדל לגובה וזה היה ממש מרשים!
כמובן שברגע שהמגדל קרס נרשמה דרמת על אבל הכל נרגע בסוף…
יצאנו להסתובב קצת בטיילת המלונות של עין בוקק. זו הייתה קפיצה קטנה לשנות השמונים. עברו יותר מ-30 שנים וכמעט כלום לא השתנה שם. וואו, מוזר
זה מה שקיקי בחר לקינוח. הפעם זרמתי… הוא ליקק אותה יומיים עד שנכנסנו הביתה והוא התייאש וזרק אותה לפח. ניצחון קטן לי ולרופאת שיניים
החגים נגמרו! חוזרים לשגרה! כמה חיכיתי לה ורציתי שתגיע! אז למה עכשיו אני מתבאסת שאין חופש עוד הרבה זמן?…
ספרים הן אחת האהבות הראשונות שלי. תולעת ספרים היה כינוי נפוץ בשבילי מאז ומתמיד. אפילו הייתה לי אפיזודה של עבודה בחנות ספרים לפני הגיוס- כל היום ישבתי וקראתי- זה היה גן עדן. וכשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה נפגשתי עם ספרי ילדים (במסגרת הרצאה של ביבליותרפיה) שוב, הפעם כמבוגרת וזאת הייתה התאהבות טוטאלית. ללכת לחנות ספרים- זה כמו חנות ממתקים! בא לי כזה וכזה וכזה, ואיזה יפה זה, ואיזה מתוק זה וכזה עוד לא היה לי, בקיצור, אני חוטפת מכל הבא ליד וממש מתקשה להתאפק.
בעוד סטימצקי וצומת ספרים הם כמובן החנויות הראשיות שאני פוגשת, הרי שהממתקים השווים באמת זה החנויות הקטנות והפרטיות- הן ממש אוצר. יש כמה כאלו בסביבתי האהובה עליי היא "מילתא" ברח' יעקב ברחובות. וואו, לונה פארק.
כל ההקדמה הזו בשביל להגיע לדבר האמיתי- פוסט המלצות!
מן הסתם יש לנו המוני ספרי ילדים, את חלקם בוודאי כולם מכירים- קלאסיקות כמו- תירס חם, הבית של יעל, שמוליקיפוד. וגם קלאסיקות חדשות כמו כל ספרי רינת הופר- שבלול בצנצנת, איילת מטיילת, חנן הגנן ספרים חמודים של אמי רובינגר- חתול גדול חתול קטן, פשפש מתלבש, האו עד עשר, יש גם את ספרי טרופותי, מכשפה על מטאטא ועוד..
אבל בפוסט הזה אני רוצה להתרכז בכמה ספרים לאו דווקא מאוד מוכרים, שהילדים שלי (וגם אני…) עפים עליהם לאחרונה. אז נתחיל-
סדרת באר שפע של המאיירת רוטראוט סוזאנה ברנר. ארבעה ספרים לפי העונות. ספר ללא מלל אבל עם איורים מטריפים. הספרים שזורים זה בזה וניתן לראות התפתחות מעונה לעונה וגם בתוך כל ספר רואים את הדמויות עוברות מדף לדף ומתפתחות. מאחורי כל דמות יש סיפור והפרטים בלתי נגמרים. הילדים שלי משוגעים על הספר ואוהבים לגלות בו כל פעם משהו חדש. זה ממש ספר מגיל כלום ועד כל גיל- פשוט קסם. אגב, משיטוטי ברשת גיליתי שיש גם ספרים בלילה ומושלגים ועוד כל מיני, אחכה לתרגום או שפשוט אתייאש ואקפוץ לגרמניה לקנות את המקור!
הספרים כבר מרוטים מרוב קריאה- ככה יודעים מתי ספר מוצלח!
נמשיך בעוד סדרה מוצלחת שבטוח כבר פגשתם מזמן ושכחתם ממנה. את אסטריד לינדגרן כולם מכירים מ"בילבי" (שעוד יופיע בהמשך) אבל היא גם כתבה את הספרים הדוקומנטריים האלו בשיתוף עם הצלמת חנה ריבקין-בריק. למיטב ידיעתי כל הסיפורים נכונים לחלוטין ולחשוב שהילדות האלו בטח היום כבר אימהות או אפילו סבתות! כל ספר מתמקד בסיפור של ילדה אחת, באזור המיוחד בו היא מתגוררת ובמסורות שלהם. הספרים תורגמו ע"י לאה גולדברג ואני שמרתי להם חסד נעורים. הקסם של התרבות הרחוקה והלא מוכרת לא פג וגם הילדים שלי מתעניינים ביותר. הספרים בשחור לבן ואל תתפלאו למצוא ביטויים לא כל כך פולטיקלי קורקטי כיום- זו בכל זאת תקופה אחרת אבל בעיניי זה רק יותר משמר את הקסם הזה… אני אגב הכי אוהבת את אלה קרי הילדה מלפלנד, ברצינות, יש לה אייל משלה!
את הספר הבא פגשנו קודם בסדרה ביוטיוב שהילדים מאוד אהבו- ג'ורג' הסקרן. הם ראו את זה באנגלית, לא יודעת כמה הבינו אבל ממש השתגעו על הקוף החמוד הזה. מצאתי את הספרים האלו שלמעשה הם קובץ סיפורים קצרים על ג'ורג' שמסתבך בכל דבר אפשרי. קראנו אותם אינספור פעמים. הבנים תמיד יבחרו את הספרים האלו לקחת איתם כשנוסעים לאנשהו וצ'וצ'ו אפילו בחר שנתיים רצופות לספר סיפור מהספר בגן במסגרת כוכב נולד שהם עושים בגן לקראת סוף שנה (הוא מספר מקסים, עם כל התיאטרליות, רואים שהוא הבן שלי!). זה מסוג הספרים שנכנסים לחיים באופן כזה שכשחווים איזושהי חוויה בחיים האמיתיים ישר נזכרים בסיפור, כמו למשל, כשהיינו במפעל שוקולד וכל הזמן נזכרנו איך גם ג'ורג' היה במפעל והילדים שאלו אם יש להם שוקולד בננה כמו שג'ורג' הכי אוהב אבל לא היה…!
הזנת כיתוב
בהמשך לסדרת באר שפע, מצאתי משהו בפורמט דומה ישראלי. ספר יחסית חדש של המאיירת המוכרת רחלי שלו. זה מיד הפך להיות הספר שאותו אני נותנת מתנה לכל מי שיש לו יומולדת באותו חודש! גם כאן יש דמויות שעוברות תהליך לאורך הספר. נחמד ביותר לגלות מקומות מוכרים כמו ירושלים, אילת וכאלו. חמוד ומקסים ונאיבי הצורה הכי טובה שיכולה להיות (כזה שמראה כמה טובים החיים יכולים להיות). מקווה שיהיו עוד בסדרה! ובונוס- בסוף יש דפי צביעה חביבים.
הזנת כיתוב
הבא זה ספר שצ'וצ'ו קיבל ליום ההולדת שלו מתנה מחברה שמבינה עניין. אכן, אחד הספרים המצחיקים. קראנו אותו ברצף משהו כמו חודש (!) כתב אותו בי. ג'י, נובאק שהוא בכלל שחקן וגם במקרה יהודי (אין על ההומור שלנו…) לא נעשה לכם ספוילר רק נגיד שהוא יוצא דופן, מצחיק וכייפי. אחד המוצלחים!
הזנת כיתוב
אנחנו חוזרים לאסטריד לינדגרן והקלאסיקה "בילבי" בז'אנר של קומיקס! מצאתי את הספר המתוק הזה בחנות "מילתא" שכבר סיפרתי עליה ולא יכולתי להשאיר אותו שם. כבר מזמן רציתי להכיר לילדים עוד סגנונות של ספרים והנה הזדמנות להכיר להם קומיקס!
הזנת כיתוב
סיפורים קצרצרים ומצחיקים מתוך בועת נוסטלגיה נאיבית. מקסים, כבר אמרתי?
הזנת כיתוב
אמנם אני מגדלת רק בנים אבל העצמה נשית זה דבר שחשוב לי ביותר. גם את הבנים שלנו צריך ללמד שבנות יכולות הכל, בדיוק כמוהם. לשמחתי הם לגמרי יודעים את זה וממש אהבו את הספר הבא שקראנו שוב ושוב ושוב… יש הרבה ספרים שמראים לנו איך זה הקטן הצליח להתגבר ולהצליח כמו גדול אבל הספר הזה מוצלח במיוחד. הוא כל כך נחרש הילדים ממש מצטטים אותו מילה במילה!
הזנת כיתוב
המלצה אחרונה להפעם הוא ספר חדש וטרי. נכתב ע"י גיל חובב שהוא אחד האנשים השנונים ביותר שיש. אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלו שאפילו את ספרי המתכונים שלו הייתי קוראת בשקיקה (גם בלי להכין את המתכונים…) הספר הזה הוא מחוץ לקופסא, צריך לבוא בראש פתוח. יש כאן המון קריצות למבוגרים, לספרים שונים ובכלל למציאות שלנו. אני לא הפסקתי לצחוק כשקראתי אותו לילדים בפעם הראשונה, הילדים לא הבינו מה קרה לי… יש לי הרגשה שזה יהפוך לספר המתנה הקבועה שאני נותנת לימי הולדת…
הזנת כיתוב
אלו ההמלצות להפעם. מה אתם אומרים? חידשתי לכם? תיישמו את ההמלצות?
המלצה אחרונה לקינוח היא מתחום המטבח. אני התחלתי לשתות קפה בגיל 29. כן, כן, עד אז שתיתי תה. גם לא נס קפה, גם לא הפוך, גם לא לאטה. כלום. ואז התחלתי, לאט אבל בטוח. מאוד חלש ועם הרבה סוכר. ולאט לאט זה התאזן, התחלתי להינות מזה, ממש. זה הפך להיות רגע של פינוק! ואני משקיעה בעצמי! אז יש לי מקינטה כבר שנים ואני קונה קפה מגורען בחנות מתמחה ולכן כשנתקלתי בתוצר קפה החדש הזה הייתי חייבת לנסות!
זה נקרא cold brow משמע חליטת קפה. זה קפה שנחלט במים קרים(!) ושותים אותו כקפה קר- הגיוני בקיץ שלנו. יש המון מתכונים ברשת אבל תכלס זה הכי פשוט. להשרות קפה מגורען גס במים קרים 12 שעות במקרר. ולסנן. ועכשיו יש לכם תמצית קפה משובח זמין במקרר. רק להוסיף סוכר, חלב וקרח לטעמכם ו- ואלה! יאמיייי
הזנת כיתוב
עד כאן להפעם… אגב, ראיתם שאפשר להירשם לקבלת מייל כל פעם שיש פוסט חדש? תירשמו! זה כדאי!
לכבודה של השנה החדשה ובהשראת אילת מ- make my day החלטתי לערוך רשימה של דברים להודות עליהם. להיות במצב של הודיה זה דבר מאוד לא שכיח לצערי. רובנו רוב הזמן עסוקים בלחשוב על "מה עוד צריך". מה הדבר הבא שנעשה, מה החפץ הבא שנרכוש, לאן עוד נתכנן חופשה, איזה עוד מטלות עלינו להספיק.
פחות מדי חושבים על מה שכבר יש לנו. כמה הספקנו, מה כבר יש לנו, איפה כבר היינו. להנות מהקיים, להוקיר תודה על כל מה שיש לנו. אני מתכוונת ממש להיות במצב נפשי של עכשיו. אני נהנית ממה שסביבי כרגע, מודה על כל מה שיש. הרי, אם נעשה רשימה, נראה שיש לנו כל כך הרבה. אפשר לקרוא לזה חשבון נפש, מיינדפולנס, זן, מדיטציה, הו'אופונופונו, נחמן מאומן. מבחינתי הכל קשור לתודעה שלנו שרוצה להיות בטוב, רגועה ושלווה. ואנחנו מילדות הרגלנו אותה לחשוב "מה עוד צריך".
זה יכול להימשך לפוסט פילוסופי על תמצית קיומנו אבל אני רוצה להיות יותר מעשית אז נעבור לרשימה- 10 דברים שאני מודה עליהם השנה:
לפני כמעט שנה נולד בני השלישי. ילד שלישי זה משהו אחר. אני בתור אמא כבר מגובשת ובטוחה בעצמי (כמה שאמא יכולה להיות בטוחה בעצמה), הוא נולד לתוך משפחה מובנית ומקבל תועפות תשומת לב מכל עבר. זה כאילו כל הפסיליטיז החומריים אבל בעיקר הנפשיים כבר קיימים ולך נשאר רק להנות ולחוות את הרגש האימהי פורץ במלוא עוצמתו. אז שחררתי את האמא שבי והיא מילאה אותי כמעט עד תום.
בהמשך לסעיף הקודם ובקשר ישיר לאמהות לקחתי לי שנה שלמה לחופשת לידה. זה נכון, המילה חופשה היא מתעתעת. לא נפשתי בטן גב בחופשה הזו אבל הזמן הזה היה אוצר. הייתי פנויה לתינוקי, לראות אותו גדל, לגדולים שלי שבילינו יחד זמן רב, לבית שהיה רגוע ושליו מתמיד, לאורי שלי שקיבל אישה רגועה וחייכנית ולעצמי גם שהצלחתי לפנות את הזמן לדברים שאני אוהבת ונהנית מהם.
תחביבים. כבר כתבתי בפוסט הזה על תחביב ואיזה כיף זה. זה כיף טהור כי זה משהו שעושים רק למענך ועושים בהנאה מהדרך. התוצאה לא חשובה והיא בונוס. זמן של שקט עם עצמי. אז יש את התחביב של רקמת האיקסים שעדיין פעיל על אף שהוא זז מאוד לאט (ושוב אני מזכירה לעצמי, זה לא הלהגיע, זה להינות מהדרך!) ויש גם תחביב העציצים שלי שאני מטפחת בבית. אין מה להגיד, לא ניחנתי באצבעות ירוקות כמו אבא שלי ולרוב העציצים המסכנים שלי לא מחזיקים מעמד. אבל פעם בכמה עציצים יש אחד שנתפס וזה כיף ממש לראות אותו גדל ומתפתח. יש עוד כמה תחביבים אבל נשאיר משהו לפוסטים אחרים…
בינתיים עוד מחזיקים מעמד!
בגילי כבר לא פשוט למצוא חברות אמת חדשות. יש את החברות "מהבית" ויש את החברות שפוגשים "על הדרך" בעבודה או דרך הילדים. ופעם בכמה זמן, אם את ממש בת מזל, נקרית בדרכך חברה אמיתית שנכנסת ללב. אז קרה נס ונוצרה חמישייה שכזו. עוד ארבע חברות שהתקבצו "על הדרך" ונכנסו עמוק ללב. לא אשתפך פה על כמה זה כיף ונעים וחשוב להיות מוקפת בחברות טובות אבל אגיד את זה- זה שדרג לי את החיים משמעותית!
בטיול חברות בג'רוז
את היוגה גיליתי בגיל ממש צעיר. תרגלתי און ואוף כל השנים. היו לי מורים רבים. חלקם השאירו בי חותם שלא יימחה. בשבילי יוגה זה לא סוג של ספורט. זו דרך חיים, זה חיבור גוף ונפש, זה אויר לנשימה. כבר הרבה זמן שלא תרגלתי יוגה באופן רציני. לא שלא רציתי, פשוט לא מצאתי מקום שיענה על הדרישות שלי- שארגיש מחוברת. וממש ככה, כמעט בטעות, הגעתי למורה חדשה. זה היה זה. קצת שונה, קצת אחר, לא מושלם אבל מכירים את זה שאתם רואים את החתיכה האחרונה של הפאזל מתחברת ויש כזה אנחת סיפוק? אז כזה. חזרתי הביתה יוגה אהובה- תפתחי את הדלת!
אמנם השנה היינו בצמצום כלכלי בשל העובדה שלא עבדתי אבל כן הצלחתי להוציא לפועל כמה פרוייקטים שרציתי בבית. יש לי חזון עיצובי עתידי של הבית ואני חותרת להשגתו צעד צעד. שדרוג שידה של איקאה, סידור החדר של הבלגן והפיכתו לחדר עם ייעוד, מינימליזם ריהוטי (כל מה שאינו נחוץ- החוצה), מילוי קירות ריקים ועיצוץ הבית (תוספות ירוקות לכל פינה אפשרית). כל צעד כזה ממלא את הלב בשמחה. אני אוהבת להיות בבית וכיף לי שנעים בעיניים. אמנם הטעם שלי משתנה מעט במהלך השנים אבל אני מרגישה שהוא מתחדד ונעשה מדוייק יותר וככה גם בחירת הפריטים שאני מכניסה הביתה. זאת עבודה שלא נגמרת אבל אני נהנית ממנה כל כך!
התחדשנו בקונסולה חדשה לכניסהעוד קיר קיבל טיפול
איקאה האק- שדרוג שידה פשוטה
להיות שנה בבית היה מספק מכל כך הרבה בחינות אבל אין ספק שקריירה וויז- לא התקדמתי לשום מקום. לקום בבוקר לעבודה, להתאפר, להתלבש, ללכת למשרד… וואו, קצת התגעגעתי! ובעיקר לתחושה של הפעלת המוח- במסגרת טפשת ההריון כבר נראה ששכחתי להשתמש בו- אתגרים מעניינים, התפתחות מקצועית, כיוונים חדשים. כל זאת ועוד, חזרתי רק עכשיו ואני מלאת מוטיבציה להמשך! אז תודה שיש לי את המקצוע הרב גוני שלי שמאפשר לי לשנות ולהתחדש וגם לקבל המון סיפוק
רבות כבר סופר בפוסטים קודמים ובטוח עוד יסופר בעתיד על אהבתנו לטיולים. אז השנה, למרות שהיינו עם תינוק מתחילתה, טיילנו המון. צפון, דרום, קרוב ורחוק. בשבתות בחגים ומתי שרק אפשר. כל כך פשוט, כל כך מתבקש, כל כך מגבש ומשפחתי ופשוט כיף. שרק ימשיך ככה
פארק הגשרים בנשר
יער שוהם
מכירים את הספר אלוף בטלות של טום הודג'קינסון? אז מומלץ… קראתי אותו כבר לפני שנים ולאט לאט התחדד בי הצורך לסתם זמן פנאי של בטלות. אז נכון, לא היה לי הרבה כזה אבל בין לבין הצלחתי למצוא קצת זמן לעשות כלום. כן, אני לא מתביישת להודות, זה כיף לעשות כלום. וזה לא כל כך קל כמו שזה נשמע. כי תמיד יש מה לעשות וכשלא עושים אז מרגישים אשמה. אז לעשות כלום ולהרגיש טוב? צ'לנג' אקספטד! ובאותו עניין, גם לקרוא קצת אודות תנועת ההאטה ולנסות להכניס אלמנטים ממנה לחיים שלנו, הצלחתי קצת השנה וכולי תקווה שאצליח עוד בשנה הקרובה!
אז נכון שזה קצת מוזר להודות על זה ששברתי את האצבע של הזרת בכף הרגל אבל גם על זה אני מודה. כי אני כבר תיכף בת 36 וזה הפעם הראשונה שאני שוברת עצם בגוף, כי גיליתי שיש כל כך הרבה אנשים שנחלצים לעזרתי כשאני צריכה, כי גם הילדים יצאו מגידרם כדי לעזור לי בטירוף וכי הערכתי כל צעד שהצלחתי לעשות בדרך להחלמה. בריאות היא הדבר החשוב ביותר אין ספק והלוואי וגם השנה נצא בנזק מינימלי שכזה מבחינה בריאותית! אמן
קצת מזעזע אבל לא התאפקתי- רואים את האצבע משמאל, כן, זה לא ככה בדרך כלל…
זהו, זאת הרשימה שלי. עצם הכתיבה גרמה לי לשהות יותר במצב ההודיה וזה כאמור מומלץ. וגם לחפש את הדברים הטובים בחיים ולהתמקד בהם שזה דבר בעיניי הוא משדרג חיים ולכן אני מנסה ללמד גם את הילדים. ממליצה לשבת כמה דקות בשקט ולערוך רשימה- על דף, בראש- לא חשוב, העיקר להיזכר ולהודות. ואגב לא משנה למי מודים, העיקר הפעולה עצמה.
חמוד, לא?
זה מה שקיקי בחר לקינוח. הפעם זרמתי… הוא ליקק אותה יומיים עד שנכנסנו הביתה והוא התייאש וזרק אותה לפח. ניצחון קטן לי ולרופאת שיניים
פיה אורבנית 